מאת: אבי הלוי

בכל פעם שאני מקבל הזמנה לחתונה, עולה הנושא הזה מחדש: מה עושים בקשר ליין. בשנים האחרונות חל שיפור משמעותי ברמת האוכל המוגש בחתונות. הדרישה ההולכת וגוברת לאוכל טוב ומיוחד מצד בעלי השמחות מחד, וההיצע ההולך וגדל של קייטרינגים ברמה גבוהה מאידך, יצרו מצב שבחתונות כבר אפשר לראות מנות משובחות ומעוצבות יפה ממש כמו במסעדה טובה. אלא, שבעוד שרמת האוכל השתפרה פלאים, נשארו האולמות ומקומות האירועים 'תקועים' עם יינות ברמה בסיסית שאולי מספקים את הקהל הרחב אבל מתסכלים עד מאוד את מי שבאמת אוהב יין, ויותר מכך, את מי שאוהב לשלב יין טוב עם אוכל טוב.

כמו בטכסים אחרים בדת היהודית, גם בחתונה תופס היין מקום מרכזי. בטקס הקידושין שנערך מתחת לחופה נותן הרב לחתן ללגום יין ואחר כך מועברת הכוס לאם הכלה שנותנת לבתה ללגום מן היין. בהמשך, בשבע הברכות, מחזיקים המברכים כוס יין מלאה עד גדותיה ולאחר מתן הכתובה, שוב, לוגם החתן מן היין ונותן בעצמו לכלה ללגום אף היא. אמנם, היין המשמש בדרך כלל לטכס הקידושין הוא אותו יין אדום מתוק, מה שקרוי בפינו 'יין פטישים' אך בסעודת המצווה הנערכת לאחר החופה היין המוגש הוא יין יבש, והוא נחשב בצדק כמלווה הטוב ביותר והחגיגי ביותר לארוחה משובחת. אז למה בעצם לא מגיע לנו, האורחים, יין ברמה גבוהה יותר?

אם בעבר ניתן היה לתלות את האשם בכך שרוב אולמות האירועים, אם לא כולם, נמצאים בפיקוח כשרות ולכן גם היין חייב להיות כשר, ולכאורה, יין כשר = יין פחות טוב, הרי שהיום הטיעון הזה כבר אינו תקף. מספרם של היקבים המקבלים על עצמם, מרצון, עול כשרות הולך וגדל וכתוצאה מכך גם מבחר היינות הכשרים הקיים בשוק גדול לאין שיעור לעומת מה שהיה בעבר. גם היקבים הגדולים והוותיקים, שמאז ומתמיד היו כשרים, מייצרים כיום יותר ויותר יינות כשרים איכותיים ודי אם נזכיר את כרמל עם הסדרה האזורית וסדרת כרם, יקבי בנימינה עם הסדרות יוגב וחושן וברקן עם רזרבד ואלטיטיוד ועוד ועוד.

מה נשאר? המחיר. שאלתי חבר שערך לאחרונה חתונה לבתו: "האם ניסית לבדוק כמה יעלה לך לשדרג את היין?" והתשובה הייתה: "אלפי שקלים". מסתבר שאולמות האירועים מקבלים יינות 'פשוטים' במחירים כל כך נמוכים עד כדי כך שמחיר היין לא מהווה גורם משמעותי בתימחור האירוע. כאשר בעל שמחה רוצה לשדרג את היין, הזיכוי בגין הויתור על היינות הסטנדרטיים הוא סכום זניח ואילו עלויות היינות האיכותיים נכנסים לחשבון במחיר מלא ומייקרים באופן משמעותי את ההוצאות על האירוע.

בעיה נוספת הקשורה לנושא היא העובדה שלא כל המוזמנים שותים יין ולרבים מאלו שכן שותים, לא ממש חשוב איזה יין יקבלו, למעט הצורך לבחור בין אדום ללבן. כיוון שכך, חבל 'לבזבז', כביכול, יין איכותי על אורחים שלא ידעו להעריך אותו. בחתונה האחרונה שהייתי צפיתי בסוף הערב במלצרים האוספים מן השולחנות את הבקבוקים שנפתחו ובקושי מזגו מהם יין. מה הם עושים עם זה, זה כבר סיפור אחר, אבל היו שם הרבה מאוד בקבוקים כאלו, שלא לדבר על גביעי הזכוכית מלאי היין שנשארו על השולחנות. תארו לעצמכם את כאב הלב אילו היה מדובר ביינות משובחים.

אז מה עושים? כאורח, פתרתי לעצמי כבר מזמן את הבעיה. אני מגיע לחתונות עם תיק מיוחד שבו אני אורז לי בקבוק יין משובח, בדרך כלל ירדן קברנה סוביניון מהבציר האחרון שיש בשוק, או דלתון רזרבד או משהו דומה, העיקר שיהיה כשר. בנוסף, גם כוסות גדולות כמו שאנו, חובבי היין, אוהבים. לפתרון הזה יש שני כללים: האחד, כאמור, שיהיה זה יין כשר כי אתה לא יודע מהיכן עלול לצוץ איזה שהוא משגיח כשרות ולעשות צרות. הכלל השני, חשוב לא פחות: יש לכבד את יתר האנשים בשולחן. בנושא הזה פיתחתי שיטה לצמצום מספר המשתתפים בבקבוק: אני שותה עם כולם קודם כל את היין של האולם (אין ברירה...) ורק אחר כך מוציא את היין ה'טוב'. מי שמצטרף אלי לסיבוב השני והשלישי אלו הם בדרך כלל אוהבי יין אמיתיים וכיף לשתות אתם. האחרים נושרים אחרי הכוס הראשונה...

לעורכי השמחה שנושא היין חשוב להם אני מציע סידור שניתן לעמוד בו תקציבית והוא פותר את הבעיה באופן הטוב ביותר. ראשית, מתאמים עם הבעלים של מקום עריכת האירוע, ומקבלים אישור להביא ארגז או שניים של יין איכותי (שוב, שיהיה כשר). את היין ממקמים בבר המשקאות ומתדרכים את הברמנים למזוג את היין למי שיגיע לבר ויבקש יין 'משודרג'. או אז מסתובבים בין האורחים ומפיצים את השמועה שיש יין איכותי בבר. עכשיו אני שואל אתכם, מי מבין אוהבי היין לא יטרח וייגש לבר כדי שימזגו לו יין משודרג? אני יודע שאני הייתי חוצה את הרוביקון ובלבד שליד פרוסת האנטריקוט המדמם בצלחתי תהיה כוס יין משובח.

לחיים ומזל טוב.

נובמבר 2006