מאת: אבי הלוי

לפני כמה חודשים פגשתי את שיקי ראוכברגר, יינן יקבי אפרת וטפרברג, בטעימה באיש הענבים. שיקי הציג בפני יין, מסדרת טפרברג סלקשן, ושמו מריטאג' אשר מורכב מ- 70% קברנה סוביניון, 25% מרלו, ו- 5% קברנה פרנק. היין, אגב, על פי הרשימות שלי מאותה פגישה, מאוד טעים, רך ומאוזן והוא משאיר אחריו טעם שיורי נעים וממושך. מחירו של היין, כ- 50 שקלים, הופך אותו לאטרקטיבי במיוחד במובן של יחס תמורה למחיר. השם מריטאג' (Meritage), שמזכיר, דרך אגב, את שמו של יין ישראלי אחר, עורר את סקרנותי וביקשתי לתהות על קנקנו. שיקי סיפר לי על אגודה אמריקאית ששמה לה כמטרה לעודד ייצור יינות בלנד ולעשות זאת לפי כללים מסוימים. מי שנרשם לאגודה, משלם מיסי חבר ועומד בכללים, רשאי להשתמש בשם המותג מריטאג' בתווית שעל הבקבוק, בנוסף לציון שם היקב ופרטים נוספים על התווית.

תחילתו של הסיפור בשנת 1988 בקליפורניה שבארה"ב. קבוצה של ששה ייננים בעלי יקבים, אוהבי יינות בסגנון בורדו, הגיעו למסקנה שמה שקורה בשוק היין האמריקאי מביא לזילות היינות המעורבים וגורם להם להיחשב ליינות נחותים, מה שקרוי בפי כל 'יין שולחני אדום'. הם הקימו אגודה שמטרתה לעודד ייצור יינות מעורבים איכותיים. מספר החברים צמח בתוך חמש שנים מששה ללמעלה ממאה חברים. כיום חברים באגודה כ- 130 יקבים, רובם מקליפורניה ויש גם חברים מאזורים אחרים בארה"ב ומארצות אחרות. לעת עתה, היקב הישראלי היחידי החבר באגודה באופן רשמי ומשלם מיסי חבר (500 ד' לשנה), הוא יקב אפרת. השם Meritage נבחר בתחרות שנערכה באינטרנט והוא זכה להיבחר מתוך כ- 6,000 הצעות. זהו חיבור של המילים Merit (איכות, מצוינות) ו- Heritage (מורשת, מסורת). השם הזה כל כך תפס בארה"ב עד שמנהלי מילון Webster הידוע החליטו לאחרונה לכלול את המונח במילונם.

לאגודה כללים ברורים ודי נוחים. ראשית, זני הענבים חייבים להיות מתוך רשימה מסוימת, כדלקמן: בלנד אדום - קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, מלבק, פטיט וורדו וקרמנרה. בלנד לבן - סוביניון בלאן וסמיון. ברשימות מופיעים עוד שניים שלושה זנים שאינם מוכרים בארץ כמו 'גרוס וורדו' ו'סנט. מקייר' האדומים ו'סוביניון וורט' (vert) הלבן. הכלל השני הוא שהזן העיקרי בבלנד לא יהווה יותר מ- 90% מהבלנד כולו. הכלל הזה מעניין במיוחד לאור העובדה שבארה"ב מותר להציג יין כיין זני אפילו אם תכולת הזן העיקרי אינה עולה על 75%. כאן, להיפך, מותר 90% מזן מסוים ועדיין היין נחשב לבלנד. הכלל השלישי הוא שהיין צריך להיות איכותי ומוקפד.

ההצטרפות לאגודה צוברת תאוצה. לאחר שהארגון החליט לצרף לשורותיו יקבים מחוץ לגבולות ארצות הברית התחילו להגיע בקשות מכל קצות העולם. לאחרונה הגיעה למשרדי האגודה בקשת הצטרפות מיקב מקסיקני בשם 'סן רפאל' המייצר בלנד בשם Passiόn, יין שזכה בארה"ב בתואר היין המכסיקני הטוב ביותר בשנה האחרונה. האגודה מדווחת גם על יקבים מאוסטרליה וישראל (!) המתעניינים בהצטרפות. מבחינה שיווקית יש לתופעה הזו חשיבות הולכת וגדלה. חנויות יין ורשתות שיווק רבות בארה"ב מקצות אזור מיוחד ליינות מריטאג' והלקוחות יודעים בבירור שהם נמצאים במחיצה, או תחום, שבו היינות המוצגים הם יינות מזנים מעורבים בסגנון בורדו, לפחות מבחינת מבחר הזנים המרכיב אותם.

בישראל יש ביקוש ליינות מעורבים בעיקר בגלל ההילה של יינות בורדו הנחשבים בקרב חובבי היין בארץ ל'מרצדס' של היינות. מי שהיה מעורה בשוק היין המקומי יודע לספר שלא תמיד זה היה כך. יאיר היידו, מוותיקי אנשי היין בארץ, התייחס לנושא בטעימת יינות סדרת חושן של יקבי בנימינה כאשר הציג את הבלנדים שבסדרה ('ישפה' הלבן ו'ספיר' האדום). "בעבר" הוא אמר, "חשבו בארץ שאת היינות הטובים ניתן למצוא בין היינות הזניים ואילו אל יינות הבלנד 'דוחפים' את כל מה שאי אפשר להכין ממנו יין זני טוב. זה היה אולי נכון בעבר, אך לא כיום" אמר היידו.

לא ברור מדוע עד עתה, רק יקב ישראלי אחד (אפרת) נרשם לאגודה בעוד שיקבים רבים המייצרים בלנדים עונים לקריטריונים הבסיסיים של האגודה. אז מה הבעיה? 500 דולר לשנה? בטוח שלא. סתם חוסר מודעות. מבדיקה מהירה שערכתי מצאתי כמה יינות שיכולים היו להצטרף בקלות לאגודת Meritage ולהיות משווקים ככאלו: 'אליעד' 2003 של שאטו גולן (66% קברנה סוביניון, 20% מרלו ו- 14% קברנה פרנק). קצרין (89% קברנה סוביניון, 9% מרלו ו- 2% קברנה פרנק). לימיטד אדישן של כרמל (50% קברנה סוביניון, 32% פטיט ורדו, 17% מרלו ו- 1% קברנה פרנק). אניגמה 2004 של מרגלית (60% קברנה סוביניון, 19% מרלו ו- 21% קברנה פרנק). בנוסף, כל היינות המורכבים מהדואט הקלאסי קברנה – מרלו: יראון של הרי גליל, בכחוס של גלאי, פטיט קסטל של קסטל, קברנה-מרלו של יתיר ועוד. כל הבלנדים המכילים סירה/שיראז, ויש כאלו הרבה בארץ, אינם יכולים להיקרא מריטאג' כיוון שזן הסירה הוא מחוץ לרשימה.

לסיכום, מומחי יין המבקרים בארץ טוענים שאנו נמצאים כיום במקום שהייתה בו קליפורניה לפני כעשרים וחמש שנים. המפגשים בין הרצון לעשות יין ליכולות כספיות מולידים יקבים נוספים חדשות לבקרים. בינתיים כולם עושים הכול באי סדר ישראלי די אופייני. זוהי שאלה של זמן עד שיקומו גם כאן אגודות שיאספו אליהם יקבים על מנת ליצור בידול וכדי להציע ללקוחות משהו 'שונה'. בארה"ב אגודת מריטאג' היא לא היחידה, יש גם אגודות לחסידי זינפנדל ויש אגודה לפינו נואר. באשר למריטאג', רבות דובר על המאמצים שעל יצרני היינות הישראליים להשקיע כדי לשווק בחו"ל, בעיקר בארה"ב. הנה לנו דרך נוספת, שטרם נוצלה, למתג חלק מהיינות הישראליים במסגרת שכבר קיימת וצוברת לה אוהדים וצרכנים. מפתיע שהנושא לא עלה בכנסים שנערכו בארץ בנושא יצוא ושיווק יין בארה"ב. אולי בכנס הבא.

מאי 2006