קטגוריות:
| >> רשמי ביקור ביקבים » מלצרי היין הירושלמים ביקב יהודה | |
יום שישי אחד התכנסנו ביקב למפגש עם אבי ועם יינותיו. כבר בפתח המפגש הבחנו כי אבי הוא אדם מיוחד בתחומו – בשורשיו הוא איש כרמים מסור לכל גפן במטעיו ולא פחות מכך - אוהב את הליך יצירת היין, כאמן הבונה את יצירתו. מכאן והלאה פועלים היקבים להגשמת החזון האזורי לטווח הארוך: מיסוד מותג אזורי עם סמל האזור, תוך הגדרת הרמה האזורית ושמירה על מותג אישי לכל יקב. חזון זה אך מזכיר את מאפייני אזורי הטרוארים הותיקים והידועים בצרפת. טרם החלנו בטעימת היינות, ניתן היה לחוש כי אלה יהיו ייחודיים באופיים, בעצם היותו של אבי שותף מלא בכל הליך יצירתם – החל משלב העשייה בכרם וכלה בביקבוק. כל אלה תוך אהבה אמיתית של העשייה. מה כולל הליך עשית היין?
טרם מתחילים בטעימת יינות יקב יהודה, חשוב לציין כי נדרשת הבנתו של מושג מרכזי אחד: "הטרואר". כל יינות היקב נשענים על יסודות מוצקים של איזוריות ומאפיינים בדרך מדויקת וחדה את אזור כרמי שורש ונווה אילן. כן, הם משקפים היטב את ההבדל בין שנות הבציר השונות, כמו גם את כשרון של היינן והשפעתו על היין. שורש-אילן 2002: בלנד של 60% מרלו ו-40% קברנה מכרמי נווה אילן ושורש. היין יושן 18 חודשים ב-80% חביות עץ אלון צרפתי (שגיא מורו) ו-20% חביות עץ אלון אמריקאי. ליין 14% אלכוהול. שנת הבציר 2002 התאפיינה כשנה חמה באיזור זה והדבר משתקף היטב ביין. למרות תקופת היישון הארוכה, היין מראה בצבע סימני גיל וצבעו אדום-כתמתם ולו שוליים חומים במקצת. היין פירותי ומלטף, עם גוף בינוני וסיומת בינונית- מהנה ונגיש לשתייה. שורש אילן 2001: אותו בלנד, אותו תהליך ייצור אך שנה אחרת. ההבדל משמעותי: הצבע הנוטה יותר לכיוון הארגמן, הגוף המלא והסיומת הארוכה משקפים היטב את ההבדלים בין שני הבצירים. באף מבחינים בדובדבנים אדומים ופירות יער, פלפל ירוק ומעט הל (!) וקפה. על החך ניתן להבחין בפירות בשלים, ריבתיות מסויימת וחמיצות מרעננת בסיומת. טאנינים מורגשים אך עדינים נותנים יין שהוא נגיש לשתייה וטוב מזה של בציר 2002. מרלו 2001: 13.5% אלכוהול. מרלו לא אופייני שהפגין צבע בורדו נוטה לחום, עם ריחות של שזיפים שחורים בשלים ופלפל שחור. גוף מלא וסיומת ארוכה חושפים אחריהם דובדבנים שחורים, תבלון מסויים בסיומת וטאנינים מורגשים. מרלו יחסית חזק ועוצמתי ולא רך ומלטף כפי שהרוב רגילים לו. הקברנה סוביניון מכרם נווה אילן 2000. שנת הבציר 2000 היתה שנה מצויינת לדברי אבי (כפי שניתן להרגיש גם ביינות שאר היקבים באיזור- צרעה, פלאם וקסטל). סוף סוף יין מכובד ממש - צבע בורדו עמוק ומבריק, ריחות של פלפל ירוק, תבלינים ופירות יער שחורים. גוף מלא וסיומת ארוכה ומרוכבת. מרגישים טאנינים חזקים של הפרי וגם טעמי החבית מורגשים - וניל ועפיצות בינונית. היין לא מראה סימני התבגרות כלל ויש לו מתיקות מסויימת בסיומת. פוטנציאל של עוד כמה שנים לפחות של התיישנות יטיבו עם היין ויאפשרו לו להתפתח ולגיע לשיאו. מומלץ.
לסיום דילגנו כמה שנים קדימה לטעימת חבית של שתי יינות מבציר 2005. היינות עודם בתהליך הבקבוק וצפויים להם מספר חודשי יישון בבקבוק לפני שיוצאו למכירה. קברנה סובניון 2005 (חבית): צבע אדום כהה. באף מבחינים באוכמניות וריבת תות, דובדבנים חמוצים ופלפל ירוק. היין עדיין סגור ולא נפתח, אך כבר מראה גוף בינוני-מלא וסיומת בינונית (עם נטייה לארוכה). הטאנינים והעפיצות כמובן מורגשים עדיין, אבל מתחתם מרגישים חמאה ופירות בשלים בסיומת. יין שעוד לא מוכן לשתייה אבל מראה סימנים שיתפתח עם הזמן ליין טוב מאוד. קברנה- שיראז 2005 (חבית): בלנד 88% קברנה סובניון ו-12% שיראז. צבע בורדו-סגול יפה. באף מבחינים בפלפל שחור, טימין, סיגליות ותבלינים. היין יותר רך ופירותי מאחיו ה"גזעי", אבל עוצמתי מאוד וספייסי מאוד. הרבה טאנינים ועפיצות שכרגע מאפילים על הפרי, אך חושפים גוף מלא וסיומת ארוכה ומורכבת. יין שיהיה נגיש בעוד מספר חודשים ומראה סימני גדלות. תוספת השיראז הוסיפה תבלון ו"טוויסט" מעניין ויפה ליין. הבלנד 2005 צפוי להיות מוכן לקראת ראש השנה. הקברנה 2005 יחכה עוד זמן. שניהם מומלצים, יחד עם הקברנה של שנת 2000. לסיכום הטעימה: יינותיו של אבי משקפים היטב את הטרואר, וממחישים את אהבתו ומסירותו של אבי ליינותיו. יתרונו של אבי נעוץ בהיותו כורם במקצועו ושכזה, הוא בעל ידע רחב ועצום המסייע לו לייצר יינות ייחודיים, אשר במילה אחת הם "ירושלמים". מעניין לראות שברוב היינות, ניתן להבחין בריחות של פלפל ירוק והם בעלי חמיצות טובה האופיינית ליינות יותר דרומיים- מאיזור הרי חברון ויתיר. יולי 2007 |
