קטגוריות:
| >> הכל מכל » נסענו בעמידה בסן פרנסיסקו | |
יום שלם ביליתי בין כרמי ויקבי עמקי נאפה וסונומה בקליפורניה. לפתע הבנתי שיין צריכים לא רק לדעת לעשות, אלא צריך גם לדעת איך למכור אותו. שוטטתי בחנויות יין רבות וביקבים ואני מבין עתה יותר מה זאת תעשיית יין גדולה. עבורי זאת תעשייה גדולה אפילו שיקבי האזור בו ביקרתי מספקים רק 8 אחוזים מהיין המיוצר בקליפורניה. אמנם אני נציג אתר היין הישראלי הדוגל בלגימת היין הישראלי אך למרות זאת אספר בקרוב על קצת ממה שראיתי שם במטרה לתת לידידי ביקבי ישראל קצת טיפים הקשורים למכירת והצגת יינות . אגב, בכמה יקבים משפחתיים שביקרתי חזרו על המשפט: "אנחנו אמנם קטנים ומייצרים רק 150,000 בקבוקים בשנה, אך התוכניות לגדול בעתיד הקרוב." הפעם אני רוצה שוב לחרוג מהמקובל עלי בכתבותי באתר על יין ישראלי ולספר על חוויה מיוחדת שעברנו בביקורנו בסן פרנסיסקו, חוויה שאני בטוח שלא הרבה אנשים בעולם, ובטח לא ישראלים עברו. על SEGWAY שמעתם? בשנת 2001 התפרסמה בעולם הידיעה המסתורית שבקרוב עומד לצאת לשוק כלי תחבורה שיהיה אחת ההמצאות המהפכניות בהיסטוריה אחרי המצאת הגלגל. זה יהיה משהו שיהפוך סדרי עולם, כך הבטיחו השמועות. רבים, ואני בתוכם, היו במתח וחיכו לראות מהי ההמצאה הכל כך חשובה. בדצמבר 2001 התפרסמה החדשה שדון קמן מניו אמפשייר המציא כלי רכב חדש, אלקטרוני, בעל שני גלגלים שבינהם משטח קטן עליו עומדים ואוחזים ידית. הSEGWAY מבוסס על סנסורים מדוייקים ורגישים וגיירוסקופ מיוחד המסייעים בתנועה וניווט. אין בו ל את סדרי העולם לא שינה כלי תחבורה זה, אך זהו בהחלט משהו מעניין מאוד שמחירו כ5000 דולר. תוך כדי גלישה באינטרנט מצאתי שלפני מספר חודשים הוקמה בסן פרנסיסקו חברה חדשה העורכת סיורים מודרכים בעיר בSEGWAY. החלטנו להסתער על ההרפתקה המיוחדת, ולהיות כנראה הישראלים הראשונים העושים זאת (לפי דברי המפעילים). כידוע סן פרנסיסקו בנויה על גבעות והכבישים בה תלולים מאוד. יש בה עליות ומורדות הקשות מאוד לתנועה להולך ברגל. לכן הייתי קצת ספקן כשראיתי את כלי הרכב שנראה כה פשוט. במשך כשעה, בחצר אחורית סמוך לים, למדנו 8 משתתפי הסיור, איך להפעיל את הכלי ולנהוג בו. עברנו בהצלחה את מבחן הנהיגה.(זה לא צחוק). ידידי, ההפתעה לבסוף הייתה עצומה, והשתלבה בחוויה אדירה. חבשנו כובע מגן, לבשנו אפוד צהוב ויצאנו בשורה עורפית לדרך, כשהלב פועם בעוז... היינו מין אטרקציה קטנה בעיר כשנסענו בעמידה בקלילות בין המכוניות. אנשים עמדו על המדרכות ומחאו כפיים, נהגי מכוניות חייכו בפליאה, הרבה זיכרון בעשרות מצלמות דיגיטליות מסביב התמלא בתמונות שהנציחו את החבורה המשונה הנוסעת בעמידה, בשורה, ברחובות סן פרנסיסקו. נסענו (בעמידה) לאורך הרציף העמוס בספינות, יכטות וסרטנים ענקיים. כשהרוח הקרה מכה בפנים, עברנו בתוך בקיצור היו אלה שלוש שעות של טיול מהנה ומיוחד שנעשה בקלילות תוך כדי שיזוף רציני של הפרצוף וגב הידיים האוחזות במוט האחיזה של הSEGWAY. זאת חוויה שלא תשכח לעולם, קשה לי להבין איך פועלת המערכת החכמה, הקטנה והחזקה הזו. "נא להדק את החגורות וליישר משענות" הודיע הרגע הטייס. אנו נוחתים תוך 5 דקות בלאס ואגס. הטמפרטורה כ39 מעלות... (גם ב12 בלילה) מה שנותר לי רק זה להגיע למלון "סהרה" בו נשהה מספר ימים, ולחפש דרך להתחבר לאינטרנט כדי להעביר כתבה זו לסרוור בארץ. החוויות לא נגמרות, הן ממשיכות. להתראות בכתבה הבאה. לפנינו עוד לאס וגאס המהממת וניו יורק הגדולה. יולי 2005 פינו נואר בקליפורניה |
א מעצורים ולא הילוכים או הגה. המנוע החשמלי שלו הוא קטן מאוד והדלק שלו הוא מצבר קטן ושטוח המספיק לנסיעה של 25 ק"מ.
שכונות יוקרה שהבתים בהם עולים מיליוני דולרים. הגענו לעליה הראשונה, תלולה מאוד וארוכה, נטייה קלה קדימה עם הגוף והכלי ממשיך בנסיעה קדימה בקלילות כאילו אנו נוסעים במישור. לא ברור