ישראל פרקר

הם הגיעו גם לשם, ובגדול. עשרות רבות של חובבי יין (ואולי יותר) שוב התכנסו מכל רחבי הארץ באחר צהרים של יום שישי, סוף אפריל 2004, לטעימת יינות ישראל עיוורת וייחודית. הפעם הוגי הרעיון ומבצעיו היו שאול ומוזי קצין – חנות "וינו סיגר" שבקניון עזריאלי המפורסם שבת"א.

22 יינות אדומים ושני יינות לבנים היו שם, נציגיהם של  17 יקבים:

מרגלית,  פלם,  צרעה,  יתיר,  אמפורה,  ססלוב,  התבור,  כרמי יוסף,  פלטר, נחשון,  סוסון ים,  בן חיים,  אורנה צ'ילג,  קלוס דה גת,  ויתקין , רמת הגולן  ושורק.

שוב אני חייב לציין בצער, שחבל שרק 17 יקבים העמידו עצמם באתגר, ולא הצטרפו אליהם עוד כמה. (מתי כבר "המבחן של המדינה" יהיה באמת מושלם ויקיף את כל יקבי ישראל בטעימת ציבור עיוורת? ). הבקבוקים היו ממוספרים ומצופים בנייר לבן שהסתיר את זהותם. (טעימה עיוורת אמיתית הרי...).

כל מי שנכנס לחנות צויד  בדף עם רשימת יינות, בעפרון ובכוס ריקה.  המהדרים יכלו לרכוש כוס רידל ב20 ₪.
ברשימה שבדף סודרו היינות הנטעמים לפי סדר מספרם על הבקבוקים, מהקלים עד הכבדים (היקרים ביותר). ליד כל מספר נכתב רק סוג היין.  היו שם:

סוביניון בלאנק, סמיון, קריניאן, קברנה סוביניון, מרלו, קברנה\סירה, קברנה\מרלו\פרנק.

היה צריך לדרג כל יין לפי ארבע תכונות : צבע, ארומה, טעם, התרשמות כללית, בציונים מ1 עד 5.

בסוף הדף התבקשו הטועמים לציין את שלושת  היינות הטובים ביותר לדעתם.

מוזי, שהיה סופר עסוק באירוח הקהל העצום, סיפר לי שמטרת האירוע היא לדעת מה אנשים באמת אוהבים מבלי שיראו  את התווית. "הרבה פעמים נוכחנו", הוא אמר, "שאנשים מתייחסים לתווית ופחות ליין שיש בבקבוק. ביקבים  המפורסמים, למשל, לפעמים יש יינות מעולים אך לפעמים, בבציר מסוים, היינות פחות טובים אבל התגובות מהקהל מפתיעות והם חושבים שאלה היינות הכי טובים שיש מפני שלא יכול להיות שמיקב מסוים יגיעו יינות לא טובים. וגם להפך, יקבים שפחות נחשבים, לפעמים יוצאים עם יינות מעולים. אך הם לא נכנסים לתודעת הציבור שלא מתחשב בהם, כי היקבים פחות מוכרים או ידועים ביינות משובחים."

רק באמצעות טעימה עיוורת ובלתי משוחדת ניתן להגיע באמת לתוצאות המעידות על בחירת ציבור חובבי היין.  התוצאות האמיתיות חשובות מאוד לבעלי החנות, ולפיהם הם יחליטו איזה יינות יתפסו מקום של כבוד על מדפי "וינו סיגר".

אגב,החנות נפתחה בקיץ 98 , ויש בה גם סיגרים, גם יין וגם שוקולד. היינות הם מכל העולם ומישראל יש  כ75 סוגי יין.

שוב היה מהנה לראות את חובבי היין הישראלי ממלאים כוסיותיהם ביינות ישראל ובשיא הרצינות ממלאים את טופסי הדירוג שבידיהם. שמעתי גם ויכוחים בין טועמים שונים על איכויות היין ששתו וניחושים אין ספור על זהות היינות.

ניראה שאהבת יינות ישראל הולכת וגוברת בקרב חובבי היין בארץ ה"מטריחים" עצמם להגיע לכל אירוע הקשור ליין.

אבי נדל מראשל"צ, חובב יין ותיק שאותו פגשתי באירועי יין רבים, סיפר לי שבביקורו האחרון בחו"ל הוא לקח מהארץ בקבוק יין ישראלי כדי שיוכל ליהנות ממנו גם שם, וגם להציגו בפני חבריו. ניקרא לזה "שגריר יין ישראלי".  זו ההזדמנות לפנות לעוד חובבי יין לעשות פעולות דומות ולהגיע לחו"ל עם בקבוקי יין ישראלים. האמינו לי, רוב תושבי העולם בכלל לא יודעים שבישראל מייצרים יינות (ואפילו יינות מצוינים), וכך טיפין טיפין, בעזרתכם, ניתן יהיה לכבוש את העולם. זאת לגמרי לא משימה קלה, אך אני מאמין שהיא אפשרית. תארו לכם שבכל מזוודה של ישראלי, שהיא אחת ממאות אלפי המזוודות היוצאות כל שנה לחו"ל, ישכב בקבוק יין ישראלי אחד (ואולי שניים). בקבוק זה שיפתח בחו"ל יהיה השגריר המצוין שלנו, וזה כל כך פשוט...

וב"וינו סיגר" זרם המבקרים לא פסק עד אחרי הצהרים המאוחרות של יום השישי. פגשתי שם נוסף להמון אוהבי יין ישראלי  גם בעלי יקבים וייננים שבאו שוב לטעום מיינותיהם של הקולגות ובלב כל אחד כנראה קיננה השאיפה שיינותיו יצעדו בראש רשימת הנבחרים. חבל רק שהיה קצת צפוף והמקום היה צר מלהכיל את כל אוהבי היין הרבים שהגיעו. אולי היה כדאי לבקש אישור חד פעמי מבעלי הקניון לשים את חלק מדוכני הטעימה ברחבה שלפני החנות, ואז היה יותר כיף לכולם.

התוצאות כפי שנמסרו ע"י חנות "וינו סיגר"