קטגוריות:
| >> רשמי ביקור ביקבים » משפחה בין כרמים | |
יקב לברון הוא יקב משפחתי קטן שנמצא במרתף בית פרטי בחיפה, בבעלות בני הזוג סיגל ויהודה לברון. שני אנשים יפים ויצירתיים שעושים יין טוב ופשוט. עכשיו הם חולמים שהעסק יפרח ואחד הבנים גם יתפרנס מזה. טעם גן עדן. מאת: חגית גלר פורסם ב"זמן חיפה", מעריב כמה אנשים כבר זוכים בחייהם להגשים חלום אחד קטן במרוץ המטורף של החיים? יהודה לברון, 47, הוא אחד כזה. לברון הוא קבלן בניין מסביוני דניה. משהו שהוא נכנס אליו כדרך הטבע, מתוך עסק משפחתי. אבל בליבו הוא תמיד חלם לפתוח יקב. "אהבת היין זה סיפור ישן אצלי", הוא מספר על התחביב שהחל לפתח בשנים האחרונות. "מאז שאני זוכר את עצמי, אפילו מתקופת הצבא, כולם אוהבים לשתות טקילה או בירה ורק אני שותה יין. תמיד אהבתי יין". אבל יש הבדל גדול ודרך ארוכה מאוד בין האהבה לשתיית יין לבין הייצור שלו, ואת הדרך הזו החליט יהודה ללכת במו רגליו וליצור את היין בשתי ידיו. עם השנים הוא החל בלמידה עצמאית של ייצור יין, מתוך סקרנות טבעית. הוא קרא ספרים, שמע הסברים בכל הזדמנות ולמד כיצד היין מתהווה. "בשנת 2000 החלטתי להשתעשע קצת", הוא מספר על תחילת הדרך. "למדתי באותה תקופה בבית הספר החקלאי בפרדס חנה. פגשתי חבר, חקלאי מגבעת עדה, שסיפר לי שהוא מגדל ענבים. זה הדליק אצלי ישר ניצוץ. החלטתי שאני חייב לעשות ניסיון במה שאני חושב שאני כבר יודע לעשות. קניתי דמיג'אן, שזה כלי זכוכית גדול שמכיל 54 ליטרים, וכך הכנתי בעצם את היין הראשון שלי". מסתבר שלמרות שהוא היה ממש טירון בתחום, הצליח יהודה להוציא תחת ידיו יין מעולה שערב לחיכם של אניני טעם רבים בתחום היין. האם היה זה פוקס? לא בטוח בכלל. "בשנה הראשונה עשיתי 54 ליטרים של יין. כשכולם התלהבו שהצליח לי, הגדלתי את התפוקה ושנה אחר כך יצרתי כבר 600 ליטר יין. בשנה שאחרי הגעתי כבר ל-2,000 ליטר". משנה לשנה התחביב הלך וצבר תאוצה רצינית. היום יהודה מייצר במרתף הקטן והאינטימי שבביתו, יחד עם בני משפחתו, כ-4,000 בקבוקי יין מידי שנה. התחביב גדל מאוד והפך להיות מעין עסק משפחתי, שלא לומר תראפיה משפחתית, שכוללת את יהודה, רעייתו סיגל ושלושת ילדיהם: תום החייל בן 20, ממש פתחתם קו ייצור משפחתי? "כן, למעשה פתחתי קו ייצור. זה יקב ביתי וקטן וכרגע אנחנו לא מתכננים יותר מידי לגדול מעבר למקסימום 6,000 או 7,000 בקבוקים. יש לנו יכולת לייצר יותר, אבל כרגע אנחנו רוצים להישאר בקו האופי הזה ולא לגדול יותר מידי. זה הכי נכון לנו עכשיו לא להתפתח, כי אני לא באמת מתפרנס מזה. כל עוד זה לא מקור הפרנסה העיקרי, אנחנו רוצים להמשיך להנות מכל רגע". מה קורה שם למטה במרתף? "אנחנו יושבים כל המשפחה במרתף ומייצרים יינות. פשוט ככה. מהתהליך הראשוני שמתבצע אחרי התסיסה אנחנו מתחילים לזכך את היין להכניס לבקבוקים, לאטום. לכל אחד מה התפקיד של כל אחד מהילדים בכוח העבודה? "בעיקר עבודה שחורה. 95% מייצור היין זה עבודה שחורה כמו סבלות, עבודת ניקיון. יום לפני הבציר מנקים ומחטים את הכלים וכולם שותפים בזה. בבציר, כשמגיעים ענבים, יש עבודת סבלות וצריך להביא את הענבים לדליים, למלא את המכלים לגובה מסוים. אחר כך השמת השמרים וכן הלאה. בסוף התהליך אז אתם כבר מומחים בתחום? "זה תחום שיש בו כל כך הרבה מה ללמוד, שגם עוד עשרים שנה לא נצליח לכסות את הכל. עשיית היין זה מדע לא מדויק וכל הזמן לומדים. אני כבר צופה שזה יהיה לי תחביב מצוין לפנסיה, משהו להתעסק איתו בגיל 60 ולהמשיך ללמוד אותו עד גיל 80. זה משהו שלא נמאס". יהודה, אגב, החליט השנה להפוך את העניין למקצועי יותר והוא מסיים בימים אלה את לימודי במגמה לעושי יין במכללת תל חי, לימודים שהוא מאוד נהנה מהם, גם ברמה התיאורטית וגם ברמת המעשית, שיעורי מעבדה וסיורי שטח. "הלימודים מאוד מרתקים. היום אני יודע טכנית יותר ממה שידעתי בעבר וזה רק יותר מאתגר", הוא אומר. על רומנטיקה ויין אי אפשר שלא להתרשם מהדרך בה מספר ומתאר אז איך בכל זאת עושים יין? " להכין יין זה תהליך ממש ארוך. מתי היין מגיע לכוס? "אחרי התהליך הזה מתחיל תהליך ארוך של טיפול בנוזל ובסוף התהליך של השמרים, הם מתחילים לדעוך ולמות. האלכוהול באחוז גבוה שזה מדכא והורג אותם. הם שוקעים למטה ובשלב הזה אני עושה הפרדה וסינון של המיץ מהקליפות והגרעינים. כאן זה כבר ממש יין. אומנם מעקצץ בלשון, אבל זה כבר אלכוהול. אחר כך מעבירים למיכל לעוד שבוע כדי לקבל את המשקעים של היין ומבצעים שאיבה ראשונית. אחר כך אני מעביר את היין לחביות, שם יישאר היין כמה זמן שאחליט, בין שנה לשנתיים. אחת לכמה חודשים אני מבצע שאיבה של החלק העליון ומשאיר כמה סנטימטרים למטה ושוטף את השאריות. את היין של 2005 אני מתכונן להשאיר שנתיים בחביות. כל זמן שהיין בחביות נמשך התהליך ויש טיפול שבועי בחביות. צריך לפתוח פקקים להריח שאין פגע או מחלה. האם כל אחד יכול להכין בבית? "באופן עקרוני כן. עם ידע בסיסי ועם המון המון אהבה. אין פשרות. אתה רגע מזניח את הבייבי, היין הופך לחומץ". מתמכרים לזה? "אני מכיר זוגות שהתגרשו כי הבעל החליט ליצור יין. אני צוחק, אבל זו מחלה מדבקת. מי שמתחיל עם זה קשה מאוד לעזוב את זה. כי כל שנה אתה יודע מה פישלת בשנה הקודמת ומשפר בשנה הבאה. זה ניסוי וטעייה וזה לימוד אוטודידקטי שמאוד מחייב אותך". יאמי, איזה יין כחובבת אוכל ויין, לא יכולתי לסרב למפגש עם איך אתם מסבירים את הטעם הנפלא של היין וההצלחה שלו בלי הרבה מאמץ? סיגל: "צריך להכניס הרבה נשמה למשהו כדי שזה ייצא טוב. ממש כמו באמנות, לא מספיקה הטכניקה, צריך הרבה אהבה". וכשמדובר באהבה, אין ספק שבציר הענבים הגיעה למשפחה הנכונה. משפחה שכל כולה יצירה בהמון תחומים של אמנות. אז נכון, הקשר בין יהודה לבין אומנות עשוי להיתפס כמקרי בהחלט. קבלן בניין הוא מקצוע שלא נתפס כקשור לאמנות, אבל המחשבה הזאת ליוותה אותי רק עד לכניסה לבית משפחת לברון. על קירות הבית ציורים מעשה ידיו של יהודה, שולחנות שבנה במו ידיו בנגריה שלו, פסלים וכלים מעשי ידי הזוג המוכשר ושלושת ילדיהם. ממש משפחה יצירתית אחת גדולה. קצת חקירות ומסתבר שיהודה בכלל למד אומנות בעין הוד והציור והפיסול הם חלק ממנו ומחייו. רעייתו של יהודה, סיגל, גרפיקאית במקצועה, אף היא אמנית ובעלת חנות מיוחדת למוצרים ולאביזרי נוי לבית ולמטבח. סיגל, בוגרת מכללת ויצו, מנחה ומדריכה חוגים וסדנאות לילדים ולמבוגרים בתחומי האומנות: ציור ואין רצון להתפתח ולהפוך את זה למשהו גדול יותר? "יש לנו חלום שמעבר ליקב יהיה לנו גם כרם משלנו, אבל כרגע זה רק בגדר חלום. אני מקווה מאוד שנעשה עם זה משהו. יש לנו תקווה שלפחות אחד הילדים ייקח את העניין הזה ברצינות וירחיב אותו לעסק. כרגע דין הכי מתחבר ומתעניין בתחום. אנחנו מקווים שהם יפתחו את התחום כעסק וימשיכו אותו בדרך שלהם". היין, אגב, נמכר אף הוא ב"חנות של סיגל" ובעוד שני מקומות בלבד: "ספיישל רזרב", חנות השייכת ליועץ היינות אנדרי סוידאן, הנמצאת במרכז פנורמה ובמסעדה היוקרתית דוניה רוסה שבעין הוד. "הם טעמו ואהבו, אז מכרנו להם את היין שלנו", מסבירה סיגל. "אנחנו לא מנסים יותר מידי להפיץ את היין או להכניס אותו לחנויות, אבל מי שמתעניין בו, אין לנו שום התנגדות, ממש בכיף". אתם מקבלים חוות דעת על היינות? סיגל: "כל הזמן. אבא שלי מאוד אוהב יין ומבין ביינות. יש לו מרתף יינות מאוד עשיר. זה מן תחביב משותף לו וליהודה, והוא מאוד תומך ומתעניין. בשנתיים האחרונות הוא אומר שלמרות כל היינות שיש לו, הוא הכי רוצה לשתות את היין שלנו. את שאר היינות הוא מחלק כמתנות. וזה הדבר שהכי כיף לנו לשמוע". האם נותרו לכם עוד בקבוקים של היין הראשון? יהודה: "צריך להיות לנו יינות במרתף של חמי, המעריץ הגדול שלי של היין ששומר את זה אצלו. חמי דואג לשמור כמה עשרות בקבוקים מכל שנה ולא נותן לאף אחד לגעת בזה. הוא הכי מעריץ את היין של 2003 משום מה. הספורט הזה של טעימת יין ולקנות יין טוב אחד לשני הפך לקטע קבוע אצלנו. אפילו עשיתי לו חדר יין והורדתי לו חביות יין כדי שגם הוא ישוויץ קצת לחברים". יוני 2006 |
עם ההתמכרות לתחביב היין, הוא נאלץ לפנות את הזמן שלו לצורך העניין, שדורש המון שעות והשקעה, אבל הוא מעולם לא הפסיק ליצור. "פיניתי את כל התחביבים שלי בשביל היין, כולל ציור, פיסול, נגרות. פיניתי את הנגריה שלי והפכתי את המרתף ליקב קטן במקום הנגריה".