ישראל פרקר

  יצליח או לא יצליח? הם יגיעו או לא יגיעו? כמה מקומות להזמין במסעדה? האם המועד שבחרתי טוב, או שהם יהיו עסוקים בבציר או עייפים מערבוב היין במכלי הנירוסטה בדיוק באותו יום?
חודש נובמבר 2003 כבר התחיל דרכו והטלפונים החלו להגיע.
"אני מקווה שנסגור את הבציר ונגיע". הודיעה דפנה מהגולן הרחוק. "נשמח להגיע" בישר לי איתי מברקן. מהרי גליל אישר גבי. "מי יגיע עוד?" התעניין דורון מעמק האלה לפני שאישר את בואו.
התקשרתי לננד ממסעדת ביסטרו מרגי בתל אביב וביקשתי להכין 10 מקומות.
זרם הטלפונים לא פסק. ההתרגשות גברה.
"ננד, טעיתי,  תכין 15-17 מנות." התקשרתי שוב למחרת.
"סליחה ננד, יש מקום ל24 איש?" פניתי בקריאה נרגשת בבוקר האירוע.
יום שני הגיע. חיכיתי כבר בכיליון עיניים לסיום יום העבודה "הרגיל שלי" באלקטרוניקה, קפצתי הביתה להתרעננות קלה, אישיותי המפוצלת עברה בקלות לדמות "איש היין", ואני כבר בדרך לעיר ללא הפסקה, שוכח את טרדות היום (9 שעות עבודה כבר היו  מאחורי) ומרגיש נפלא, רענן, כאילו רק עתה מתחיל יומי.
הפעם יהיו דווקא  לי אורחים חשובים, ייננים צעירים מיקבי ישראל מהצפון עד לדרום. תמיד אני מתארח אצל אחרים והערב, באירוע היסטורי ראשוני בנוף עולם היין הישראלי, יתכנסו למעלה מ20 ייננים תחת גג אחד, לאירוע חברתי, כאורחי אתר היין הישראלי.
במסעדת מרגי היה מוכן כבר שולחן גדול ערוך חגיגית. בלטו עליו כוסיות היין המיועדות להתמלא בהרבה יינות ישראלים במשך הערב.

הייננים התחילו להגיע אחד אחד,  ולפעמים בזוגות או בשלשות. ביד כל אחד בקבוק יין מהיקב אותו ייצג (היו כאלה שגם שני ידיים לא הספיקו לבקבוקי היין שהביאו). הם הגיעו מהיקבים הבאים (לפי סדר הא"ב):

יקב בן חיים -  איתי בן חיים, ברקן - איתי להט ויותם שרון. גבעון - ניר ארנסטי, גלאי - אסף גלאי, הראל - איל רותם, הרי גליל - גבי סדן, כרמל בראשל"צ  ובזכרון יעקב -  יריב לביא, ליאור לקסר, יניב שטרן, וסם סורוקה, לה טרה פרומסה  - סנדרו פלגריני. מרגלית - אסף מרגלית, עמק האלה - דורון רב-הון, פלם - גולן פלם. קסטל - אריאל בן זקן, רמת הגולן - דפנה קדים ומיכה ועדיה,  שאטו גולן - אורי חץ , שורק - ניר שחם. תשבי – אסף פז.
הגיעו גם עוד שני אורחים, פרופסור עמוס הדס מצוות ההיגוי וההקמה  של פורום יינני ישראל וטל גל כהן מחבר הספר "שביל היין", על יקבי ישראל. 

בקיצור, צוות לעניין, שייצג את הדור הצעיר ביקבי בוטיק קטנים וביקבים מסחריים גדולים.  היו כאלה שהם בעלי תארים רשמיים מאוניברסיטאות מכובדות בעולם, ואחרים אוטו-דידקטים, שלמדו את מלאכת עשיית היין מקריאה  שקדנית בספרים ובאינטרנט ומעזרת בעלי מקצוע.
בעיה קטנה (שהתגברתי עלי בקלות) הייתה לי בערב החגיגי הזה. אתר היין הישראלי הוא הרי פרוייקט של איש אחד (עם קצת עזרה מחברים) והערב אצטרך גם לשמש כמארח הדואג שהכל יתנהל כשורה, אצטרך  לרשום במחברתי את פרטי האירוע, גם לצלם אדרש,  ובעיקר חשוב לי להסתובב בין אורחי, ולהקשיב לשיחותיהם,והכל כדי שאוכל לשתף גם אותכם, ידידי הגולשים, בחוויות נוספות מעולם היין הישראלי המרתק, כמנהגי. עם הזמן לומדים להתגבר גם על בעיות כאלה...
פתחתי את הערב בדברים קצרים על האתר ועלי, ששילוב חמש אהבות, כתיבה, צילום, אינטרנט, יין ישראלי וטיולים בארץ, משמשים אצלי כמנוע הדוחף את פעילותי באתר היין הישראלי ולמען היין הישראלי.
על מדף, בפינת חדר האירוע, עמדו מסודרים למעלה מעשרים בקבוקי יין אדום שהביאו היננים. אחיהם היינות הלבנים, צברו בינתיים מנות קור במקרר המסעדה. כולם ציפו לרגע בו ימזגו לכוסיות המשתתפים באירוע.
לכוסיות המוארכות נמזג היין המבעבע בלנק דה בלנק 1997 של יקבי רמת הגולן. פתיחה נאותה, עם ריח פירותי עדין, לערב החגיגי והייחודי. 
ביקשתי מפרופסור עמוס הדס לספר על רעיון הקמת פורום יינני ישראל.
"אחד הדברים שמפתיע בארץ הוא הקצב של הופעת יקבים חדשים על המפה".  פתח עמוס את דבריו. היקבים הגדולים בהתחלה זלזלו בקטנים אך עד מהרה הבינו את החיובי בדבר קיומם, בהגברת התחרות והצורך לייצר יינות משובחים יותר כדי להישאר קיימים. וכך יקבי כרמל,  הוגי רעיון הקמת פורום ינני ישראל, והיזמים, ועמם  יקבי ברקן, בנימינה, ורמת הגולן וגם יקב קסטל, החליטו לגלגל את הנושא קדימה.
 מדוע להקים ארגון יינני ישראל ולאיזו מטרה. הוחלט להקים צוות היגוי שיגבש את המטרות הוספו אליו גם פר' עמוס  הדס, איש אקדמיה,  ומני פאר מהתקשורת. הוחלט גם  לבנות מעין מסגרת שתתן תוכן, מטרה וצורת מבנה לאיגוד.  המטרה היא לא ליצור איגוד מקצועי הדואג לשכר ותנאי העסקה, אלא לבנות מסגרת של אנשים יוצרים החיים מיצירתיות וכל הקידום שלהם נבחן  בבצירים שמוצאים לשוק, באיכות, בטיב, בשרידות היינות ובהכרת הקהל את התוצרת. קיים גם הצורך לקדם את קהל השותים הפוטנציאלים שיבינו את האומנות שביין.  קורסים של 5 פגישות אינם יכולים להספיק ללמד להכיר את היין. נקודה נוספת היא מבחני טעימה ותחרויות שונות.  בין הטועמים מופיעים אנשים שרכשו ניסיון בטעימות  אך השכלה בסיסית לא בהכרח יש להם. יש גם  המעידים על עצמם כסומליה בלי תעודת בית ספר  שהסמיך אותם לכך.  גורל היקבים  עשוי להיות בידיהם של כל טועמים אלה. חלק מפעילות האיגוד תהייה לפקח על  התחרויות וההדרכה.
האיגוד יטפל בכל העניינים המקצועיים של חבריו. הוא ייצג  את כלל הייננים בארץ בפני גופי שלטון. חוק היין לא נאכף  בארץ ולא מקוים כיאות.  מישהו מוסמך צריך להסביר ולייעץ מקצועית  ליושבי בית המחוקקים הדנים בענייני היין בארץ, לפני שיתנו את החלטותיהם הקשורות לענף היין ללא שהם מבינים בנושא.
האיגוד יטפח את המיומנות והידע של יינני ישראל, יארגן קורסים וידאג להביא  מומחים מחוץ לארץ להדרכה.
חייבים ליזום תקינה שתשפר את מעמד תרבות היין בארץ, ותקבע תיחומי אזורי יין.   ב1956 הוקם מכון היין. הסמכויות נלקחו ממנו וכל הידע  שנצבר בו ילך לטמיון אם הוא לא יקבל שיניים.
לאיגוד עניין להדריך ולהשכיל את ההמונים. כשיבוא אדם למרכול יהיה מי שיהיה אחראי לעזור לו בבחירת היין.
כרגע  כל הנושא בגדר של מסגרת  חשיבה וגיבוש רעיון. סיכם עמוס את דבריו וביקש שהערות חיוביות ושליליות לגבי הנושא יועברו אליו באי מייל.

לכוסיות נמזג יין שרדונה קצרין 2000 של רמת הגולן. מגלגלים בכוסית, מריחים, וטועמים.  רמת האלכוהול בדם מתחילה לעלות. וזאת רק ההתחלה כמובן.
מיד אחריו הגיע שרדונה רזרב 2002 של יקב ברקן, סוביניון בלאן של שאטו גולן וC של קסטל. כולם מאותו זן, השרדונה, מלכת ענבי היין, אך הטעמים והריחות כל כך שונים בין היינות האלה. ומי אשם? היננים כמובן . ..(וגם הטרואר)
ננד, מנהל מסעדת ביסטרו מרגי בירך את הנוכחים וציין  שהוא שמח לפגוש הרבה ייננים מיקבים שעל חלק מהם  לא שמע עד אותו ערב. במרגי מעודדים  שתיית יינות ישראלים, אמר ננד והציג את המנות הראשונות שהכין צוות המסעדה.
הבחירה הייתה בין  סלט פיצוחים, סלט גבינת עזים, עוגת חצילים במילוי גבינת עזים ואגוזים, קרפציו אנטריקוט מוגש עם פרמיזן או שניצל פטריות שבראשם הפורטבלו. אפילו כעת, כשאני יושב מול המחשב בחדר העבודה, עובדות אצלי בלוטות הרוק בקצב מואץ כשאני נזכר במבחר המנות הראשונות. בחרתי בעוגת החצילים שהוכנה בצורה מיוחדת. הערב, מול המחשב, אני מסתפק בקלח תירס עם גרעיניו הצהובים המתפצפצים בפה, שזורי גרגרי מלח...

כוסיות היינות הלבנים הוחלפו לכוסיות "רחבות בטן" המתאימות ליינות האדומים שהחלו להגיע לשולחן. דאגו למזגם היננים, שאף סיפרו על היינות הנמזגים לכוסיות, וענו ביסודיות לשאלות מקצועיות שהעלו חבריהם.
אני מקשיב, כותב , שותה ומצלם. ומי  מהאדומים היו לנו שם?

יראון 2000 מיקב הרי גליל. קברנה זרעית  2002 מכרמל. סופרייר 2000 מברקן.  מרלו 2002 מגבעון. קברנה רזרב 1999 משורק. קברנה פרייבט קולקשיין 1988 של כרמל .( השתחל איזה זקן נחמד, מלא קינאה, בין הצעירים ששתינו עד כה..) קברנה 1993 ממרגלית. ו....  המשך יבוא.

טל גל כהן ביקש להתייחס לדבריו של פר' הדס.  אך בראשית דבריו ציין את המאורע יוצא דופן, כשבערב אחד מתכנסים אנשי הדור החדש, הצעיר, של יינני ישראל, סביב שולחן אחד. הוא רואה כיוזמה  מבורכת את הקמת איגוד יינני ישראל, אך מוקדמת מדי. יש אמנם יקבים ותיקים בארץ, אך מהפכת היין  בכללותה היא חדשה ולא בטוח שיקבי הבוטיק שהצטרפו בשנים האחרונות יישארו גם בעתיד. איגוד מקצועי טומן  דברים טובים וגם דברים מכבידים, כמו חלוקת הארץ לאזורים. כיום יש חופש ללכת לכל מקום בארץ, לטעת כרמים ולבצור את ענביהם. חלוקה מגבילה תהייה כאזיקים על ידי האומנים, יצרני היינות. כיום יש מספיק גופים שמטפלים בנושא חינוך והדרכה ואין טעם להקים עוד גופים כאלה. מה שקורה עכשיו הוא שלב ביניים. ומוקדם ליזום איגוד שיכול להזיק לייננים.
טל, לדעתי למרות זאת עבור מספר נושאים, כן חייבים היננים להתאחד תחת גוף מפקח אחד:
לדאוג לכך שמה שכתוב על התווית הוא מחייב ואמיתי. לדאוג לכך שמי שטועם יינות ומדרגם יהיה מוסמך לכך, ובעיקר לדאוג לחינוך  והעמקת הידע של העם בהבנת היין. לווא דווקא בקורסים יקרים, אלא בכל מקום מכירת יין בארץ, במקומות העבודה ובאירועים גדולים הפתוחים לקהל הרחב. 
התחשק לי לקום ולשוחח עם כל אחד מהיננים, אחד אחרי השני, ולשמוע את סיפורם האישי השזור בסיפורו של היקב בו הם משקיעים את נשמתם בייצור היינות הטובים ביותר שהם יכולים לייצר. הרי לשמוע את סיפורם של 21 ייננים לא יספיק גם שבוע, וסיפוריהם הרי יכולים למלא ספר עב כרס. החלטתי לדחות את מאוויי להזדמנות אחרת.
הגיע זמנה של המנה העיקרית. לבחירה היו : פילה סלמון בקונפי עגבניות וחצילים, עם בזיליקום ברוטב יין לבן.  סינטה לבן ברוטב בר בקיו וחזה עוף בחמישה תבלינים.
תביא הכל נשמעו קולות של ייננים רעבים מכל עבר. אני בחרתי בסלמון שנח על מצע פירה תפוחי אדמה ובטטה. לו יכולתי ( הייתה עוזרת לכך הפסקת חשמל רגעית) הייתי מלקק את קצות אצבעותיי לאחר סיום המנה.

ארוחה טובה לא הולכת בלי יינות, אז הם המשיכו להימזג לכוסיות בקצב הולך ועולה.

מרלו קברנה 2002 מעמק האלה. קברנה קלוס דה גת מהראל. יין 2002 מגלאי. זינפנדל מלה טרה פרומסה. הילולים אדום מכרמל. מרלו רזרב 1999 מפלם. כולם יינות שיינננו הצעירים היו מעורבים בעשייתם.

יסלחו לי ידידי אם שכחתי בקבוק אחד או שניים. עם ראש סחרחר, ורמת אלכוהול גבוהה בדם לא תמיד אפשר לזכור שמות, ואפילו אם הם של יינות ישראלים מיקבים מכובדים.
היה שם גם יין חריג, יין מקנדה. מה קרה, האם מישהו התבלבל, או אולי שכח את יינו ביקב וקנה בטעות יין קנדי בחנות הסמוכה?? טרחנו לבדוק את העניין ושמחנו להכיר בצוות של יקבי כרמל יינן  (עולה) חדש מקנדה, שבמה שעדיין יכול להתגאות הם יינות קנדה, ארץ מוצאו... זה היה סם סורוקה שהצטרף רק לאחרונה ליקב בזיכרון יעקב. סם סיפר לנו, במבטא אנגלוסקסי כבד, שכשירד מהמטוס שהביאו מקנדה דבר ראשון הלך לאכול חומוס עם צנוברים וביצה, המאכל שכל כך אהוב עליו. הוא למד באוסטרליה שם עשה שני בצירים, שנה אחת בצפון ובשנה השניה בדרום. בשנה שעברה השתתף בבציר בדרום צרפת, ביקב המייצר יינות כשרים בשביל הרצוג. בתחילת 2003 הגיע סם  לקליפורניה במטרה להמשיך לעבוד ביקב כשר. מתברר  שבקליפורניה היקבים במצב קשה בגלל  השפל בכלכלה  העולמית  וסגירת חברות דוט קום רבות. רוב צרכני היינות בעבר היו היאפים אנשי המחשבים והאלקטרוניקה, שמספרם הצטמצם מאוד.  גם העובדה שאינו דתי מנעה את קבלתו לעבוד אצל הרצוג בקליפורניה.    בתערוכת וין אקספו האחרונה שהייתה בצרפת פגש סם את דוד זיו, מנכ"ל יקבי כרמל, והשאר כבר היסטוריה... וכך הגיע לארץ.  הוא גר במושב דור ע"י עתלית ועובד בחלק יינות הבוטיק של היקב בזיכרון. מעניין אם יינותיו יושפעו מיינות העולם החדש האוסטרלי או העולם הישן הצרפתי.

                    

למנה אחרונה בחרתי בקרם ברולה מצופה בסוכר שרוף, ומכיוון שהייתי צמא מאוד (כבר 10 דקות לא שתיתי יין...) מולאו כוסותיי בעוד שני יינות קינוח עתירי אלכוהול:
מוסקט קנלי 2003 מיקב בן חיים, לבן עם ריחות וטעמים פירותיים בולטים, ויין דמוי פורט, אדום מיקב שורק, מתקתק, עתיר אלכוהול, ומהווה סיום נאות לארוחת גורמה טובה (וגם יפה. ליופי  בעיצוב המנות מרכיב לא קטן בארוחות מסוג זה)
כמו בכל ערב, גם הפעם, שעת חצות הלילה כבר הייתה מאוד קרובה. פר' עמוס הדס סיכם את הערב ואמר שמקובל בתלמוד לומר שיין טוב נשתה אך ורק בחברה טובה. הוא נהנה מהחברה והיינות והצטער על המיעוט ביינניות בארץ  (רק דפנה מרמת הגולן השתתפה באירוע). מסתבר שלנשים חוש טעם וריח עדיף על הגברים, וזה בדוק מדעית, אמר עמוס.  ככל שירבו בוטיקים עם נשים מנהלות כן ייטב לענף היין הישראלי, הוא סיים את דבריו.

גם לי היו כמה מילים לסיום בהם ציינתי את העובדה שתמיד חשבתי שייננות הוא עניין לאנשים מבוגרים בעלי ניסיון רב, ולהפתעתי גילתי שביקבי הארץ דווקא המובילים הם הצעירים הנושאים על כתפיהם משא כבד של אחריות גדולה המחייבת אותם לעשות יינות טובים שיעמדו בתחרות הגדולה הנערכת בין היקבים הרבים בארץ. משמח היה לראות את הייננים הצעירים משוחחים ביניהם ומחליפים דעות בנושאי יין שונים בערב המיוחד הזה שהוקדש להם בלבד, להם וליין הישראלי שאיכותו השתבחה מאוד בתקופה האחרונה.

להתראות באירוע הבא, ידידי הייננים. לחיים, לחיי היין הישראלי !!!

בעת כתיבת המאמר, ימים ספורים לאחר האירוע, שוחחתי עם ננד ממרגי, שאישר לי שמסעדת ביסטרו מרגי נסגרה. שוק קטן, אכזבה רבה, והמון צער על סגירת מקום שהירבה לארח פעילות יין ישראלי ותמך בשתייתו במסעדה. מקום שנוהל ע"י אדם שבעצמו ייצר יין ויש לו תוכניות לייצר עוד כאלה.
רצה הגורל שאנחנו, אנשי היין הישראלי, ודווקא באירוע המשמח וההיסטורי שלנו, היינו באירוע האחרון שנערך במקום לפני נעילת המסעדה.
בהצלחה ננד בדרכך החדשה. נשמח לשמוע ממך בקרוב.