אבי הלוי

 בתמונה משמאל: ויקטור שונפלד

מועדון הלקוחות של יקבי רמת הגולן נהנה מעת לעת מאירועי טעימה בליווי הרצאה וארוחת שילובים בין אוכל ליין. אירוע כזה, תחת הכותרת "מעמק הרון לארץ היין", התקיים בסוף חודש מאי 2007 במסעדת 'טאבולה' שבהרצליה פיתוח. בפגישה שמעו כמה עשרות משתתפים הרצאה מפיו של היינן הראשי של יקבי רמת הגולן, ויקטור שונפלד, על מה שעושים ביקב כדי להבין את הטרואר של רמת הגולן. נושא הטעימה היה יינות מזנים הנפוצים בעמק הרון ובארוחה שולבו המנות המצוינות של מסעדת טאבולה עם יינות שונים של יקבי רמת הגולן.

את האירוע פתח מוקי ויינשטוק אשר ביחד עם מיקי שני, מנהל את פעילויות המועדון. "אנחנו שמחים להמשיך במסורת לפיה אנו נפגשים אחת לכמה זמן לטעימה וארוחה טובה", אמר מוקי ויינשטוק, והמשיך: "בימים אלו אנו שוקדים על תכנון האירועים הבאים של מועדון הלקוחות של היקב. חשוב לנו להרחיב את היקף המועדון ולראות פנים חדשות". בהמשך הציג מוקי את אנשי היקב שהצטרפו לאירוע, וכאן יש לדעת, בארוחות שמארגן היקב מושיבים בכל שולחן יינן או בעל תפקיד אחר מקרב מאנשי היקב שיוכל לענות על שאלות המתעוררות תוך כדי הטעימה או הארוחה. כך השתתפו באירוע הנוכחי, בין היתר, בנצי אלישע מנהל השיווק של היקב, ויקטור שונפלד היינן הראשי, הייננית טלי סנדובסקי והיינן בועז מזרחי ומיקי שני, מרכזת מועדון הלקוחות.

בנצי אלישע, מנהל השיווק של היקב: "מועדון הלקוחות של היקב חשוב לנו מאוד, אנו נמצאים כעת בתקופה שבה אנו בוחנים את פעילות המועדון במגמה לשפר את הקשר עם הלקוחות באמצעות מועדון זה. כולכם קיבלתם בוודאי את הסקר שהפצנו שבו ניסינו לבדוק מה הייתם רוצים לעשות במסגרת המועדון. אנחנו מקווים לרענן ולחדש את אופי המפגשים האלו כדי שאתם ואחרים שלא הגיעו היום יוכלו ליהנות מהם". רשות הדיבור הועברה לויקטור שונפלד, היינן הראשי של יקבי רמת הגולן, שאמר: "מדי פעם אנו מחפשים זווית קצת שונה שבאמצעותה אנו מנסים לספר לכם מה אנו עושים ביקב, והפעם קראנו למפגש 'מעמק הרון לארץ היין'".

הרצאתו של ויקטור שונפלד עסקה בנושא הטרואר של רמת הגולן במגמה לנסות לקשור איך שהוא בינו לבין אזורי טרואר באירופה. מספר ויקטור שונפלד: "כדי להבין טוב יותר את הטרואר שלנו, פרשנו רשת של תחנות מטאורולוגיות בכרמים כדי למדוד את הניואנסים של האקלים במיקומים שונים בתוך הגולן. כך אנו מנסים להבין את השפעת האקלים על אופי הענבים ולהיעזר בנתונים אלו כדי להחליט מה לגדל והיכן". בהמשך ספר שונפלד על הפרמטרים הנמדדים: טמפרטורה, לחות יחסית, גשם, מהירות הרוח, כיוון הרוח, קרינת שמש, טמפרטורת הקרקע, לחות הקרקע, לחות העלה ועוד. מסתבר שלכל נתון יש חשיבות. המדידה מתבצעת בכל שניה והנתונים מועברים כל עשר דקות ברשת סלולארית למחשב של היקב.

בין היתר, נמדדת בתחנות אלו רמת קרינת האור על העלים. "ע"י חישוב ההפרש בין הקרינה הפוגעת בעלה לזו החוזרת ממנו", מסביר שונפלד, "ניתן לחשב את כמות הכלורופיל בעלים ובהתאם לכך לקבל מושג עד כמה חזק או חלש הצימוח של הגפן". המדידות הביאו לגילוים מעניינים. כך התברר שבאופן קבוע יש הבדל של כ- 5 עד 6 מעלות, בשיא היום, בין שני כרמים נמצאים במקומות שונים, בין אם זה בקיץ או בחורף. נתון מעניין נוסף התברר בהשוואה בין כרם אלרום לבין לוע הר אביטל. במשך היום הטמפרטורות פחות או יותר זהות, ואילו בלילה לוע הר אביטל הרבה יותר קר. "לפני שהקמנו את התחנות המטאורולוגיות", אמר שונפלד, "היו לנו תחושות לגבי המתרחש מבחינת מזג אוויר. אך לא היה לנו מידע מדויק".

כל זה מוביל לשאלה מה הקשר בין "ארץ היין" ברמת הגולן לאזורי יין שבאירופה. כאן מקנה שונפלד חשיבות רבת לנושא הגובה. ראשית, עצם הימצאות האזור על רמה גורם לכך שהאדמה אינה מתחלפת כמו בעמקים, שם מגיע סחף מן ההרים. האדמה ברמת הגולן היא אדמה וולקנית די אחידה. לגבי הגובה אומר שונפלד: "יש כלל אצבע שככל שעולים בגובה במטר אחד, זה כמו לנסוע קילומטר אחת צפונה. לכן, אם הפרשי הגובה באזור הגידול שלנו, ברמת הגולן, הם 800 מטר הרי שזה כאילו שהאזור כולו נמצא 800 ק"מ צפונה. זה מביא אותנו להימצאות, מבחינה אקלימית, לאזורים דומים באירופה ובארה"ב.

לכוסות נמזגו יינות ויונייה משלוש שנות בציר: 2004 ,2005 ו- 2006 (חבית). בעוד היין נמזג דיבר ויקטור שונפלד על זן הויונייה (VIOGNIER). הוא ספר שמקורו של זן הויונייה בצפון עמק הרון באזור בשם CONDRIEU שם הוא משמש עד היום אחד המרכיבים בבלנדים המקומיים. "יש לנו מזל שזן הענבים הזה לא נכחד", אמר ויקטור שונפלד והסביר שהביקוש לויונייה כל כך ירד שבאמצע שנות השישים הגיע היקף הייצור בכל העולם לעשר חביות בלבד". כיום נטועים שטחים גדולים של כרמי ויונייה בעיקר בשני מקומות: בדרום צרפת ובקליפורניה. עקב הימאסות זן השרדונה על קהל הצרכנים, בעיקר האמריקאי, חזר הויונייה להיות פופולארי. ליקבי רמת הגולן כרם ויונייה בהר אודם שניטע בשנת 2000. בציר 2004 היה הבציר הראשון שבעקבותיו יצא לשוק יין הויונייה של יקבי רמת הגולן.

ביקבי רמת הגולן לא כל כך ידעו איך לעבוד עם הויונייה. כך סיפר לנו ויקטור שונפלד. זהו זן לא קל לטיפול ואחת הבעיות הייתה מתי לבצור. "ההבשלה והטעמים הפירותיים של מישמש ואפרסק האופייניים לזן, מגיעים בשלב מאוחר של עונת הבציר", אומר ויקטור שונפלד. מבחינת שימוש בחביות עץ נעשו ניסיונות שונים ובסופו של דבר אומץ השילוב הבא: שליש ללא עץ כלל - ישר ממיכלי הנירוסטה, שליש בחביות חדשות ושליש בחביות לא חדשות שהתיישן בהם קודם לכן שרדונה.

רשמי טעימה

 לא אתיימר לומר שחשתי בהבדלים משמעותיים בין הויונייה 2004 לזה מבציר 2005 למעט עוצמות הפרי שהתקהו מעט ביין מבציר 2004 לעומת ה- 2005. לשני היינות צבע זהבהב יפה, 2004 טיפ טיפה יותר כהה. הויונייה של יקבי רמת הגולן אכן שופע ריחות של פירות קיץ כמו משמש, אפרסק ונקטרינה. גוף בינוני וטעמים המהווים המשך ישיר לריחות. אלכוהול גבוה (15%) תוצאה של בציר מאוחר יחסית, כפי שהסביר ויקטור שונפלד. היקב ממליץ לשדך את היין למנות הדורשות לצידן יין עשיר וארומאטי ואני לא יכול לחשוב על משהו אחר חוץ מאשר אוכל תאילנדי, אבל שלא יהיה חריף, אם יש כזה. ה- 2006 עדין סגור ומאופק. יש כוונה לבקבק אותו בקרוב ולתת לו לנוח כמה חודשים בבקבוק. נמתין בסבלנות.

הזן האחר שטעמנו הוא הסירה (SYRAH). לכוסות נמזגו ירדן סירה 2000, 2001, 2002 , 2003 ו- 2006 (חבית). ויקטור שונפלד סיפר שירדן סירה 2000 אינו הסירה הראשון של יקבי רמת הגולן. היקב עשה סירה כבר בבציר 1999 אבל רמת האיכות שלו לא השביעה את רצונם של יינני היקב והיין לא יצא לשוק באופן מסחרי. הכרם הראשון של ענבי סירה ניטע ברמת הגולן בשנת 1996. הסירה 2000 בשיא בשלותו והוא בוגר מהנה מאוד. הוא גם היחידי שחשתי בו הבדלים משמעותיים ביחס לאחיו הצעירים ממנו. יינות הסירה של יקבי רמת הגולן הם בעלי צבע סגול-שחור ובאף הם משדרים ריחות של פרי מתובלן. בפה פרי בשל וגוף בינוני-מלא. הטאנינים רכים והם הולכים ומתחדדים ככל שעוברים מה-2000 ל- 2003. אני, שאוהב יין 'תוקפני' אהבתי מאוד את ה- 2003. בתשובה לשאלה ענה ויקטור שונפלד שהאוכל המתאים ביותר לירדן סירה הוא לדעתו בשר טלה. מממ... נשמע טוב.

האירוע הסתיים בארוחה ממטבח מסעדת טאבולה. משמעות השם 'טאבולה' באיטלקית הוא שולחן ערוך לסעודה. המסעדה נמצא בפינת חמד בהרצליה פיתוח ואופי האוכל איטלקי בעיקרו אך התפריט כולל גם מאכלים מסוגים שונים כפי שנראה בהמשך. היו מנות שונות לבחירה ובטבלה הבאה ריכזתי את הבחירה שלי, היין שהוגש לצד כל מנה ומה דעתי על השילובים בין יין לאוכל.

 למי שעדיין לא רשום במועדון יקבי רמת הגולן אני ממליץ בחום למהר ולהירשם. מעבר לטעימות והארוחות מתקיימים מבצעי מכירת יין במחירים מוזלים, סיורים בכרמים,השקות יין מיוחדות לחברי המועדון (קצרין 2000, למשל, הושק בזמנו במסעדת כתית האגדית אז בכפר רות, אירוע בל יישכח) - אפילו טיולים באזורי יין בחו"ל. האירועים מסובסדים על ידי היקב כך שגם המחירים אטרקטיביים. כה לחי, יקבי רמת הגולן, לחיים ! לחיי היין הישראלי !

יוני 2007