ניר אברמוביץ

ניצלנו יום שמש יפה כדי לנסוע לביקור בקיבוץ נתיב הל"ה, בו שוכן יקב עמק האלה.

במרכז המבקרים פגשנו את דני ולרו - המנכ"ל, רון - מנהל השיווק, ואת מיתר - מנהלת מועדון הלקוחות. על השולחנות היו מסודרים פלטות גבינות, ירקות וגם...מצות.

בתחילה טעמנו את היינות הלבנים:

סוביניון בלאן 2004 - צבעו צהוב בהיר, ארומות עשבוניות, טעמים של אשכולית. סה"כ ס"ב טוב, שמתייצב בשורה אחת עם ס"ב ישראלים אחרים.

 שרדונה 2003 - צבעו זהוב, ארומות תפוחיות, טעמי חמאה ו-וניל.

לאחר מכן ניגשנו לחדר החביות שם פגשנו את היינן דורון רב-הון שמזג לנו:

קברנה סוביניון ויניארד צ'ויס 2002 - מקור הענבים מכרם יחיד ממושב אדרת, היין בילה 16 חודשים בחביות ועוד שנה בבקבוק. מדובר ביין עוצמתי בעל טעמים של שזיף, קפה וציפורן. סיומת ארוכה ומהנה.

מרלו ויניארד צ'ויס 2002 - מקור הענבים משלושה כרמים. גם כאן מדובר ביין עוצמתי, באף ריחות של פלפל ירוק, דבר שגרם לנו לחשוב שזו קברנה סוביניון, אך הטעמים כבר אינם מטעים - עשבי תיבול ומעט עור. סיומת ממושכת.

למרות שגם הקברנה והמרלו 'הרגילים' סיפקו עד כה את הסחורה, הרי שכאן מדובר בעליית מדרגה.

דני סיפר לנו שאת הגפנים גידלו בשיטת ההדליה הכפולה - שיטה ראשונית בארץ שאותה הביא דני מקליפורניה.

בשיטה הזו הגפן מקבלת יותר אור - בעזרת ברזלים נעשה רווח בין אשכולות הענבים, וכך השמש מגיעה לכולם בלי שאחד מסתיר את השני. בסופו של התהליך מתקבלים גרגרים קטנים ומרוכזים יותר, מה שתורם לאיכותו של היין.

למדתי מפי דורון שבעוד כחודשיים יהיה מוכן הקברנה פרנק 2003, שאליו התווספה כמות קטנה של 15% קברנה סוביניון. היין שהה שנה בחביות עץ.

בבציר 2004 מתכננים לייצר את היין על טהרת הזן.

זן נוסף ששוקדים על גידולו הוא הפינו נואר. ב-2003 הפיקו ממנו יין, אך הוא לא הגיע לרמה הרצויה.

הוחלט ביקב לכסות את בגפנים ברשתות הצללה וכך לצמצם את השפעת קרני השמש על הענבים וכתוצאה מכך להשביחם.

זנים נוספים הם שיראז וסירה (מ-קלונים שונים), מהם יוכן יין בסגנון עולם ישן וכן פטיט סירה המשמש להשלמות.

חזרנו למרכז המבקרים והתכבדנו במוסקט קינוח, שהוא בין יינות הקינוח החביבים עליי.

לקראת סיום הביקור התיישבנו לכוס קפה עם דני המנכ"ל.

דני ענה לשאלותיי בגילוי לב. התייחסותו לנושא מחירי היינות אמר שמדוע שליקבי הבוטיק

מותר לדרוש ככל שיחפצו ואילו ליקבים הגדולים יותר אסור ?

הרי החביות, מיכלי התסיסה, הענבים עולים אותו דבר לכולם. ביקב עמק האלה כוח האדם הוא איכותי ולא זול.

לעניין המחיר עצמו - הרי זה עניין סובייקטיבי - אי אפשר לתמחר הכל במדויק, אם החוויה מהיין היא חיובית ומרגשת, הרי ששווה לשלם.

פני היקב מועדות לייצור של כ-200000 בקבוקים (כמות שכבר בהישג יד) ואין כוונה לגדול מעבר לכך.

 פסח 2005

       

צילומים מביקור ביקב - אבי הלוי