קטגוריות:
| >> שונות » מוקי יוצא למדבר | |
מאת: שגיא קופר טעימות בתערוכות, ירידים וחנויות משקאות חריפים ויין בהחלט משפיעים ובהחלט מביאים לקוחות, אבל אני רוצה לספר כאן על חיבור אחר, שכבר דיברתי עליו בעבר מעל דפי אתר זה – חיבור היין והתיירות. הפעם מדובר במשהו לא תאורטי, אלא בדיווח מהשטח:case study של ממש, אם תרצו. בעבר, כשדיברתי על החיבור שבין יין ותיירות, הבאתי בתור דוגמא את יקב הרי גליל, שמסטטיסטיקה שעשה על ביקורים ביקב, התברר לו שכל מבקר בפועל ביקב, שווה לו חמישה אנשים. ההמלצות, הסיפורים וחלוקת החוויות של אנשים, עוברים הלאה ומתפזרים בין אנשים רבים נוספים. זאת החשיבות שיש ל"סיפור" שמאחורי היקב, ולחוויה שאנשים עוברים. כאשר המבקרים חוזרים הביתה, ולסופרמרקט, הם עומדים מול המדף, נזכרים בחוויה שעברו, במי שארחו אותם ובמה שטעמו, ובמרבית המקרים יושיטו יד ויורידו את הבקבוק מהמדף. אבל חוויה תיירותית ויין לא חייבים להיות מחוברים דווקא לביקור ביקב, ואת זה מוכיח סוף השבוע "גבינות ויין" שנערך במלון פונדק רמון, שבמצפה רמון. המרכז הוא בהחלט הגבינות, אבל היין תופס בו חלק חשוב מאוד. כמה מילים (מחמיאות) על המלון, כדי להבין מעט את האוירה: פונדק רמון (רשת ישרוטל) נמצא בליבה של מצפה רמון, במה שהיה פעם בלוק מגורים – חלק משיכון. הוא מחולק לחדרים, סוויטות וסוויטות גדולות, שמתאימים בעיקר לנופשים שבאים לסביבה לא כדי להשאר במלון (כמו במלונות אילת, למשל), אלא כדי לסייר בסביבה. מנהל המלון, דוד בן ענת, אומר שבניגוד לבתי מלון אחרים הוא אינו מוכר מלון, אלא חופשה – חבילה שלמה של פעילויות ואפשרות לפעילות. "המלון שלי לא מצטיין בפאר רב," הוא אומר, "אבל יש לו נשמה." הנשמה הזאת מתבטאת בעיצוב וניהול אינטימי, בנוכחות של מנהל המלון בכל מקום, כל הזמן, קרוב לאורחים ואיתם – ותכף נראה שזה חשוב – בהקפדה על ניקיון החדרים ותחזוקתם והרבה מאוד באוכל, שהוא מהטובים וה"אמיתיים" ביותר בהם נתקלתי בבתי מלון ישראליים. אם יש מלון שמגיש מטבח חם, ביתי ומקומי, הופתעתי מאוד מהמלון הזה. ולתוך האווירה הזאת באים האורחים לסוף שבוע של גבינות ויין. גבינות של מחלבות בוטיק ישראליות – יעקבס, הבופאלו, וברקנית – ויין של יקבי רמת הגולן. את עולם הגבינות מציגים רן בוק ואיתי ספיבק מחברת לה קרמרי (יבואני גבינות ויין), ואת היין – מוקי ויינשטוק ידידנו, מנהל ההדרכה של רמת הגולן. סוף השבוע עצמו בנוי לא רק מהרצאות וסדנאות, אלא גם מיציאה לשטח, מטיול ג'יפים קצר במכתש, מהדגמות של הכנת גבינות ביתיות ובישול עם גבינה ועוד. בתוך טיול הג'יפים משולבת מעין סוכה במדבר, ובה מוגשים לאורחים – סתם כך, באמצע הבוקר והמדבר – יינות מוסקטו צוננים עם גבינה ואבטיח. הפתעה גמורה לאורחים, שגוררת קריאות התפעלות, קורת רוח ושביעות רצון. רן בוק – מנכ"ל לה קרמרי, ואחד ממקצועני הגבינה המובילים בארץ – ואיתי ספיבק, שף במקצועו והיום מנכ"ל ריספקט (חברת בת ליבוא יין ומשקאות של לה קרמרי) – מעבירים את כל הקשור בגבינות תוך שיתוף פעולה צמוד, תוך מעין פינג פונג ביניהם, דבר שזוכה לחיבה ולתשומת לב. בעניין הזה, צורת ההגשה הפתוחה והבלתי פורמלית, המאוד לא מתנשאת, כובשת את ליבו של הקהל. רובו, אגב, בגילאי 50 ויותר. "המטרה שלי," אומר בוק, "היא ליצור כאן תרבות של גבינה, ולא למכור גבינה." האמת היא שהוא אכן עושה את זה כך. מרוב "גבינה כללית", בסופו של דבר, הקהל מאלץ אותו לספר על החברה שלו ועל הגבינה שהוא מביא. ההרגשה של הנוכחים שהמטרה היא לא למכור להם, בהחלט משתלמת, וזאת גם ההרגשה מסדנאות היין של מוקי ווינשטוק. שלוש סדנאות מעביר מוקי (אגב, מבטאים מוֹקי, בחולם מלא): סדנת יינות קינוח, סדנת יינות אדומים וטעימה – לא הייתי מגדיר אותה סדנא – של יינות מבעבעים. סדנת יינות הקינוח כוללת לא פחות מאשר חמישה יינות – פורטפוליו שרק רמת הגולן יכולים להציע – מהמוסקטו הפשוט, דרך המוסקט, הבוטריטיס וההייטסוויין ועד ליין אחד שמוקי שומר כהפתעה (אומר רק שהוא מבציר יחסית עתיק של היקב). סדנת היינות האדומים כוללת גם היא חצי תריסר יינות, רובם מסדרת ירדן, וחלקם גמלא, כולל הפתעה – שאיננה דווקא קצרין. לסיום הארוע הוא מגיש את שני היינות המבעבעים של היקב, וזוכה לתשואות. אבל הטעימה היא לא הכל: ויינשטוק עושה עוד דבר חכם, שמכניס את הקהל עמוק עוד יותר לעניין היין. גם מי שלא חובב יין גדול, או כזה שיודע, לא יכול לסרב לדבר הזה: חידון נושא פרסים. בימים הראשון והשני מתבקשים המשתתפים לענות על שני שאלונים. השאלות לא פשוטות, אבל גם לא קשות מדי. ממלאים את השם והטלפון, עם מספר החדר, מקיפים את התשובה הנכונה ומוסרים בקבלה. אני מניח שאנשי רמת הגולן אספו את השמות, אבל איסוף טלפונים למועדון הלקוחות הוא לא הדבר העיקרי שעשה החידון, מסתבר: האינטרנט חגג. מתי שלא עברתי ליד שתי עמדות המחשב בלובי, היו שם אנשים, גולשים ומחפשים תשובות. מעניין איך הושפע מונה הכניסות לאתר היקב בסוף השבוע, אבל אני בטוח שהורגשה שם תנועה. חלק גדול מהשאלות בכלל לא היו קשורות ביין ישראלי או ב הטעימות בצוותא, באווירה הנינוחה מאוד והמבודדת של המקום, עם הניתוק מהעולם החיצון, יצרו בדיוק את מה שצריך כדי להבטיח זכירות גבוהה של החוויה. אנשים שכלל לא הכירו אחד את השני יצרו קבוצות קטנות ושוחחו ביניהם כמו המבקרים במרכז המבקרים, גם מי שהיו בסדנא הזאת הופכים לשגרירים. כאן, הסיפור הוא הסיפור של היין נטו – לא של המייצרים אותו והעומדים מאחוריו – ויצירת התדמית היא דרך היין. ביקב החוויה היא שונה, ומתייחסת יותר לסיפור היקב, מאשר לסיפור היין. ביום ראשון יחזרו האורחים לעבודה, ועל הקפה של הבוקר הם יספרו איפה היו ומה עשו. חלקם יחפשו חוויות דומות מאותו בית היוצר – רמון או לה קרמרי - וחלקם יחפשו עוד סדנאות יין, אפשר של יקבים אחרים. מה שבטוח הוא שהם יפיצו את השמועה בין חברים וקרובים, ויהיה להם גם קל יותר לבחור במוצרים שהוצגו בפניהם. הסדנאות, כך כולנו מקווים, גם יקנו להם אומץ לטעום ולנסות דברים חדשים, בלי פחד ובלי משוא פנים. ליקבים, השורה התחתונה של הסיפור הזה היא שחייבים לחפש לא רק אירועי יין – ירידים או תערוכות – אלא גם אירועים מסוג אחר. חיבורים עם גבינה, עם בישול או אפיה הם חיבורים קלאסיים שיכולים לפנות לקהל שלאו דווקא בא ליין. אם עושים את החיבור במקום הנכון ובאווירה הנכונה, מתקבל תמהיל שיווקי "רך" ששובה לב ומוכר מצוין. לא כל יקב בוטיק יכול להעמיד אירוע של שלושה ימים בבית מלון או פורטפוליו של חמישה יינות קינוח לטעימה אחת, אבל קיימים המון חיבורים לא שגרתיים שניתן ליישם גם בהיקפים של יקבי בוטיק, כאלה שאפשר בקלות להרחיב בעזרתם את מעגל הלקוחות וליצור שגרירים. צריך להפעיל את הדמיון, זה הכל. מאי 2005 |
