ישראל פרקר

פורומים באינטרנט הוא דבר שמיליונים אוהבים ברחבי העולם, ומשתתפים בו. פורום פעיל, "רץ" ושופע, באתר האישי שלך הוא חלומם של בעלי אתרים רבים. אצלי לפחות החלום הפך למציאות. ההוכחה הם הפורומים הפעילים באתר זה.
יודעים קוראי הפורומים שהמשתתפים  בהם מרבים להשתמש בכינויים ולא בשמם האמיתי. זקן יכול להציג עצמו כצעיר, בחורה צנועה מתחזה לעיתים לגבר רב מעללים, שונא יין מסוגל להתהדר בכמויות המשקה הרבות  הנכנסות לפיו מדי יום. קשה, קשה לפרקים לדעת מה נכון ומה לא. ומה זה חשוב בעצם...
מציאות חלומי התחזקה בערב אחד של יום חול, סמוך לסופו של חודש אוקטובר 2003. היה זה חודש בו היינות מבציר 2003 סיימו תסיסתם והוכנסו לבקבוקים או לחביות עץ אלון למשמרת ויישון.
במסעדת ביסטרו מרגי, נווה צדק בתל אביב, עמד שולחן ארוך עליו ניצבו כוסיות יין  רבות ארוכות רגל, וסביבו הסבה קבוצת גברים ונשים שמשותפת להם אהבה לשני דברים, אהבה ליין ישראלי ואהבה לפורומי יין.
אנשי פורום היין של אתר היין הישראלי התכנסו להכרות חזותית ראשונה, לטעימת יינות ישראל (המשתתפים הביאו את הבקבוקים מאוספם הפרטי) ולהנאה מארוחת הגורמה שהכינו אנשי מסעדת ביסטרו מרגי.
סבב הכרות מהיר הראה לנו שהמשתתפים הגיעו מכרכור שבצפון (הקרוב) ועד גן יבנה שבדרום (הקרוב יותר).

                      

נביל מנהל המשמרת, לבוש במדי המסעדה השחורים, הציג את מבחר המנות הראשונות:
עוגת חצילים ממולאת בגבינת עיזים. סלט פיצוחים עם גבינה בציפוי פריך. כבד עוף בכמון והל. שניצל פטריות יער עם פטריית פורטבלו מעליו, שהושרתה במרינדה, הכל במטבל רוקפור. התחשק לנו לטעום הכל...  בחרנו בשניצל הפטריות ולא הצטערנו כמובן.
ליה, מומחית יין לא קטנה שהחלה לטעום יין כבר שהייתה בת 14, עזרה לנו בהצגת יינות הטעימה. סייעה לה גם מירה, אשת יין ותיקה.
לכוסיות נמזג יין יוהנסברג ריזלינג 2001 של רמת הגולן. מצונן כראוי, מתקתק קמעה כמנהגו של יין חצי יבש.
ליה סיפרה על בקבוק יין כרמל ישן  מאוד שפתחו היא וחבריה. איכותו של יין כזה משולה לתוצאות הגרלת מפעל פיס. לפעמים מצליחים, הרבה פעמים לא.
מתברר שהפעם  זכו הנוכחים.  היין אמנם לא היה גדול במיוחד אבל היה עדיין חי לאחר תקופה ארוכה ששהה בבקבוק.
בקבוק שרדונה 2001 מיקב תבור  הועבר בין הנוכחים שמזגו לכוסם את הנוזל הצהבהב. היין היה ללא תווית. מאיר קרת קנה אותו לפני שיצא לשוק. הטעימה הייתה עיוורת. יין לבן ניחשו כולם בחיוך... שרדונה. אמרו המומחים יותר. מאיר היה חייב להסגיר את הסוד וסיפר על המקור.
הכוסות נשטפו היטב ונמזג בהם יין סאנג'ובזה 2000 אדום של רמת הגולן.
זהו היקב היחידי בארץ המייצר יינות מזן זה אמרו ה"מומחים".
נביל, ש"מת" להתגאות בבישולי המסעדה הכריז על מבחר המנות העיקריות:
חזה עוף בחמישה תבלינים. פרגית בסילן והל אדום. סינטה ברוטב בר בקיו כפרי.
פילה דניס בקרם רוזמרין. פילה סלמון ברוטב עגבניות וטרגון.
אוף, שוב בחירה קשה. לגמנו מיין מרלו 2002 של ססלוב ובחרנו בחזה העוף.
היה לנו הכבוד לשמוע ממקור ראשון, מברי שהגיע עם נילי אשתו, על מקור ענבי היין שייצר ב2002. כרם מאזור קדיתא, עי" צפת. יבול נמוך של 750 ק"ג לדונם. מיועד להיות צעיר,פרותי, ללא מטרה להתיישן. הכרם נמצא בגובה 807 מטר.  האדמה הטובה שם  מורכבת מאבני בזלת עם הרבה מינרלים ולמטה גיר. הניקוז טוב. בשביל  הגפן  זה גן עדן. אומר ברי. אויר קר מגיע ישר מהחרמון ומצנן את הענבים.
עוברים ליין הבא: קברנה סוביניון 2000 של יקב מישר.
המלצרית מגישה לנו את חזה העוף. תקענו בו את חוטמנו בניסיון לחוש בחמשת התבלינים. הם היו שם, היו גם תחת הבשר תפוחי אדמה אפויים ואפונה בתרמילים ארוכים, ירוקים. היין האדום שלגמנו היה מלווה טוב לבשר המעט חריף.
הכוסיות נשטפו, והגיע תורו של המרלו 2000 מיקב המסרק. יינם של בני משפחת גרינגרז מבית מאיר. יין מעניין, כשר,  עשיר בטעמים.
יש אנשים ששותים יין בפשטות,  לא טועמים  ולא ומריחים. אומרת ליה.  הרבה פעמיים אם אנחנו משתמשים בכל מיני מילים שאנשים אחרים שאינם מבינים ביין  לא מתחברים אליהם הפער גדול מדי, ואז אנו ניראים להם כמו אנשים שיושבים מלמעלה, מן סנוביזם כזה.  הכל עניין של לימוד. מי שלא לומד אמנות לא יכול להבין בציורים ברצינות, או ליהנות מהם. אומרת נילי.  מאיר כפיר מספר שעד שלא הקשיב ביסודיות למוסיקה קלאסית ולמד להבין אותה, הוא אפילו שנא מוסיקה כזאת, שכיום הוא כל כך אוהב.  כך זה גם עם יין. לימוד והכרה הופכים אותו לחבר טוב.
קברנה 95 של צרעה , מבית מטבחו של רוני ג'יימס, כבר שהה אחר כבוד בכוסיות, ולאחר זמן לא קטן בגרונותיהם של הנוכחים, שהרגישו כל כך צמאים...
סביב עולם היין נפוצה מאוד המילה שכל כל שנואה עלי, פלצנות. השימוש במילה שנוא עלי מפני שלדעתי רבים המשתמשים בה כלל לא מבינים ביין, וכשהם פולטים אותה נידמה להם שכך סיימו חובם בכל הקשור ליין. רבים אמרתי, אבל לא כולם.
מאיר קרת מגדיר פלצנים אנשים שנחשפו ליין יותר ויותר והם עלו  אף במחירי היין שהם שותים. אנשים אלה לא מסוגלים לשתות יין  שעולה פחות משלוש מאות ₪. זאת פלצנות לשמה. אומר מאיר. אני אוסף מציאות. מצאתי לאחרונה יין שעולה 44 ₪ משנת 1991 .הוא היה מורכב מאוד ונהנתי ממנו. לפני חצי שנה הוא  עלה 57 ₪. זאת האנטי פלצנות.  אנשים עושים על אחרים רושם כשהם מראים ומדברים על תוויות ששתו. הם לא יודעים מהו יין אמיתי , אך יחי הרושם.
ברי מחזק את הדעה שיין טוב לא חייב להיות דווקא יין עם תווית מפורסמת או מיקב שמחירי יינותיו הרקיע שחקים ( אם יש כאלה המוכנים לשלם, אז למה שלא יקבעו מחירים גבוהים ליינות הבינוניים..)

מין ריח של יושן עלה באוויר, שונה משאר הריחות ששהו בחדר עד כה. לכוסיות נמזג יין מבקבוק בלי תווית שהיה רשום עליו בטוש מוזהב שורק 94. טל הביא את היין הראשון שעשה ברי ססלוב ביקב שהיה משותף לו ומשפחת שחם, יקב שורק במושב טל שחר.  ברי סיפר שדווקא שנת פעילותו הראשונה של היקב, שנת 1994, הייתה שנה גרועה מאוד.  היה חמסין וחום גבוה  הרבה ימים. הפרי לא הגיע להבשלה נורמלית, העלים נסגרו צמאים  לא הייתה מספיק פוטו סינטזה ולא נוצר סוכר בפרי. השורשים לא שלחו מים למעלה והפרי התחיל להתייבש.  בקיצור גפן בלחץ. היין הוצא ללא תוויות. (אולי מהבושה...) דווקא יין זה היה עדיין חי אף כי הורגשה בו מידת היושן. ליושן יש טעם וריח מיוחדים הרחוקים מאלה של היינות הצעירים. גם הצבע משתנה.
ניגבנו את הרוטב מהצלחת, זה עם חמשת התבלינים, לגמנו קצת מים כדי לדלל את הדם עתיר האלכוהול (מסוגים, זנים ושנים שונות), והתכוננו למשימה הבאה:
יין אדום כרמל רמת ערד מרלו 93. לא צעיר בטעמיו אך יכול להתיישן עוד ללא פחד.
כל הערב פזלו עיני לעבר בקבוק אחד שסיקרן אותי מכולם, טל הביא אותו מאוספו הפרטי. הוא עמד אחרון בשורה וציפה בסבלנות לתורו.
מרגלית קברנה סוביניון ספיישל רזרב 94. גם אם תעירו אותי אחרי אמצע הלילה (באמצע הלילה אני תמיד ער) ותשקוני ביין ישראלי בן 7 שנים ויותר, "אנחש" מיד שזהו יין מזדקן. מין טעם וריח המזכירים משהו שלא כאן המקום לציין. המזדקן הפעם שינה קצת את צבעו ונטה לחום, ככל ששהה יותר בכוס נעלמו טעמי הלוואי וחשנו בטעם לא רע לגמרי. היין טרם סיים דרכו אף כי הוא קרוב לזה לדעתנו. עוד לגימה ועוד אחת מיין היסטורי שלא רבים הבקבוקים הקיימים ממנו כיום. גם התווית בעיצוב הישן. הבקבוק הריק התווסף לאוסף הבקבוקים שלנו.
נביל התייצב שוב לפנינו בברכתו של מנהל המסעדה ננד, שהיה עסוק מאוד באותו ערב. מתברר שבחדר הסמוך התכנסו חברי פורום אחר, פורום חובבי יין מאזור מודיעין. הם טעמו שם כל מיני יינות של יקבים ידועים יותר ופחות. ביקרנו אותם קצרות ולשמחתי מצאנו יינות של שני יקבים חדשים שבקרוב יתווספו  לרשימת היקבים שבאתר.
מנות אחרונות: עוגת גבינה עם פצפוצי שוקולד. קרם ברולה. מוס שוקולד  או אולי לבה שוקולד מריר, מאפה שוקולד בלי קמח.  השוקולד הנוזלי החם בוקע מלמעלה כהר געש.
בחרנו במוס השוקולד שצורפה אליו פרוסה דקה, דקורטיבית של תפוח עץ. בחירה טובה הייתה זו לדעתנו רק חבל שלא יכלנו לנסות גם את הר הגעש הקטן, שהיה מעדן לפי דברי ברי המזל שבחרו בו.
בעיה אחת רק הייתה לנו באותם רגעים שלא ידענו אם ראשנו מסתחרר ימינה או שמאלה. היינו קצת צמאים...
ליה דאגה לנו ברצון.
לכוסיות השטופות (ללא שאריות יין אדום) נמזג יין LATE HARVEST 1988 של רמת הגולן. עוד הפתעה לקינוח. היין כבר היה צהבהב כהה, דבר המעיד על יושנו. אך טעמו המתקתק היה ערב ולא הסגיר את 15 שנות חיו. זקן נחמד זה היה, סיום מתאים לערב מהנה.
היו גם הרבה שיחות בענייני יינות ישראלים ויינות בכלל, דיברו על חברים משותפים ופורומים, ניראה שההנאה הייתה מרובה. אך  מה לעשות מחר  מגיע יום עבודה חדש, השעה מתקרבת לחצות וצריך ל"עוף" למיטה.

להתראות ותודה לכם משתתפי פורום היין של אתר היין הישראלי. הכינו יינות נוספים לפגישה הבאה. אתם רואים אינטרנט זה לא סתם דבר ערטילאי. מאחרי האינטרנט יש גם חיים אמיתיים, ומהם חיים ללא יינות ישראלים?

לחיים , לחיי היין הישראלי !!!