הבנתי, אתם מנסים לדרדר לקוחות פוטנציאלים, בגילאים של בית הספר ושל הגנים, ולהפוך אותם בעתיד ללקוחותיכם?
שימו לב לסיטואציה:
ילד: "אבא אתה באתר של היין?"
אביו: "כן בני הקטן והחמוד אני ואמך מתכננים להגיע לאירוע הטעימות של היקב."
ילד: "יופי! אני רוצה לצבוע יין וגבינה!"
---אחרי כמה שנים ---
הילד נהפך לחובב גבינות ידוע. חג הפסח הגיע.
ילד "אמא יש גבינה?"
אמא: "לא"
ילד: "יש יין?"
אמא: "כן, אבל אתה עוד בן 9! עלייך לשתות מיץ ענבים"
ילד: "חבל.."
אמא: "קח את הדף הזה - תצבע לך להנאתך יין וגבינות."
מובן שהילד צבע ונהנה.
--עברו עוד כמה שנים, והילד הגיע לגיל ההתבגרות.
הוא וכמה חברים יוצאים בלילה לבלות.
ילד: "יאללה בואו לפאב, שמעתי שיש שם יין."
בפאב אומנם יש יין, אבל לילד אין הרבה כסף, לכן הסתפק הילד במשקאות חריפים זולים - בירה וכאלה..
עד מהרה הדרדר הילד לסמים ואלכוהול.
הוריו לא ידעו מה לעשות.
בסופו של דבר הילד עבר מוסד של גמילה ונהיה אף תלמיד מצטיין בבית הספר.
אבל, כמה דברים שקרו במהלך הסיפור הם נזק בלתי הפיך:
א. הילד איבד את בתוליו בגיל 15
ב. הילד התמכר לגבינה
ג. על הילד נגזר כל חייו לשתות מיץ ענבים, כך שכל חייו הוא לא לגם אפילו כוסית של יין.
ד. אף על פי שהילד נהפך בסופו של דבר לתלמיד מצטיין הוא לא הגיע רחוק. הוא עסק בצבעות - משום שדחק כלשהו גרם לו הנאה בצביעה.
הילד היה נשוי חמש פעמים ומת כתוצאה מקרינה רדיואקטיבית שנתגלתה בסוג הצבע בו הוא עוסק.
אכן סיטואציה למופת.
איתמר שוורץ
יולי 2003
|
