בכוס או בבקבוק?

מאת : זן אור *

בהמשך לכתבה הקודמת, וכחלק מהחוויה היומיומית (שלי לפחות) אני מתמודד לא פעם עם אחת השאלות הקיומיות העמוקות ביותר: "בכוס, או בבקבוק"?

במהלך השורות הבאות אנסה להתמודד פעם נוספת עם האתגר ולפצח את הדילמה..

ההיצע מבחינת הנפח

כל המקומות שמחזיקים בתפריטי יין ועוד הרבה יותר מהם, מגישים מספר "כמויות הגשה" של יין:

- יין בכוס (מוגדר כ- "רבע בקבוק" ולפיכך שווה ערך ל- 750 מ"ל לחלק ל-4 שזה בדיוק 187.5 מ"ל)

- יין בבקבוק קטן (רוב מוגדרים כ-"חצי בקבוק" או יותר נכון "בקבוקי חצי") וגודלם לרוב 375 מ"ל (שווה ערך ל- 2 כוסות). ישנם היום כבר לא מעט בקבוקים בנפח של 500 מ"ל.

- בקבוק סטנדרטי שנפחו 750 מ"ל (כאמור, מכיל 4 כוסות) חוץ מכמה מקרים באמת יוצאי דופן.

וכמובן, ישנם גם בקבוקים בנפחים גדולים יותר כמו מגנום (1.5 ליטר) ודבל-מגנום (3 ליטר).

ישנם כמובן מתושלחים וירבעמים וכו', אך בואו נחזור לשאלה הקיומית..

ההיצע מבחינת האיכות / סוג

רוב המסעדות יחזיקו תפריט יין כוסות שיתלווה או יהיה חלק אינטגראלי מתפריט היין.

מצד המסעדה, הצעד הבטוח ביותר יהיה להגיש בכוסות יינות הפונים לחיך הרחב ביותר, בכדי לתת מענה לכמה שיותר אורחים בכמה שפחות יינות. אף עסק, וגם אף סועד לא רוצה להתמודד עם השאלה "מה עושים עם אינסוף סוגים של בקבוקים שפתוחים כבר כמה ימים"?

מצד האורח יש פה מקום למשחק וגיוון... על כך – בהמשך..

ראוי לציין אם כן, שאם אני מחפש יין נישה או יין מסוג ספציפי, מיוחד, או בעל סגנון שאינו פופולארי מדי, סיכויי למצוא אותו בתפריט היינות די קטנים..

קיימים כמובן כמה בעלי עסק שמשתמשים בתפריט היינות בכוסות ככלי להיפטר מסחורה מהר או כדרך להגדיל נפחי מכירה של יין מסוים של ספק זה או אחר, אך לרוב מדובר בצעד שירותי לחלוטין שבא לאפשר חוויית יין כמוצר משלים לארוחה, מבלי לכפות על האורח לרכוש בקבוק שלם.

אז איך זה טוב לי כלקוח?

או! פה טמונה החידה!

אדם, או זוג (ולפעמים יותר) שאינם שותים יין בכמות שמצדיקה רכישת בקבוק, יכולים עדיין ליהנות מיין לצד הארוחה.

לפעמים גם מי שצורך מספיק יין בשביל לרכוש בקבוק, ואף יותר – יעדיף מספר כוסות מסוג שונה שיתחלפו לאורך הארוחה מאשר "להתחייב" ליין מסוג אחד או שניים (דוגמא קלאסית: כוס יין מבעבע כאפריטיף, כוס יין לבן למנות ראשונות קלילות, כוס יין אדום למנות העיקריות וכוס יין קינוח לסיום הערב).

היתרון ברור. החיסרון: הלקוח מוגבל, כאמור, ליינות שמופיעים בתפריט הכוסות.

אם אני חובב יינות בורגון / שאטונפף-דו-פאפ / שאבלי / סאנסר / פויי פומה וכו' – אין הרבה סיכוי שאמצא את מבוקשי בתפריט הכוסות (ואם כן – יש לבדוק טוב טוב מה מסתתר מאחורי התווית).

לוגיסטיקה ואסטרטגיה

או – איך להרחיב את כללי המשחק

אם חשקה נפשכם בארוחה מושקעת, עם יינות איכותיים מסוגים שונים שיתחלפו לאורך הערב.. ובכן... הדרך היחידה היא לבוא עם קבוצה גדולה יחסית של אנשים (ארבעה, שישה או יותר) ועדיף – עם טעם דומה פחות או יותר. אין מריבות שפלות ומרושעות יותר מאלו של חובבי יינות ממחנות שונים וכבר נרשמו מקרים של ריבים לאורך דורות בשל וויכוח מהותי וסוער בין בורדו ובורגון...

אם הגעתם קבוצה גדולה ואינכם נמנים מאוהבי השינויים: יש לכם את היכולת לטעום יין מבקבוק מגנום! (יש מחנה שלם שטוען כי יין איכותי מבקבוק מגנום לעולם יהיה טוב יותר מאחיו בבקבוק הסטנדרטי, שכן הנפח כפול, אך החמצון דרך הפקק – זהה... ולכן מדובר בחמצון או התבגרות איטיים ועדינים יותר).

מקרים נדירים

לעיתים שווה לשאול את מלצר היין שלכם, אם יש לו איזשהו "ספיישל" בכוסות.

קורה לעיתים שעסק מוכן לקבל חזרה יין מיוחד או יקר מלקוח למרות שאינו מקולקל, אם היין לא ענה על טעמו של האורח. במקרים כאלה – ישמח מלצר יין למכור את היין בכוסות ללקוחות מביני דבר, ובלבד שלא לבזבז יין טוב.

ראיתי גם מקרים (מודה, אלו קרו בבאר ולא במסעדה) של חבר'ה משולחנות שונים ש"החליפו שלוקים" כדי לטעום יינות שונים..

בכל מקרה, ותהיה הכמות שאתם שותים קטנה או גדולה, זכרו – היין הוא ידידו הטוב של האדם!

לרוויה!

* הכותב הוא מלצר היין במסעדת מול-ים, מרצה בנושאי יין ואלכוהול ויועץ לברים ומסעדות בתחום.