ישראל פרקר

שלושה ספרים של מחבר אחד, בפורמט צבעוני גדול, נמצאים בספרייתי, "ספר היין" ו"יינות ישראל" הכתובים בעברית,
ו "The Bible Of Israeli Wines" באנגלית. המחבר הוא מיכאל בן יוסף, או מימי כפי שמכנים אותו ידידיו.
אלה היו הספרים הראשונים מהם שאבתי את ראשית הידע שלי על עולם היין הישראלי (בתוספת לספרו של ברי ססלוב ,"מבוא לעולם היין") והם מלווים אותי תמיד כשאני נתקל באיזו שאלה הקשורה ליין ישראלי.
בבן יוסף, עטור הזקן, שגיל ה70 כבר מאחוריו, ניתן לפגוש כמעט בכל אירוע יין בארץ.
הסתקרנותנו לדעת מיהו מיכאל בן יוסף הובילה אותנו  באחד הערבים החמים של  חודש אוגוסט 2003 לדירת גג מפוארת ברחוב בלפור בתל אביב, דירתה של משפחת בן יוסף.

בינות עשרות רבות של בקבוקי יין וכהילים מכל העולם, אביזרי יין, ספרי יין, תעודות הוקרה, וצילומי ודגמי מטוסים פגשנו את מימי בן יוסף. זכינו  לערב מיוחד של סיפורים מרתקים על חייה של דמות רבת אשכולות שניראה שלא רבים, ואפילו בין חובבי היין בארץ המכירים את מימי שמעו  ויודעים אותם.

מימי נולד בכפר הקטן קוטנה, ליד יאש עיר אוניברסיטאית ברומניה.  עיר זאת ידועה בפקולטה ללימודי הרפואה, בה לומדים כיום אפילו סטודנטים ישראליים.
שם משפחה היה יוסוף שזה יוסף בתורכית. (התורכים שלטו ברומניה 450 שנה)
האזור משופע בכרמים מהם יצרו יינות, בעיקר לבנים.  ביאש אף נמצא מכון היין בו הוצאו במשך השנים ספרי יין רבים ונערכו מחקרים אין ספור בנושא היין המקומי. מימי הקטן התוודה ליין, כמובן  כבר בילדותו. אביו שתה כל חייו, עד גיל 90 ,בקבוק יין ליום. חוץ מימים ששתה קצת יותר.(הרבה ימים כאלה היו במשך השנה...)
בכפר התגוררו  שלוש משפחות יהודים. כשהנאצים הרומנים הגיעו למקום הם ברחו מהכפר לעיר הסמוכה,  שם היה גם פוגרום ביהודים.
אח אחד של אביו היה פרופסור לסינית ביאש לאחר שחזר מסין בה התגורר מספר שנים. הוא מת בשירות בצבא הרומני.
האח הגדול היה שופט בבית דין עליון ברומניה ,גם  בזמן הנאצים והקומוניסטים.  (פסקי הדין הוכתבו  אז באמצעות פתק שקיבל השופט מאיש השלטון שנכח באולם...)
מימי החל את לימודי ההנדסה שלו ברומניה ואף הוציא רשיון טייס.
ב1951 הגיעו מיכאל בן יוסף (בן 19) ואימו לארץ עם רכוש מועט ודל, והועברו ישר למעברת נחלת יהודה, ע"י ראשון לציון.  ימים קשים עברו על בני  המשפחה המצומצמת שידעו רק מספר קטן מאוד של מילים בעברית.  כאן נפגש ביין הישראלי הראשון. היה זה כרמל הוק  לבן וחמצמץ שבתוספת סודה הפך למשקה שפריץ טעים. מנחלת יהודה עברו ליפו ושם בלשכת הגיוס, כאשר הראה העולה חדש את רשיון הטייס שבידו הוא גוייס לחיל האוויר. את הבחינות לקורס טייס עבר לאחר קשיים  לא מעטים ללא ידיעת עברית ואנגלית...  ב1953 סיים את קורס הטייס מספר 10 של חיל האוויר הישראלי.  רק הוא נשאר כיום בחיים כנציג אותו קורס.
סיפורים מרתקים יש למימי על שנות שירותו בחיל האוויר הישראלי אך אנו הרי מעונינים יותר ביין הפעם.

נספר רק שאת מטוס ההרקולס מספר שניים שנחת באנטבה שבאוגנדה בחודש יולי 1976 עם לוחמי צה"ל, במבצע "יונתן" שבפיקוד דן שומרון, שהגיעו לשחרר את  98 היהודים חטופי מטוס אייר פראנס, שנחטף ע"י טרוריסטים  פלסטינים וגרמנים, הטייס הקפטן, איש המילואים, מיכאל בן יוסף מיודענו. עדות לכך משמשת מפת שדה התעופה באנטבה, החתומה בידי אלוף דן שומרון, הנמצאת על קיר משרדו של מימי.
במלאות 25 שנה למבצע יונתן אמר נשיא המדינה מר משה קצב בין השאר:
"בחיי מדינת ישראל ידענו העם היהודי, אזרחי ישראל והעולם מבצעי גבורה רבים, אשר שברו את כל שיאי ההיסטוריה. מבצע יונתן הוא המבצע המפורסם ביותר, הנועז ביותר ומבצע החילוץ הרחוק ביותר, במרחק אלפי קילומטרים ממדינת ישראל. מבצע אשר היווה נקודת מפנה בתולדות המאבק העולמי נגד הטרור."

כאיש חיל האוויר טס מימי פעמים  רבות לחו"ל כקפטן בשנות החמישים. בין הטיסות היו אין ספור טיסות הדרכה, שהיו במסלול ישראל צרפת. מימי היה היחיד שידע צרפתית מבין הטייסים ובארוחות הערב נחשב כמומחה גדול לאוכל צרפתי וליין.  עליו הוטל תמיד להזמין את היין לחברים, אף כי למען האמת בכלל לא הכיר את היינות הצרפתיים (חבריו לא ידעו זאת). הוא התחיל לחקור את המלצרים בשפה שהייתה נהירה רק לו והללו לא תמיד ידעו את התשובות הנוגעות ליינות. כך מצא עצמו מימי כמומחה ליין, יושב בראש שולחן  במסעדות ומזמין מאכלים ויינות שלא תמיד ידע מה טיבם. בתקופה זאת נדבק בצורה רצינית בחיידק היין והחליט שהוא חייב לחקור, ללמוד ולהבין אותו היטב.
לאחר השרות בחיל האוויר החל מימי לעבוד באל על. 40 שנה טס בחברה הלאומית כקפטן וכמדריך טייסים.
 בחו"ל  הקפטן תמיד יושב בראש שולחן הצוות במסעדות ושוב נאלץ להבין טוב מכולם ביין. גם כאן  הייתה לו התחייבות מוסרית לדעת באמת הרבה ויסודי על היין.
הוא קנה ספרים והחל ללמוד בעצמו על היין העולמי. באחד מהעיתונים  נתקל במודעה קטנה המזמינה לקורס טועמי יין בגרמניה  ע"י הריין.  בטיסה הבאה שהייתה לו לגרמניה נירשם לקורס שעלה כ-1000 דולר, הרבה  כסף לאותה תקופה. 25 איש השתתפו בקורס הטעימה ומימי היה הזקן מכולם, קפטן "קשיש" בן  31 מישראל.
שבוע  ימים, בבית מלון מהודר, טעמו  ולמדו המשתתפים  כ 200 יינות, רובם לבנים, וכן מספר סוגי שמפניה.  במבחן הסיום התברר למימי  שהוא לא הגדיר  נכונה כמעט אף יין...
כאדם שתמיד היה רגיל לעבור בהצלחה בחינות, האכזבה הייתה כבירה. אך מימי לא התייאש וחיפש קורס נוסף בו יוכל להעשיר את השכלתו והבנתו ביין. הוא הגיע בחיפושיו, בשנת 1981, לאחד מבתי הספר המפורסמים ליין בלונדון.  הוא ידע שהאנגלים יבואני יין כבר מאות שנים והם הטובים בעולם בטעימות, יותר מה שהם טובים בעשיית יין. התברר שבבית הספר מסרבים לקבל תלמידים  שאינם מאנגליה מפני שהוא ממומן ע"י ענף האלכוהול של אנגליה: חנויות, יבואנים, סיטונאים וכו'.
בן יוסף לא התייאש, נידנד רבות למזכירת המנהל והתקבל לפגישה עם המנהל היהיר.  ההתרגשות הייתה רבה. לבוש בחליפה מהודרת, מגולח למשעי, הגיע  לפגישה. פגישה קשה זו הייתה, והקברניט מישראל הבין שהפעם הוא עומד להפסיד בקרב העיקש.
לפתע נכנסה המזכירה לחדר המנהל עם קופסא מקרטון ובה היו שני בקבוקי יין מאלג'יר. מימי הפעיל במהרה את חושי הטיס שב,ו  ואמר למנהל  שבקופסא בוודאי נמצא יין  מסקרה, קברנה סוביניון מאלג'יר. מה כבר היה לו להפסיד...
זה היה היין היחידי שהכיר מתוצרת אלג'יריה. הוא נתקל בו כשאכל קוסקוס בפריז.
... זהו בדיוק היה היין.  המנהל המופתע הזמינו  לשתיית כוס תה (דבר שחבריו הבריטים של מימי לא האמינו שקרה) והישראלי התקבל לבית הספר, לקורס דרגה 2  ( דרגה 4  - MASTER ,היא הגבוהה ביותר). הוא התקבל לקורס לאחר שענה בבחינת הקבלה בהצלחה על רוב  100 השאלות בנושאי יין עולמי.  כשסיים את הקורס ורצה להירשם לקורס דרגה 3 ראה שכדאי להתקבל לקורס דרגה 4 – MASTER OF WINE  עליו להביא מסמך רשמי המאשר שעבד 4 שנים ביקב ועסקי יין.  כך נגמר פרק לימוד היין של מיכאל בן יוסף בלונדון.
קברניט אל על היה אז אמנם הרבה יותר מנוסה בעולם היין, ובעל ידע רב יותר, אך נותר בקרבו הרצון העז להגיע גם לתואר המסטר הנכסף.
ישבנו בסלון ביתו של מיכאל בן יוסף, שותים בצמא את דבריו ומתלהבים מנחישותו הרבה בכל דבר הקשור ליין. לכוסנו נמזג יין צרפתי. הרחנו, גלגלנו בפה וטעמנו. חשנו שבפינו יין יותר ישן מהיינות הישראלים אותם התרגלנו לשתות עד כה. מימי חשף את הבקבוק וראינו ששנת ייצורו הייתה  1986.  היה זה יין צרפתי בן 17 שנים שעדין לא נס לחו .

והסיפור ממשיך וקולח. במסגרת טיסותיו לארה"ב נירשם מימי לבית הספר נוסף ליין בנפה וולי, קליפורניה – INTERNATIONAL WINE ACADEMY.
באישור מיוחד שניתן לישראלי העקשן הוא לא חויב להשתתף פיזית בכל הקורסים, אך התחייב ללמוד בעצמו את כל החומר ולהגיש את העבודות.
הוא היה חייב להשתתף בכל הסמינרים שנערכו במסגרת הקורס.  הסמינרים כללו נסיעות רבות ולימודים ביקבים בדרום אמריקה, צ'ילי, אורוגאיי , ארגנטינה ובמדינות שונות באירופה.  כקפטן באל על הצליח לתאם את סידור העבודה והחופשים שהגיעו לו עם לוח הזמנים של הסמינרים השונים, וכך יכל להשתתף  בכל מה שנידרש ולהגיש עבודות בזמן.
תקופה ארוכה וקשה הייתה זו עבורו, והשכלתו בשטח היין העולמי הלכה והתעצמה.
לפרקים כמעט נשבר אך הוא החליט שעליו לסיים למרות כל הקשיים. חייבים להתגבר. ככל שלומדים יותר על יין, רוצים לדעת יותר.
ביולי 1991 קיבל מימי את התואר הנכסף : International Wine Master  לאחר שהגיש את עבודת הגמר על יינות דרום צרפת באזור המערבי לפרובנס.
מיכאל בן יוסף הוא היחידי בישראל המחזיק בתואר חשוב זה.
לגמנו כוסית יין שרדונה לבן, מצונן שהיה בעל ריח פירותי מעולה וטעם חמאתי ערב. וניסינו להבין מהי מטרתו העיקרית של היושב מולנו ומדוע הוא כל כך טורח בשנים האחרונות דווקא בשטח היין הישראלי.
הרגיז אותו כבר לפני מספר שנים  שישראל לא מופיעה בספרות העולמית בשטח היין. לא מתקבל על הדעת  שתעשייה המייצרת 30 מיליון בקבוקים של יין בשנה לא תפורסם בעולם בצורה מכובדת כפי שנעשה לגבי יינות של מדינות קטנות יותר. הוא  החליט לכתוב  בעצמו ספרים שילמדו אנשים בארץ על יין. וכך היה.  חובבי היין בישראל  קיבלו ספרים בהם יכלו ללמוד מהו יין  ומהו העולם הסובב אותו. לפני כשנה אף סיים את סיפרו באנגלית The bible of Israeli Wines  שנועד לספר את אשר מתרחש בעולם היין הישראלי גם לאנשי העולם הרחב.

מימי שם לפניו את המטרה ללמד רבים כל האפשר כמה טוב נמצא ביין.  הוא מאמין  בכל ליבו בטוב שעושה היין לבני האדם: פתיחות, חיוכים, בריאות, שיפור בהתנהגות כלפי האדם השותה עצמו וכלפי הזולת.
 לדעתו אדם  השותה  כל יום מספר כוסיות יין יחייה יותר, יחייך יותר, יהיה טוב לכל מי שסביבו ויהנה  מהחיים הרבה יותר מכל אדם שלא שותה יין.
חבל רק, אומר מיכאל בן יוסף שהבמה שניתנת לו היא  מצומצמת.  עורכי העיתונים  לא מבינים למה יש ללמד כל הזמן. לדעתם  צריך לכתוב רק אם יין טוב או לא  ואיך הוא בהשוואה ליינות אחרים.  קצת קשה לעמוד במטרה במלואה אך מימי לא נרתע מקשיים כידוע....

כמעט שכחנו לספר שמימי הוא גם חתן פרס תרבות היין, הראשון שקיבל את הפרס ממועצת גפן היין.

יכולנו לשבת מולו עוד ועוד, לעיין במאות ספרי היין המסודרים על המדפים בבית, לשמוע סיפורים על כל אחד ממאות בקבוקי היין  הגודשים את המקררים, אך אנחנו יודעים שלסיפורי יין לעולם לא יכול להיות קץ, ובשעת חצות הלילה כשהגוף רווי ביינות משובחים נותר רק דבר אחד, ללכת לישון ולצפות לפגישה הבאה עם מימי שבוודאי תהייה מלווה בעוד סיפורי יין וטיסות חיל האוויר ואל על.