בסתיו 2005 החל פורום היין של פורטל היין הישראלי בפעילות שמטרתה להעמיק ידע ולהרחיב את דעת חבריה בנושא יין. דניאל רוגוב, מבקר יין ומסעדות וסופר, הוזמן לאחרונה להתארח בערב בו התאספו חברי הפורום אצל מלי על הדשא. על הערב והיינות שנטעמו בו פורסמו דברים בכתבה הראשונה    וגם בכתבה שניה.

בכתבה זו נביא את עיקרי הרצאתו של רוגוב בנושא תמורות ושינויים בעולם היין הישראלי.

את החומר סיכמה רבקה פומרנץ וצילם באירוע חגי פומרנץ.

רוגוב התחל הרצאתו בציון העובדה שעד לשנת 1976 לא היה יין ישראלי אחד שהוא מצא ראוי להיכנס למרתף היין שלו.  יינות 76, ו -79 של כרמל היו כנראה נס ויוצאי דופן בטיבם החיובי. חוץ משני יינות אלה, היין הטוב ביותר שהיה אז בארץ היה יין סגל רגיל שמחירו היה  6 לירות לבקבוק. "שתיתי את היין הזה", אמר רוגוב, "אך זה לא היה יין לשמור במרתף. את היינות שלי הבאתי מחו"ל."

במשך הזמן התחיל רוגוב לכתוב על יין בעיתון "הארץ" וב"ג'רוזלם פוסט".

יום אחד הוא קיבל יין סוביניון בלאן 84 מיקב חדש שנקרא יקבי רמת הגולן. הוא נתן ליין לנוח וכעבור מספר ימים. פתח את הבקבוק, טעם וחשב:  "אי אפשר לעשות יין כזה בארץ. הביאו את היין, כנראה, מאיטליה או צרפת וביקב, כאן, ביקבקו אותו." הוא לא כתב מילה על היין, אך היין עורר את סקרנותו. אחרי שבוע הוא הגיע ליקב הישן של רמת הגולן. נערך לו סיור בכרמים, הפגישו אותו עם הייננים והראו לו את הציוד. הוא טעם יין מהחביות, ופתאום הגיע למסקנה שאפשר לעשות יין טוב בארץ. אחרי כל השנים של תעשיית יין כשר אדום מתוק שהיה דומה יותר לסירופ נגד שיעול, אפשר לעשות יין טוב בארץ. כאן התחילה המהפכה.

החלק השני של המהפכה התרחש בשנים 1984-1986. קרו אז שני  דברים:

א. ישראלים רבים התחילו לנסוע לחו"ל, והתחילו להבין שיין הוא לא רק לקידוש ביום שישי, אלא יין הוא חלק אינטגראלי מהחיים התרבותיים. כשהם חזרו מחו"ל האנשים חיפשו יין והיבואנים החלו להביא יין לארץ.

ב. נפתחו 4 מסעדות טובות: איתמר דוידוף פתח את "פיטנגו”, ישראל אהרוני פתח את "יין יאנג”, שמעון רייש פתח מסעדה פרובנסיאלית-צרפתית ברמת-השרון וצחי בוקששתר פתח את "התרווד הוורוד”. כולם חשבו שהאנשים האלה מטורפים. שאין להם סיכוי להצליח. אך הם הצליחו.

 עד לאותה עת זה היה חטא לבזבז זמן וכסף על אוכל. באותה תקופה התחילו אנשים לשכוח את הפילוסופיה של הסוציאליזם והתחילו להבין שאפשר ליהנות מיין ואוכל וחיים טובים בלי להרגיש אשמה. זאת גם הייתה תקופת עליית הנובורישים.

לאחר מכן הגיע החלק הרביעי של המהפכה: פתיחת חנות "דרך היין", חנות היין הראשונה שנתנה כבוד ליין. שנה אחריהם נפתחו ו 12 חנויות יין  נוספות בארץ.

התחילו אז להתפתח גם יקבים, גם מסעדות וגם חנויות יין, כי ניתן היה לזהות את הצורך ביין טוב ולהבין שיש קהל ליין זה.

כשרוגוב הגיע לארץ צריכת היין השנתית לנפש הייתה 3.9 ליטר. אותו נתון היה בתוקף במשך יותר מ – 35 שנים.

כמה יין שותים עכשיו?  סטטיסטיקה אי אפשר למצוא. לפי הנתונים שבידי רוגוב אנו שותים עכשיו 10.2 ליטר בשנה לנפש, כולל יין לקידוש וגם יבוא פרטי.

בהמשך רוגוב דיבר על פרוזן יוגורט: בשנות השמונים הפרוזן יוגורט הראשון היה בדיזנגוף בין ארלוזורוב וגורדון. אנשים עמדו שם בתור. הבעלים עשה מיליונים. בתוך שבועיים נפתח עוד מקום בדיוק ממול, וכעבור כמה ימים נפתחו עוד 4. כעבור שנה היו 1800 מקומות שמכרו פרוזן יוגורט. מי מוכר פרוזן יוגורט היום? אף אחד.

לפני כמה שנים התחילה לדעתו של רוגוב "תסמונת הפרוזן יוגורט" בתעשיית היין. יקבים חדשים נפתחו חדשות לבקרים. היו שפתחו יקבים כי הם אוהבים יין, היו שחשבו שיהפכו למיליונרים. כורמים פתחו יקבים כי הם החליטו שבמקום למכור ענבים בפרוטות הם יכולים לעשות בעצמם יין ולגבות 70 ש"ח לבקבוק .

אנשים שעשו יין כתחביב הזמינו את רוגוב לשתות יין. הוא  ישב איתם, הם אכלו ושתו ורוגוב הריע להם. אלה היו ערבים של כף. כעבור זמן קצר היין של אותו אדם ניצב על המדף בחנות יין במחיר 150 ש”ח לבקבוק. דברים כאלה מחייבים את רוגוב לחבוש את כובע  מבקר יין ולכתוב את האמת על היין.

הבעיה, אומר רוגוב, מזכירה לו עיוור שמוביל עיוור. חלק מהאנשים אינם מבינים ביין ולא יודעים לעשות יין. "רק לאחרונה הייתי באירוע של יקבי יואב יהודה. טעמתי כמה יינות מאוד טובים אך היו שם דברים כמעט בלתי שתיים."

יש ייננים, טוען רוגוב, שיודעים לקבל ביקורת והם משתמשים בה להשתפר וניכרת עליה באיכות היין של היקב לאחר מכן. אך יש יקבים שאי אפשר לכתוב טוב על יינותיהם ולא חשוב כמה נחמדים  הם האנשים שם. אין קשר בין יינן נחמד ליין טוב. יש גם יקבים גדולים שעושים יין רע.

יקבים עדיין נפתחים, אך יש יקבים שלדעת רוגוב הם בדרך להיסגר. רוגוב טוען שבתוך 10 חודשים יהיו 15 יקבים שייסגרו.

יין זה אמנות אך אל לשכוח שבשורה התחתונה זהו ביזנס. אי אפשר להמשיך להחזיק עסק נושא הפסדים אלא אם כן אתה מיליונר ויכול להרשות לעצמך להפסיד. רוב הייננים אינם במצב הזה.

לדעת רוגוב בעוד 5 שנים במקום כמעט 180 יקבים שפועלים היום, ישארו בערך 120. זה יהיה טוב, לא רע.

חשוב לדעת: 93% מכלל היין בארץ באים מ - 12 יקבים בלבד ו - 89%  באים מ - 5 יקבים גדולים. לפעמים היינות של כל היתר הם היינות הטובים ביותר אך להגיד שזה "ביג ביזנס" זה לא.

לגבי הציונים שמקבלים היינות הישראליים: הסקאלה של הציונים ביינות ישראלים היא כמו ביינות חו"ל. אך אין הרבה יינות ישראלים שמקבלים ציונים  של 92-3 .

כשרוגוב טעם  בבורדו כ – 300 יינות מבציר 2005 מחביות, יותר מחצי קבלו יותר מ -  92. בארץ זה עוד רחוק.

טעימה מודרכת

בהמשך הערב נמזג יין לכוסות. התאורה במקום אינה מאפשרת לדבר על צבע היין.

רוגוב קיבל כוס יין אדום. הוא מחליט לנחש איזה יין קבל. נראה לו שזה אלול 2002, יקב סוסון ים. זה היה נכון.

מעניין איך זיהה את היין? יש בו טעום הרבה יותר של  שזיף מ 2003 ויש לו גוף טוב. זה גוף בינוני לכיוון מלא. לא רואים את הצבע. יש עץ טוב, לא משתלט. על פי הטעימה החמיצות טבעית. לא הוסיפו חומצה. ליין אף טוב. הוא נפתח יפה בכוס. שזיף, דובדבן שחור, קצת תבלינים, קצת מאובק. יין מקסים.  יין טוב מאוד, הוא יתיישן 4-5 שנים נוספות ואולי יותר. ומה לגבי הציון? – עם הדשא על יד, קשה לתת ציון.

בל נשכח שהערב חם, אנו מזיעים קצת, הדשא רטוב ומפיץ ריח, קשה לתת ציון מדויק ליין. ובכל זאת? מקשים עליו. -  90-92. מישהו אומר שרוגוב נתן ליין זה ציון 91 .

רוגוב נשאל אם נתן אי פעם ציון 100 ליין. הרבה, הוא משיב, אך מעולם לא ליין ישראלי.היין הישראלי שקיבל את הציון הגבוה ביותר – 95 - הוא אלרום של יקבי רמת הגולן.

חברי הפורום מבקשים מרוגוב שידריך עוד טעימת יין כדי שיוכלו ללמוד את הכיוון של ביקורת היין שלו.

שוב מגישים לרוגוב כוס יין אדום. רוגוב אינו יודע מהו היין.

אנו יודעים שהיין השני שנטעם היה – אמפורה קברנה סוביניון 2001

זה לא יין צעיר. זה יין שינקותו מאחוריו. באף הרבה עץ מעושן מאוד ומאובק. מתחת לעץ עולה פרי טוב, דומדמניות שחורות ופירות יער שחורים. באף ונילה. גוף מלא. טנינים מעורבים יפה בעץ. פרי טוב בפה. מתחיל לגלות קצת את גילו. לגבי חביות – אני מנחש שזה אמריקאי.  מרגע שטעם את היין רוגוב מניח שזה אמפורה. הוא מנסה לגבש את דעתו איזה אמפורה זה. זה יין טוב מאוד. יש פה גם קברנה גם מרלו וגם עוד משהו שרוגוב מרגיש.

עכשו הוא מבקש לדעת איזה יין זה. מספרים לו שזה קברנה סוביניון 2001. האם יש מרלו ביין? לא כתוב ע"ג התווית ואיש אינו זוכר.

רוגוב נשאל אם הוא מרגיש תאנים, והוא עונה בשלילה. זה יין טוב. רוגוב מאוד אוהב את האפטרטייסט הארוך של היין. הציון 91-92

העתיד

הגיע הזמן לדבר גם על העתיד:

אחת השאלות שעולה תמיד, היא החזרת הגולן. מה יקרה אם נחזיר את הגולן לסוריה. רוגוב אינו מתכוון לדבר על הפוליטיקה. הוא מצטט מישהו שאמר כבר לפני שנים שזה לא אם  נחזיר את רמת הגולן זה מתי. ואת זאת אמר שלום בלייר מנכ"ל יקבי רמת הגולן.

לפני 12 שנים כשהנושא עלה, כתב על כך רוגוב בעיתון "הארץ" וניבא שזו לא תהיה בעיה כי התחילו לטעת כרמים בכל הגליל העליון והגליל מתמלא בכרמי ענבים יותר מאשר ברמת הגולן כולה.

הוא כתב אז היכן לדעתו ימוקם היקב של יקבי רמת הגולן אם יצטרכו לעבור מהגולן - ביראון, שם הוקם יקב הרי גליל. עכשוו הוא  גם יכול לומר זאת, אך לא יעשה זאת כי זה עלול להקפיץ את מחירי הנדל"ן שם.

אם נצטרך להחזיר את הרמה יש אופטימיסטים שאומרים שהסורים יתנו לנו להמשיך ולגדל שם ענבים. אך לדעת רוגוב הסורים לא יתנו לנו לגדל שם ענבים כי הסורים פוחדים מהקיצוניים המוסלמיים, הפונדמנטליסטים, יותר מאשר הם פוחדים מאתנו. זה יהיה עצוב אבל מה עם תעשיית היין? זה יעבור לצד השני בלי כל בעיה.

ביקבי רמת הגולן חוץ מהמשרד והמרתף היפה כל בנין שם נבנה מחלקים. את הכל אפשר לפרק ולהעביר לאתר אחר בתוך 6 שעות. באשר לכרמים, אין כל בעיה. ומה על הטרואר? האם יהיה שינוי? כן, זה יהיה קצת שונה. ומה יהיה עם הלבנים של הגובה הגבוה? על כך השיב רוגוב: "האם יהיה זה חטא גדול אם לא יהיה לנו גוורצטרמינר? יש בארץ כל מיני ענבים שאף אחד לא יודע מה יהיה אתם. ויש לנו את הענב הענק הישראלי – הארגמן, זו אחת מהבדיחות הגדולות."

איך התעשייה שלנו יכולה להצליח? התעשייה שלנו עכשיו בצרות. זאת יודע כל אחד גם אם צריכת היין תעלה ל-  13-14 ליטר לאיש לשנה, זה יהיה חצי ממה שאנו יכולים לייצר כאן. את החצי השני אנו צריכים אם כן לייצא אך אנו לא מצליחים לעשות זאת. ראשית בגלל תדמית לא טובה שלנו בחו"ל. הרוב בחו"ל חושבים כי יין כשר הוא לא יין טוב. הם סתם לא יודעים ולמה? כי אין לנו בארץ מכון יין אמיתי.

לרוגוב יש עוד נושאים שרצה לדון בהם, אך השעה כבר מאוחרת וחייבים לסיים.

יכולנו לשבת כך עוד אל תוך הלילה ולהאזין, לשאול שאלות, לשתות יין, להחליף חוויות .

אוקטובר 2006