אבי הלוי

נפתלי פינצ'בסקי מ 'בית המשקאות של נפתלי' והאחים רגב ושגיא עברון, חברו יחדיו ופתחו לאחרונה פאב אירי בשם 'מרפי'ס' במתחם המרינה בהרצליה. באחד מערבי אמצע יולי 2004 נערכה במקום השקה לכתבים מתחום היין והאלכוהול. בהיות נפתלי חבר ילדות, שמחתי על ההזדמנות שניתנה לי לקחת הפוגה מאירועי היין הרבים שמתקיימים הקיץ ולהתוודע לשעה קלה אל עולם הבירה.

הפאב היפהפה עוצב על ידי מעצב הפנים ירון טל והוא בנוי על פי מאפיינים של פאב אירי טיפוסי באירלנד. זהו פאב גדול יחסית עם הרבה נישות ותאים המאפשרים בילוי לקבוצות בגדלים שונים. הריהוט כבד ומכיל פינות ישיבה בסגנון ויקטוריאני. אביזרים אוטנטיים שהובאו מאירלנד ומפוזרים על המדפים בכל פינה מוסיפים גם הם לאווירה.

התאספנו כחמישה עשר איש באחת מפינות הפאב ושמענו הרצאה בנושא בירה מפי נחום מאזה מחברת 'טמפו תעשיות בירה'. נחום, שהוא וותיק בנושא, סיפר לנו על תהליכי הייצור של הבירה החל מהנבטת השעורה וקליית הנבט ועד לבישול ולתסיסה של העיסה. כמו כן שמענו על תנאי האחסון והשימור הרצויים לבירה. מפתיע היה לשמוע שאורך חיי המדף של בירה מהחבית קצר בהרבה מזה שבבקבוק או בפחית. הבירה בחבית כמעט ואינה עוברת פיסטור ויש לצרוך אותה בתוך שלושה ימים מרגע שנפתחה החבית. מסיבה זו ממליץ נחום לשתות בירה מחבית רק במקומות ששם הבירה זורמת כמים.

תוך כדי שמיעת ההרצאה טעמנו כמה סוגי בירות.
הישראלים לא יודעים עדיין לצרוך בירה באופן הנכון, מספר נחום. אחד האויבים של הבירה הוא החמצן. שכבת הקצף הנוצרת מעל הבירה בזמן המזיגה שומרת אח"כ על הבירה מפני חימצון בין לגימה ללגימה. הצרכן הישראלי הממוצע לא מוכן לקבל את שובל הקצף שמעל הבירה בחושבו ש"מסדרים" אותו בכמות. כיוון שכך, באם הוא לא מסיים את לגימת הבירה בתוך פרק זמן נתון, הבירה מתחמצנת ומאבדת את הטעמים שלה. נחום מקווה שבנושא הזה יחול שינוי במשך הזמן והוא תורם לכך בהרצאותיו בפני ברמנים ובעלי מקצוע בענף.

בהמשך סיפר נחום על חומר הגלם העיקרי והחשוב של הבירה והוא המים. מיבשלות בירה ממוקמות בדרך כלל ליד מקורות מים טבעיים והגיוון במקורות מים אלו הם שעושים את ההבדל, בדומה לתעשיית הוויסקי. גם בארץ, מפעל הבירה של 'טמפו' בנתניה ממוקם ליד שתי בארות. עוד שמענו על השעורה המונבטת וקלויה שקרויה 'לתת' ואותה מייבאים ארצה, גרסנו בפינו גרגרים של לתת ואף טעמנו מעין 'מיץ לתת' שנוצר מבישול הנבטים האלו. הכרנו גם את הכשות שהוא צמח תבלין חד עונתי המגודל בעיקר בארצות הברית, צ'כיה וגרמניה והוא אשר מעניק לבירה את המרירות שלה.

ב'מרפיס' תפריט אוכל עשיר ומגוון שמתאים מאוד לליווי שפע המשקאות האלכוהוליים והבירות שבמקום. עם סיום הטעימה התאפשר לנו לטעום ממבחר מטעמי המטבח, מעשי ידיו של השף אבי שטייניץ. זה מתחיל בשקדים במי מלח, צ'יפס (מעולה!) בסגנון בלגי המטוגן פעמיים בשמן כותנה, ריבועי צ'יפס בעשבי תיבול  וממשיך במנות ראשונות כגון: הרינג כבוש על לחם לבן קלוי עם רוטב שמנת חמוצה, קורנביף עם מלפפון כבוש ורוטב חזרת לבנה ואפילו כריך בשר סרטנים עם עגבניות, רוקט, מיונז, חרדל ולימון כבוש. בין המנות העיקריות יש נקניקיות טלה איריות, כבד עוף עם פירה ובצל ירוק, מיני המבורגר, שיפודי כנפי עוף, שניצל עגל חלב, פיש אנד צי'פס, שרימפס אנד צ'יפס, קאלאמרי צרוב ועוד...

 אוהבי המתוקים ימצאו כאן קינוחים מצויינים: מוס שוקולד בוויסקי, פודינג גבינה וסורבה פירות יער ופאי תפוחים בלפסטי עם גלידת ווניל.

רווי בירה ועם בטן 'מפוצצת' יצאתי אל מחוץ לפאב. להפתעתי המקום היה הומה וסואן. עשרות בני אדם גדשו את הרחבה שבין הפאב למעגן הסירות. מסתבר שבלילות הקיץ 'הקרירים' מעדיפים הישראלים, בעיקר הצעירים, לשבת בחוץ, מאשר בתוך הפאב הממוזג.. להנאתם של אלו הוקם על ידי בעלי 'מרפיס' בר חיצוני יפה ומעוצב המשרת את הלקוחות ומציע את אותו מבחר משקאות ומאכלים שיש בתוך הפאב. ערב מעניין היה וכל מה שנותר לי הוא לאחל הצלחה לנפתלי ושותפיו. לחיים ! (הפעם עם כוס של בירה)...