ישראל פרקר
9 באוקטובר 2003, יום כאילו רגיל בין החגים הבאים עלינו לטובה. מזג אויר נעים, יום כיפור כבר מאחרינו. אנו עולים למטוס הפייפר הקטן בשדה התעופה בתל אביב, מתיישבים על כסא טייס המשנה מימינו של ה"קפטן", חובשים אוזניות אליהן מחובר מיקרופון בקצה צינורית גמישה, מהדקים חגורה, וממתינים להתנעת המנועים. הם מונעים בקלילות ע"י לחיצה על שני כפתורים אדומים בתחתית לוח השעונים הקדמי. נסיעה קצרה על המסלול, בקשת רשות המראה ממגדל הפיקוח ("עוד חצי דקה תוכל להמריא", היא אמרה בקולה הסמכותי...) המצערות מובלות מקסימום קדימה, הטייס סוגר את חלון הצד, ריצה קצרה על המסלול ואנו כבר בשמיים. נתניה הגיעה תוך דקותיים, ארובות תחנת הכוח שבחוף חדרה  כבר משמאל, שוברים ימינה לעבר עפולה. אני נזהר לא לגעת יותר מדי בסטיק, הנמצא סמוך מאוד לרגלי. הוא נע במקביל לסטיק של הטייס. בחושך, בעזרת הGPS והנחיות הבקרה האווירית, מוצא  הטייס הוותיק בקלות את הדרך צפונה. חצינו בשניות את הכינרת ומתחת  כבר גוש הרי רמת הגולן.

                  

לפתע  נגלה לעיננו אור,הרבה  אור באמצע החשכה. היה שם מבנה  שעל קיר אחד שלו בקבוק ענקי, מואר באורות צבעונים. לידו עשרות שולחנות לבנים סביבם נעים אנשים ובידיהם כוסיות יין.
יקב שאטו גולן במושב אליעד. חגנו מעל היקב בטיסה נמוכה ונחתנו במנחת הסמוך, שם חיכו לנו שוקי שי ואיציק  ריבק, בעלי היקב.
חגיגה משולשת ביקב: שנה לחנוכת היקב, השקת יינות חדשים ופתיחת תערוכת הציורים של יאיר גרבוז.
כשיש חגיגות ביקבי ישראל אנו משתדלים להגיע ולדווח. הייתה זו הפעם עוד חוויה מרנינה וטעימה, שהחלה בטיסה המיוחדת, המשיכה בתערוכת 30 הציורים הצבעוניים והמיוחדים של יאיר גרבוז, והעיקר יין, והרבה יין חדש וטוב. זה היה יין מענבי כרמי רמת הגולן, יין שנוצר במכלי וחביות יקב שאטו גולן.
מכל הארץ הגיעו חברים, בעלי מסעדות ושפים, בעלי עסקים וסתם חובבי יין ישראל שהגיעו לקחת חלק בחגיגתם הגדולה של איציק ושוקי הבעלים  ואורי חץ , היינן ומשפחותיהם  שטרחו  הרבה במשך השנה בגידול הכרמים, בבציר ובעשיית היינות וגם בארגון האירוע הגדול.
מסביב לדשא עליו מוקמו השולחנות וקוביות המושבים הלבנות, היו מתקני גריל עליהם ניצלו נתחי בשר בקר, כבש ועוף.  מלצרים לבושי בגדים שחורים שעל חולצתם בלט סמל היקב, הסתובבו בין המוזמנים והגישו חטיפים שונים ומשונים.
על הבמה הנעימה את האווירה רביעיית "הוגו" בקטעי ג'ז.
הצטרף אליהם מני פאר שהנחה את ערב.
"היום שותים יין בן שנתיים שתסס כשהיקב היה בן שנתיים. ב1999 יקב שאטו גולן הוקם. ב2003 משיקים את היין השני של היקב.  מקום טוב באמצע הדרך." פתח מני את הערב.
בין תקוות ההתחלה, ההבטחות של ההשקה הראשונה משנה שעברה ותקוות העתיד עובר קו ישר אחד,  קו של קיום ההבטחות. כבר חשים אותו , בעיניים, באף, באוזניים וגם בפה. את המקום היפה הזה  רואים כולם, וגם את תערוכת הציורים של יאיר גרבוז. באוזניים שומעים את המוסיקה של רביעיית הוגו, ובפה  חשים בטעמם של היינות הטובים של שאטו גולן, (מחיאות כפיים מקהל אוהד), באף  חשים לא רק בניחוח היין אלא אף  בריח הסתיו שהגיע, והלוואי והחורף יהיה שופע גשמים.
אלוהים ברא את הגפן והבן אדם יצר את היין.  אם אלוהים לא היה אוהב יין הוא לא היה עושה אותו כל כך טעים כאן, אמר מני והזמין את שוקי שי לשאת את דבריו.

                    

שוקי, שהתקבל במחיאות כפיים סוערות ומפרגנות אמר בין שאר דבריו:
עברה שנה,פחות יום בדיוק, מהפתיחה הרשמית של יקב שאטו גולן,בעשירי לאוקטובר 2002. שנה שעברה במהירות מופלאה אך הייתה שנה נפלאה,מלאת עניין ועשייה מרובה.
עד לפתיחה הרשמית של היקב,נטענו כרמים,ייצרנו יין,פיתחנו את מוצרי אריזת היין,כל זה ללא חשיפה לעיתונות ולקהל וללא מכירת יין.
מאז הפתיחה עשינו כמה דברים חשובים:
הקמנו צוות,גייסנו עובדים לפונקציות השונות,בניהול ,בייצור ובשיווק.
עסקנו רבות בהכשרת העובדים וחלוקת תחומי אחריות לכל אחד מהם.
שאטו גולן עשה צעד גדול קדימה,הרבה תודות למסירות הצוות.
בפתיחת היקב לפני שנה,דברנו על החיבור הטבעי בין יין לאומנות ועל שאיפותינו בשטח זה.
דברנו על הפיכת שאטו גולן למרכז אומנות ובמיוחד אמנות שקשורה ליין.
בטוחני שלא נסתר מעיניכם השער,הגן והפסלים ,המרתף המושקע שהוא עדיין רחוק מלהיות גמור ועוד. וזו רק ההתחלה.
זכינו,וזה בלשון המעטה, שהתערוכה הראשונה של אמן ביקב היא של חברנו הצייר יאיר גרבוז,יאיר הוא עתה חלק משאטו גולן,חוץ מאהבתנו את יצירותיו כולנו אוהבים אותו.
לתערוכה ולאומנות ביקב יש עבורנו חשיבות גדולה נוספת.הקשר של שאטו גולן לרמת הגולן נראה וגם ידוע לכל,גם דובר על כך רבות.
בנוסף ברצוננו להראות שרמת הגולן זה לא רק מצב בטחוני,צבא,גבולות,גדר מערכת,יחזירו או לא יחזירו. רמת הגולן היא גם אומנות יפה שעליה אין ימין ושמאל ודעות חלוקות.
שתילת הכרמים, סה"כ 270 דונם,נסתיימה בשנה שעברה. אגף הייצור בניהול שותפי וחברי ריבק ואורי חץ היינן עשה בשנה האחרונה צעדי ענק.
חוץ מהזנים הקלאסיים קברנה סוביניון ומרלו,יש לנו יינות מבטיחים ביותר מהזנים סירה (שיראז),קברנה פרנק,גראנש ויין לבן – סוביניון בלאן. וכמובן הבלנדים שהרכבם משתנה משנה לשנה.
בציר 2003 שנסתיים לפני ימים ספורים הוא של 48,000 בקבוקים מעט יותר משייצרנו בשנת 2002.
שאטו גולן מעריך ומודה מאד מאד לכולכם על התמיכה הנהדרת והמרגשת בנו.
גילויי התמיכה האלו הם יום יומיים. אנו מקבלים הרבה הערות,עצות וביקורות שגם אם לפעמים הן לא נוחות ונעימות לנו, הם מאוד כנות ומתקבלות בהבנה והערכה גדולה מצידנו.
אנו מאמינים שיין זה לא רק הבקבוק והנוזל שבתוכו.
אנו מפתחים את מוצרי האריזה שיהיו האיכותיים ביותר,זה נושא שמאד חשוב עבורנו.
בפתיחה לפני שנה ,הבענו משאלה שיקומו ברמת הגולן 50 – 30 יקבים לסוגי יין שונים , ושיהפכו את רמת הגולן לאזור יין רציני.זו כבר עובדה ידועה ומוצקה שרמת הגולן היא חבל ארץ מצוין לגידול ענבי יין איכותיים מדרגה ראשונה.
הרבה הרבה תודה והערכה לכולם. כל אלה העוסקים במלאכה ביקב שאטו גולן.
הייתי רוצה למנות את כולם ולהודות אישית לכל אחד ואחד אך כמובן אין זה מעשי. קבלו את תודתנו והערכתנו כאישית לכל אחד מכם.
בדרך בה אנו הולכים ומפתחים את היקב והיינות שלנו אנו צריכים פרטנר ואתם פרטנר   נ  ה  ד  ר!!!

עלינו למרפסת היקב שם היו עמדות מזיגת היין. בכל עמדה היו מסודרים בקבוקי יין מסוג אחר.
היו שם קברנה ומרלו, סירה ואליעד. טעמנו מכל היינות ואהבנו במיוחד את יין האליעד 2001.
אליעד 2001 של שאטו גולן מורכב מ- 84% ענבי קברנה סוביניון, 10% ענבי מרלו ו- 6% ענבי סירה.
היינות השונים יושנו בנפרד במשך 10 חודשים בחביות אלון צרפתי (85%) ואמריקאי (15%) ולאחר ערבובם למשך 4 חודשים נוספים.
אליעד הינו בעל גוון סגול עמוק, גוף בינוני ועשיר אך ללא מתיקות
מוגזמת. טעמיו השליטים של היין הם עשן ועור לצד שזיף שוקולד ווניל.
האליעד הינו הניסיון השני של שאטו גולן בחיפוש אחר הבלנד האופטימלי לאזור הגידול הייחודי של היקב.
שוקי שי הוא רק חצי מהבעלים, כידוע. אחריו עלה על הבמה איציק ריבק, שבדרך כלל לא מרבה בדיבורים אך הוא חזק במעשים. איציק סיפר לנו ששעה לפני שהגענו למקום עוד היה עסוק בעבודה בכרמים, לבוש בבגדי העבודה, ולא נותר לו הרבה זמן להתרחץ, להחליף בגדים ולהגיע לחגיגה.
"עשינו יין שלא חסכנו ממנו דבר." פתח החקלאי, יצרן היין, את דבריו. "לא חסכנו  במשאבים ולא בזמן כדי שתיהנו ממנו, אתם ואחרים. אני חש גאווה רבה שעל אף גילו הצעיר  של היקב השכלנו והעזנו לטעת זנים נוספים בהם האמנו שאתם נגיע לתוצאות טובות.
בשנים הקרובות יכנסו לניבה זנים נוספים חדשים. אנו תקווה שנרענן את החיך בטעמים וניחוחות מפתיעים. לייצר יין לוקח שנתיים  לגדל את הכרמים 4 שנים לתכנן ולהכין את שטח הנטיעה, עוד שנה כך שאתם טועמים 7 שנים של עמל וצפייה לרגע שבו ימצמצו השפתיים, יושקו הכוסות וארשת של הנאה תתפשט על פניכם.  בכרמים לא חוסכים שיטות חדשות. השיטות מוסיפות נטל עלי ועל אורי אשר מתסיס ומייצר בנפרד  את התוצרת של כל שיטת גידול של גפנים. כדי  ללמוד את השיטה שבה נייצר את היין הטוב ביותר.
דברים לא קורים בעצמם. מאחורי הדברים עומדים אנשים.  אני מודה לך שוקי  על המאמצים הרבים, האנרגיות, האכפתיות וכושר העבודה הבלתי נלאה שלך שסוחף אחריו את כולנו.
מודה לכל העושים במלאכה וגם כמובן למשפחתי וילדי על העבודה  והסבלנות.תודה לאורחים שאלמלא פרגנתם ורכשתם לא היה טעם ומשמעות לכל זה."  מחיאות כפים.

ירדנו למרתף היקב שהינו כנראה הגדול בין מרתפי יקבי ישראל החדשים. באחת הפינות, עשרות חביות עץ מלאות יין. בפינה אחרת אלפי בקבוקי יין. במרכז המרתף על בימת אבן מוגבהת נמצא שולחן ענק באורך 7 מטר וברוחב מטר וחצי.
פלטת השולחן עשויה מיחידת עץ אחת. את השולחן ייצר יצרן  רהיטים איטלקי מבול עץ ענקי בקוטר 2 מטר שהביא מקנדה. העץ יבש מאוד ויש בו מספר סדקים (טבעיים). שולחן מרשים מאוד שסביבו יכולים להסב בנוחיות לפחות 20 אנשים. גם כסאות העץ, שעל משענתם האחורית מוטבע סמל היקב, הגיעו מאיטליה.
מעל השולחן ישנה תקרת קפלה ובה חלונות. דרך החלונות אפשר יהיה להציץ לתוך המרתף, בעתיד, מתוך מסעדה שתוקם למעלה.
על התקרה יצוייר ציור ענקי שבו יונצחו, כנראה, הנשים שברחו מהגברים בטו באב, כפי שמופיע בסיפורי התנ"ך. בקרוב יכריז היקב על תחרות לציור התקרה בה יהיו פרסים ראשון עד שלישי. ציורו של הצייר שיזכה בפרס הראשון , הוא זה שיצויר בהגדלה על התקרה.
למרתף יורדים מתוך היקב,  דרך מדרגות שיש מוארות במנורות שקועות. שתי כנפות הדלת החיצונית של המרתף שוקלות כ  1000 ק"ג והן  נראות עתיקות מאוד. הן עשויות מעץ בן כ-300 שנה שכמעט הפך למאובן. זהו עץ קשה מאוד וסגור לגמרי שכבר מזמן אי אפשר לתקוע בו מסמרים. העץ הגיע ליקב במיוחד מדרום אפריקה.
עוד שני דברים מרשימים מאוד ביקב, השולחן והדלת המיוחדת... 

             

לבמה מצטרף אורי חץ האחראי על ייצור היין , שלא כל כך בא לו לדבר על יין באותו ערב, כדבריו. מני  פאר ציין שמיום שאורי חץ, שלמד באורגון, הגיע, יינות  היקב קיבלו לא רק טעם ובסיס, אלא קו מאוד מוגדר וייחודי. הוא היחד כשהוא מדבר אז הבעלים שותקים . הוא עומד מולם זקוף ועומד על דעתו. ובגלל זה היקב מצליח. כך מני.
אורי סיפר שהזיכרון הראשון שלו לעניינים קולינריים הוא הכנת נס קפה בילדותו.  סבא וסבתא עשו נס קפה שיצא אחרת מהקפה שעשתה הדודה. "חשבתי על זה רבות  למה  לי יצא  קפה אחר ולהם  קפה אחר."
"זה בעצם קשור למה שאני עושה היום עם היין. אני מנסה לגלות למה היין יוצא כפי שהוא יוצא."
"עשיית היין זה כמו עיצוב.  יש לי מסגרת מוגדרת שבתוכה אני פועל. למרות שהתחנכתי בארצות הברית אני יותר מושפע מהעולם הישן. יש מתח בין המסגרת שאני צריך להתחשב בה  לבין הרצונות שלי, וזהו העיצוב.
החקלאות, גם היא משפיעה על טיב היין. זהו ענף חקלאות שזוכה לתהילה וכבוד. בציר טוב, בציר לא טוב. גשם, רוח, כל אלה משפיעים על היין. זהו חלק המשתנה כל שנה. תפקידי לנסות  ולעשות מהענבים תמיד את היין הטוב ביותר."  סיים אורי וזכה למחיאות כפיים לא פחות מהמחיאות להם זכו קודמיו.
בחזית היקב נטוע כרם ובו שורות ישרות של גפנים. ביניהם מפוזרים פסלים.
בגזיבו יפהפה העשוי ממוטות מתכת והנמצא בין הגפנים במרכז הכרם, מוקמה עמדת הקפה. לגמנו את הקפה  כרסמנו בעוגיות  פריכות וצפינו בהנאה על מאות אוהבי היין הישראלי שהגיעו למקום, למרות ריחוקו ממרכז הארץ.
מני פאר המשיך בשעשועים נושאי פרסי יין. נפרדנו ממשפחות שי וריבק, לגמנו עוד לגימה קטנה מיין ו...  תוך מספר דקות היינו שוב באוויר בדרכנו דרומה, לעירנו. עברו 32 דקות ובנחיתה רכה ומקצועית נחתנו על אדמת תל אביב.

שיהיה בהצלחה ליקב שטו גולן.

לחיים, לחיי היין הישראלי !!!