קטגוריות:
| >> לומדים באקדמיה ליין ובמכללת תל חי » נכנס סוד יצא יין | |
מכללות ליין, קורסים מעשיים לייצור יין והרצאות רבות בנושא היין תופסים מקום נכבד בשנים האחרונות אצל חובבי היין. כדי לנסות ולהבין את התופעה נפגשה מאת: פורסם במגזין יין, גורמה ואלכוהול – ספטמבר 2007 זו השנה הרביעית שבמכללת תל חי לומדים קורס 'מתמחה בייצור יין'. את מכללת תל חי הקים בעצם המכון לאמנויות, שהיה הראשון שפעל במקום. דרכו, כמרכז קהילתי, הפך המקום למכללה שנתנה שירותים של חוגים וקורסים לאנשים בסביבה. לא עבר זמן רב והמרכז הפך למכללה אקדמית בחסות אוניברסיטת חיפה. היום מכללת תל חי עצמאית לגמרי, ואחראית לקורסים רבים כמו, עבודה סוציאלית, ביוטכנולוגיה, תזונה המכון לאמנויות, כחטיבה ללימודי חוץ, אחראי על כל הלימודים שאין בהם תואר אקדמי. את המכון לאמנויות מנהל עודד חי. לפני כארבע שנים הכניסו למכון את תחום היין, אחריו תחום מדעי הזית ובקרוב מקווים שיקום גם חלום לימודי חלב ומוצריו. המורים הם אנשי אקדמיה, הלימודים נשענים על שיטות אקדמיות, תוך כדי שילוב העשרה והנאה. אין מספיק נשים לפני כארבע שנים יזם איתן גדליזון, מנכ"ל המכללה, פניה אל "אל המכללה מגיעים אנשים הרוצים להשתלב בתעשייה וגם כאלה שרוצים להרחיב את הידע עד כמה שניתן בארץ. אנשים מכל הסוגים, צעירים ומבוגרים, חילונים ודתיים, עשירים ועניים ורק לא מספיק נשים", מספר לי עודד חי. "ורבים מהבוגרים משתלבים כבר בתעשיית היין בארץ". בסוף אוגוסט נפגשתי עם שניים מבוגרי הקורס כדי להכניס אותנו לאווירה טובה של יין הביא עמוס את יין הדגל של היקב שלו, כרמל לימיטד אדישן השערים לא נעולים "היה יותר קל לעשות קורס אקדמי עם תואר ראשון, שיש בו גם הרבה יוקרה, אך אני רואה כמעשה ציוני לערוך את הקורס הזה במתכונתו ובמקום שהוא נמצא", אומר יאיר מרגלית. בתחילה פנו אל יאיר להקים קורס של לימודים אקדמיים שבסופו תואר ראשון. ליאיר שהכיר את עולם האקדמיה, היה ברור כי זה קצת גדול על מדינת ישראל ולימודים מסוג זה ינבלו מהר. נראה לו הגיוני יותר לבנות קורס במתכונת קטנה יותר, כמו כאלה שאפשר למצוא בקולג'ים בחו"ל. לימודים של שנה, בכל יום חמישי, לעיתים בתוספת יום שישי, כדי שיוכלו להתאים גם לאנשים מבוגרים יותר, שלא יפגעו בחיי המשפחה ובעבודה היומיומית. יום וחצי בשבוע בממוצע, לקהל בוגר שרוצה ללכת לקריירה שניה או קהל שמחפש העשרה לעבודתו הנוכחית. ומכאן בא גם שם הקורס 'מתמחה בייצור יין'. מכיוון שכחצי "אני שמחתי על נושא הייצור שהיה חסר לי", אומר עמוס רביד. "גם נושא השיווק היה מאד אטרקטיבי וטוב", מוסיף "התוכנית לא רחוקה ממה שמלמד כל קולג' אחר בעולם, אם זה באוסטרליה, צרפת ועוד" אומר יאיר. "הסמסטר הראשון נבנה כלימודי יסוד- כימיה, מיקרוביולוגיה, בוטניקה, הגפן ועוד, כולל בסיס במעבדות כדי לתת את הכלים לעבודה. הסמסטר השני נתן את השיווק, סדנאות טעימות והערכת יין ושאר נושאים כלליים. מצד אחד הקורס מעמיק, ומצד שני בעצם לא נעלנו את השערים בפני אף אחד, כל אחד יכול לבוא עם הכישורים שלו". בארץ היין "האם יש יתרון לערוך קורס כזה במה שנקרא 'ארץ היין'?" שאלתי. עמוס, שגר ועובד במרכז, חשש בתחילה מהנסיעה הארוכה וההתנתקות ליום או יומיים קבועים בשבוע מהחיים, אבל הניתוק הכמעט מוחלט הזה, ולהיות בעולם של יין, עשה את החוויה יותר שלמה. "רוב האקדמיות הרציניות של היין בעולם נמצאות באזורי היין עצמם - בורדו, דייויס, אדלייד ואחרים", אומר מוקי. "יש פה יותר משהיה במקום אחר, אפשר לצאת פה מכיתת הלימוד ובמרחק של 25 דקות להיות בכרם בן זמרה ולחוות את העניין החקלאי עצמו מקרוב". אין ספק שהמיקום מהווה תרומה גדולה ללימודים בקורס. "זה שהיינו מרוחקים ממקום העבודה והבית יצר הרבה 'ביחד'. היינו הולכים לאכול ביחד, נוצרו חברויות וקשרים עמוקים יותר בשל השהות הארוכה יחדיו בכל שבוע", מוסיף עמוס. "זה מה שיין יוצר", קובע יאיר, "ונכון שגם התנאים עזרו". טרואר ישראלי "האם יש איזה יתרון ללמוד דווקא בטרואר של הארץ, על פני לימודים בצרפת או באוסטרליה?" לדעת מוקי יש יתרון רב. "חשוב קודם כל ללמוד את מה שקורה אצלנו ואחרי שנצבר הידע צריך לצאת למקומות אחרים וללמוד מה קורה שם. ההבנה הבסיסית צריכה להיות פה". מוקי נהנה מהקורס ויותר מהסמסטר הראשון, מהכימיה שהייתה חסרה לו. "ומה קורה לאנשים שמגיעים ללא רקע ראשוני?" לא לכל אחד היסודות והכימיה היו קלים, אבל דאגו להכין לסטודנטים מעין 'תנ"ך' עם כל המושגים, אותו אפשר לפתוח ולהיזכר בחומר הנדרש. מוקי טוען כי "הישיבה בגליל הייתה מאד חשובה. הגליל והגולן נחשבים תמיד לטרואר הטוב בארץ. כמו שאני רואה את התעשייה בארץ היא הולכת ומתמקדת באזורי גידול, לכיוון הטרואר. זה תהליך שלאט לאט קורה ויקרה בעשרות השנים הבאות. בסוף תהיה גם בארץ מפת טרואר, הסביבה תטפח את התעשיה". ועוד מוסיף מוקי, "לדעתי, כיום אין מקום בארץ להרים קורס כל כך יקר של לימודים אקדמיים, אולי בעתיד. כרגע לומדים 30 – 40 ישראלים באוניברסיטאות בחו"ל. נראה לי שבעתיד גם יקבי הבוטיק שלנו ילכו בסוף כמו בטוסקנה לכיוון שהיקב כבר לא יהיה רק של המשפחה, אלא יהיה של גוף גדול יותר, שידרוש ייננים מקצועיים". הכישלון הוא חלק מהסיפור "מה היו הציפיות שלכם מהקורס?" עמוס טוען כי "הקונספט מאד מתאים למי שנמצא בעולם היין וחסר לו חלק נרחב מהבסיס, איתו אפשר להגיע למקומות אחרים לגמרי. וחוץ מזה שהקורס היה הנאה מאד גדולה. "לאנשים שמדריכים אחרים חשוב ללמוד יותר כדי לדעת לענות על השאלות הרבות שאנחנו נשאלים" מוסיף מוקי. "אני יודע היום שלתשובות שאני נותן יש יסוד חזק. לי אישית הקורס שדרג מאד את העבודה, גם בסגנון, גם במושגים, וגם בזויות ההסתכלות. ההרצאות שלי היום ברמה גבוהה יותר ומבוססות יותר". שאלתי את יאיר אם הקורס הזה גורם לאנשים לחשוב שהם ייננים? "לא כל בוגר אוניברסיטה ליין יהיה יינן טוב, ומאידך פגשתי הרבה חובבים בעולם שיוצרים יינות מצויינים. זה תלוי קודם כל בבן אדם עצמו, ביכולות שלו ובכמה שהוא משקיע. גם אוטודידקטים יכולים להיות הטובים ביותר, העיקר שלמדו. לא חשוב בעצם איפה האדם למד מקורס קצינים לשדה הקרב יאיר מבין שהוא בעצם מלמד את 'המתחרים' שלו לייצר יין, "אתה לא יכול להיות לבד אי שם, אתה צריך את המסה שתעשה איתך ולידך יין". חשוב לו שקודם כל ילמדו ואז יתחילו לייצר יין, "ועם השנים והניסיון יהיו גם כאלה שיעשו יין גדול. הרצון שלי שיין ישראלי יגיע לרמה טובה ויהיה מוכר בעולם כיין טוב, ולכן חשוב שאנשים יבינו מה הם עושים. זה כמו סג"מ שגמר קורס קצינים. הוא מכיר הכל בתיאוריה, יודע כל מה שצריך לדעת, אך עדיין לא היה בשדה הקרב ולא ידוע איך יפעל שם". לשאלתי מה היה חסר בקורס עונה מוקי "אחד הדברים החסרים בקורס הוא אולי קורס מעשי של הכנת יין עם ליווי יינן לאורך כל השנה. מוקי חושב שעצם ההתמודדות עם המעשה יסדר לסטודנטים בראש את מה שהניחו וחשבו בתיאוריה. יאיר מקשיב וחושב, "אולי באמת נוסיף עוד את החלק הטכני במתכונת מסויימת. אולי קורס מתקדם מתוך בוגרי כל הקורסים, כדי להרחיב את האופקים. ואולי ימי עיון שונים". "יש עוד דברים שהיו חסרים לי. כדי להעצים את הקורס הייתי שמח אם היו מקימים פורומים של אנשי הענף שיפרו אחד את השני, שיפגינו בדיאלוג חשיבה מקצועית מול הסטודנטים. אני מציע גם לקחת את הסטודנטים לעבודה ממש בשטח, יותר ממה שנעשה עד כה, חווית העשייה טובה לאנשים. ובאשר לנושא הערכת היין, אמנם טעמנו קשת יפה ורחבה של יינות עולם בסדנאות הטעימה, אך חסר לי לטעום את היינות תוך כדי ההרצאה התיאורטית שלהם, לא להפריד בין הדברים". גם לעמוס חסרה יותר התנסות מעשית. "תמיד יש מקום לשפר" אומר יאיר, "בסוף כל קורס אני קורא את המשובים, ההמלצות והביקורות של הסטודנטים ומחפש כל הזמן איך לשפר. נושא הטעימה ענק ואף פעם לא נגמר, בכל טעימה אנחנו לומדים כמה יש לנו עוד ללמוד וכמה אנחנו עדיין לא יודעים". זן נדיר שאלה שתמיד מעניינת אותי לא קשורה לקורס, אך אני מנצלת את הפורום הנכבד. "האם ננסה לפתח זן חדש וייחודי בארץ או שנישאר עם הזנים המוכרים?" יאיר נשמע מאד בטוח בעצמו כשהוא עונה על שאלה שכנראה התעסק בה רבות. "בחירת זני בורדו מבחינתנו היא בחירה מאד מפוקחת. אלה זנים שמתאימים לטרואר שלנו וגדלים פה טוב. קברנה סוביניון ששייך לכל העולם כיום, לא רק לבורדו, נותן תוצאות טובות מאד בארץ. למה להפסיק להשתמש בו ולפתח חדשים? יש לנו את הטרואר המתאים בארץ, חסרות לנו רק השנים, הניסיון. גם ענבי עמק הרון ופרובנס מתאימים לנו פה. פינו נואר וריזלינג לא צריך לגדל בארץ, אין לנו הקור המתאים. זינפנדל וסנג'ובזה לא מוצלחים. זנים שדורשים תנאים חמים מתאימים פה ויש הרבה כאלה". "ומה עם זן ייחודי ישראלי שייצג אותנו בעולם?" אני מקשה. "הזנים שמייצגים ארצות מסויימות הם אלה שגדלו שם כבר מאות ויותר שנים, וזה נכון שזן כזה יכול להיות טוב לנו, אבל זה לוקח כל כך הרבה שנים. אין היגיון רב להתחיל עכשיו לגדל זן שייתן את תוצאותיו ושמו בעוד מאה ויותר שנים. כל אזור בארץ צריך לחפש איזה זן גדל בו הכי טוב ולהתמקד בו. יש בעולם כ-30 זנים טובים ומוכרים, מה הטעם לחפש זן שאף אחד לא מכיר ולא מעניין אף אחד", עונה יאיר. השניים לא לגמרי מסכימים עם מורם ורבם. עמוס טוען כי מהפן השיווקי יכול להיות שיהיה טוב לפתח זן ייחודי שיוכל לייצג אותנו בעולם. וגם מוקי חושב שחשוב מאד לבצע מערך של מחקר ופיקוח שישא איזו בשורה לעולם היין, גם אם זה יהיה בעוד 50 שנה ויותר. "יש הרבה ארצות המזוהות עם זן מסויים שמייחד אותן וזהו תהליך ארוך טווח. הייתי מצפה שה'ממסד' יעשה משהו בעניין. אין פ "לא בטוח שנמציא זן חדש, אבל בהחלט יכול להיות שאחד הזנים שאנחנו מגדלים ייתפס כמאד מתאים ויהיה הזן שלנו, כמו השיראז הייחודי לאוסטרליה, שהגיע מהסירה הצרפתי". לא עוזבים את הבית אנחנו לוגמים בהנאה משני היינות שהביאו מוקי ועמוס, ואני ממשיכה להציק בענייני הקורס. "הקורס נותן את הבסיס במגבלות שלו ומתאים לאנשים המתחילים דרכם בעולם היין, ואם אתה רוצה להיות יינן תצטרך להמשיך וללמוד, אפילו אם זה כאוטודידקט" אומר יאיר, "ורק אחרי הרבה שנים של טעימה ולמידה אפשר לעשות משהו רציני יותר". "היום אני חושב שתל חי נותנת בישראל תחליף ראוי לנסיעה לשנת לימודים לקולג' באוסטרליה, או בורדו. עושים פה אותו דבר בלי לעזוב את המשפחה, את העבודה, ובפחות הוצאות. זו המטרה שראיתי לנגד עיני כשתכננו אותו", מסכם יאיר. |
מהתעשייה מורכבת מאנשי ייצור והחצי השני אנשי שיווק, הקורס חולק לשניים, בחלק ראשון ייצור יין כמדע, ובשני יותר שיווק.
אני לא מבין איפה הייתי בלי זה. פרט לידע, הקורס מוסיף הרבה בטחון וגישה וראיה יותר מפוקחת לעולם היין. אתה מבין את הקשיים ושומע על כשלונות, ואתה מבין שכישלון הוא בכלל חלק מהסיפור. וכמובן תמיד כיף לדעת לענות על רוב השאלות ששואלים אותך. נוסף לזה, אחד היתרונות שיש לנו עכשיו הוא היכולת וחוסר הפחד לפתוח ספר או מאמר, לקרוא ולהבין על מה מדובר, לדבר עם הייננים בשטח ולהבין על מה הם מדברים". 
ה שום יד מתכננת, מעודדת, מגבה, מה שנעשה פה קורה מכספם ויוזמתם הפרטית של אנשים. קחו לדוגמא, לפני 15 שנה החליטו 'לעשות' לתעשיית היין באוסטרליה, לקחו שר לענייני יין, נתנו לו תקציב של מיליון דולר והוא החליט להפוך את התעשייה לתעשייה אמיתית. כיום הוא מייצר ב-13 מיליארד דולר בשנה (במקום 150 מיליון דולר לפני 15 שנה). הסיכוי של מדינת ישראל הקטנה לפרוץ ולהתעצם בעולם היין הוא ביצוא, אנחנו לא יכולים להסתמך רק על התעשייה המקומית".