מיכאל איזנברג
המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן
אוניברסיטת חיפה
aizen@research.haifa.ac.il
העיר העתיקה סוסיתא, שהוא תרגום משמה היווני היפוס, שוכנת על רמתו של הר נישא (350 מ' מעל למפלס הכינרת), כ – 2 ק"מ ממזרח לקיבוץ עין-גב, שעל שפתה המזרחית של הכינרת .
שרידי היישוב הקדום על ההר מתוארכים למן התקופה ההלניסטית (מאה ג' לפנה"ס) ועד לשלהי התקופה האומאית, עת חרב ברעש האדמה העז של שנת 749 לספירה. העיר שגשגה בתקופות הרומית והביזנטית ונודעה ברבים כאחת מערי הדקפוליס (Decapolis) – מרחב תרבותי-גיאוגרפי שבו נמצאות 10 ערים (ומכאן שמו) שהמשותף להן הוא צביונן התרבותי הלניסטי. בניגוד לעמים השמים בני האזור (יהודים, ערבים, נבטים) היוו הערים מוקדי תרבות יוונית-רומית ואזרחיהן מקדונים, יוונים או בני עמים אחרים שאימצו התרבות היוונית ומאוחר יותר הרומית. תושביהן היו עובדי אלילים עד אשר בתקופה הביזנטית המרו דתם לנצרות, שהפכה לדת השלטת במרחב.
סוסיתא וכך גם בית שאן, הגדולה מבין ערי הדקפוליס, נמצאות כיום בשטח מדינת ישראל, בעוד יתר ערי הדקפוליס נמצאות בשטחן של ירדן וסוריה.
מלבד לחפירות הצלה שנערכו בסוסיתא בתחילת שנות ה-50, עת הפך ההר למוצב קדמי של צה"ל אל מול הגבול הסורי, לא נערכו באתר חפירות של ממש, עד לשנת 2000. באוקטובר 2004 נסתיימה עונת החפירות החמישית באתר. משכה של כל עונה הוא כחודש ימים והחפירות מבוצעות בידי משלחת בראשותו של פרופ' ארתור סג"ל, מהמכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן, באוניברסיטת חיפה. שותפים עמנו למפעל שתי משלחות מחו"ל; האחת מוורשה, פולין והשנייה ממינסוטה, ארה"ב.
עד כה, התרכזנו בעיקר בחשיפתו של האזור שזוהה כמרכזה העירוני של סוסיתא. כאן, נחשפה הכיכר הראשית של העיר (הפורום) אליה מוביל הרחוב הראשי החוצה מלוא אורך ההר במרכזו ממזרח למערב (הדקומנוס מקסימוס). בסמוך לפורום ומצפונו נחשף מתחם הלניסטי מקודש (Temenos). מתחם זה, שנבנה בשלהי המאה הב' לפנה"ס, נשתמר בצורה יוצאת דופן. כאן, נתגלו שרידיהם של מקדש יווני, לאחריו מקדש רומי ולבסוף נחשפה, כמעט בשלמותה, כנסייה ביזנטית. הכנסייה, כך גם מכלולי בנייה נוספים, השתמרה בצורה מעולה הודות לרעש האדמה של שנת 749 לספירה, שלאחריו לא נושבה העיר, וכן הודות למיקומה של העיר, על הר נישא המנותק מדרכים מודרניות.
צמוד לקיר הדרומי של מכלול הכנסייה נחשף כמעט במלואו מכלול תעשייתי המורכב ממכלול גתות מרשים ובית בד .
אתאר כאן בקצרה את מכלול הגתות בסוסיתא, אולם מבלי לפרט א ת תפקידו של מרכיב ומרכיב במכלול הקדום. כתבתו המפורטת ומאירת העיניים של פרופ' הדס, כאן באתר, מיטיבה לעשות זאת.
את מכלול הגתות שנחשף בסוסיתא, ניתן לחלק לשלושה; שני משטחי דריכה (יכונו מערבי ומזרחי) בעלי מכבש בורג במרכזם ובור איגום מרכזי לכל אחד מהם, והמרכיב השלישי הם משטחי אחסון והבשלה, שכל אחד מהם מנוקז אל אגן קטן, בהתאמה .
משטחי אחסון והבשלה
בחלקו המערבי של המכלול נחשפו שלושה חדרים. החדרים, במידות של כ- 2.5X3 מ', צמודים האחד לשני בציר צפון-דרום ותחומים בקירות דקים. שרידי פסיפס תעשייתי (כל קובייה במידות של 2X2 ס"מ) בגון לבן הם השריד לריצוף המקורי של החדרים. רצפות אלו היוו את משטחי האחסנה וההבשלה הראשונים של התירוש. כאן הונחו אשכולות הענבים בשמש לתקופה של יום עד שלושה ימים. ההנחה כי האשכולות הונחו כאן בשמש, ככל הנראה, מקורה בקירות הדקים התוחמים החדרים. אלה יכלו לשאת שניים עד שלושה נדבכים לגובה בלבד ומכאן שלא היה קירוי בנוי לחדרים.
כל אחד ממשטחי הדריכה מנוקז באמצעות תעלה מטויחת אל אגן, שנבנה בצמוד ומחוץ לקיר החדר. האגנים דומים למדי במתארם העגול עד סגלגל, נבנו מתלכיד אבנים הנתון בטיט ומטויח מבפנים בשכבת טיח עבה בגון אפור. האגנים נקזו את התירוש הראשון ממשטחי הדריכה. לאחר מכן הועברו האשכולות אל משטחי הדריכה.
משטח הדריכה המערבי
קיר איתן מפריד בין משטח הדריכה המערבי למכלול חדרי האחסנה ממערב. משטח הדריכה רבוע (5X5 מ') ובמרכז החדר שרידיהן של שתי אומנות איתנות מאבני בזלת. האומנות נשאו קשת שחילקה החדר לשניים ואפשרה קירויו באמצעות לוחות אבן . משטח הדריכה עשוי לוחות אבני גזית הצמודות האחת לרעותה, כאשר לוחיות עופרת הותכו אל בין המרווחים בריצוף, בכדי לאטמו . האיטום בעופרת ידוע, אך חריג למדי ורעילותה של העופרת היה י דוע כבר בימי קדם. במרכז משטח הדריכה קבוע שקע בצורת האות T לעיגון בורג המכבש, העשוי עץ, ומכאן כמובן שלא שרד. לאחר שנדרכו הגפנים הועברו הזגים לכבישה תחת לחץ המכבש. התירוש זרם מכאן בשתי דרכים; האחת, הראשית, ממשטח הדריכה אל תעלה מטויחת במזרחו של המשטח. תעלה זו הוליכה הנוזל אל בור האיגום. הדרך השנייה הייתה באמצעות תעלה בנויה מתחת לריצוף, שהוליכה שאריות הנוזל משקע עיגון המכבש אל עבר בור האיגום.
בור האיגום שרד בשלמותו. הבור מלבני במתארו (מידותיו 2.5X4.5 מ' ועומקו 2.70 מ'), כאשר שבע מדרגות מוליכות אל קרקעיתו. בקרקעית נבנה בור שיקוע עמוק למדי (1.10 מ' מקרקעית בור האיגום). התירוש זרם ממשטח הדריכה דרך מערכת של שני אגני סינון בחלקו העליון של בור האיגון, אל פנים הבור ומשם נאסף להמשך תהליך ההתססה. ניתן להבחין בשתי שכבות טיוח בדפנות הבור. הטיח ורוד ואיכותי ומכונה טיח הידראולי בשל תכונות האטימות שלו. המדרגות טויחו כחמש פעמים וזאת בשל השחיקה הרבה שעברו.
משטח הדריכה המזרחי
משטח דריכה זה דומה למדי לזה המערבי, למעט שני הבדלים עיקריים. המרווחים בין לוחות הריצוף נאטמו בתלכיד טיט ולא בעופרת . וההבדל השני הוא בור האיגום של המשטח, שממערב לו. הבור בעל מערכת אגני סינון שונה במעט והטיח כאן חוזק במאות שברי חרס.
מכלול הגתות בסוסיתא נשתמר בצורה טובה והוא מן המרשימים מבין הגתות העתיקות בצפונה של הארץ. המכלול תפקד, ככל הנראה, כחלק ממתחם הכנסייה הצמודה אליו מצפון (הכנסייה הצפון-מערבית) ופעל יחד עימה, בשלהי התקופה הביזנטית (מאות ו'-ראשית ז' לספירה) ולכל אורך התקופה האומאית (749-638 לספירה). אין זה חריג למצוא מכלולי גתות ובתי בד בצמוד למנזר או כנסייה, שהרי הכמרים הפעילו התעשייה לצרכיהם הם ולמסחר.
בצמוד לחומת העיר הדרומית, נחפר קטע צר באורך של כ-20 מ'. כאן, בשכבה המתוארכת לתקופה ההלניסטית, נתגלתה רצפת טיט משובחת ושני אגנים קטנים מטויחים. באחד מהם שרדה תעלת ניקוז שהוליכה התירוש (?) אל האגן, שבתחתיתו הותקנה קערת אבן לאיסוף המשקעים. סיבות טכניות מונעות המשך החפירה כאן, אך נדמה כי לפנינו גת נוספת, הקדומה בכ – 800 שנים לגתות המתוארות לעיל.
בחודש יולי השנה (2005) תיערך עונת החפירות השישית בסוסיתא ובכוונתנו להשלים חשיפת המכלול התעשייתי ולהמשיך החפירה בשטחים נוספים, באחת מן הערים המרתקות במרחב.
האתר נמצא בשטח גן לאומי סוסיתא ולמרות שאינו מוכרז כאתר פתוח, הרי ששביל מסומן חוצה ההר למלוא אורכו
http://www.alternativ.co.il/Travel_Main.asp?travelID=48.
בקרו באתר, אך אנא, הקפידו שלא לדרוך על האגנים ושרידי הטיח שעוברים הליכי שימור, עד ליום שבו יחל כאן מפעל פיתוח לאומי שיכשיר האתר לקבלת קהל.
מידע נוסף על אודות האתר ולמעוניינים לבוא ולהתנדב לחפירות בקיץ ניתן למצוא באתר הבית: http://hippos.haifa.ac.il
|
