מאת: הילה איל

בתמונה משמאל: ליאורה בירנהק מרכוס וצבי יחזקאלי

תחת הכותרת "נשים טועמות – נקודת מפגש בין נשים תואמות" מארגן היקב סדרת מפגשים שעיקרם יצירת מפגש בן נשים מובילות ומשפעיות בתחומן העסקי לבין יין. אודה ואתוודה, כבעלת רקע בפעילות עסקית מגוונת וכחובבת יין, החיבור הזה נראה לי טבעי ומובן מאליו. בעיני, ה"מקוריות" שבסדרה נובעת למעשה מקריאה נכונה של השטח (ואולי נאמר לזכות תמנע – "אינטואיציה נשית בריאה").

לאחרונה התקיים המפגש הראשון בסדרה. תכנית האירוע כללה: טעימת יין בהדרכת תמנע, הרצאה של צבי יחזקאלי (הפרשן לענייני ערבים של ערוץ 10) בנושא מה בין יין למזרח התיכון? וארוחת ערב קלה.

בקפידה, בחסות הירחון TheMarker Women, וחברת התקשורת השיווקית הראל מורדי, נבחרה רשימת נשים מובילות בעולם העסקים הישראלי – יושבות ראש, מנכ"ליות, בעלות חברות וסמנכ"ליות בחברות ידועות. בין המוזמנות ניתן היה לראות את יו"ר נמל אשדוד איריס שטרק, אשת העסקים גליה אלבין, אשת התקשורת יעל דן, אלונה פרידמן, מנכ"ל "נענע" יעל זכריה, סמנכ"ל "נטוויז'ן" רווית ברטוב, יו"ר איגוד התעשיינים בצפון, ליאורה בירנהק מרכוס, ורד ליברמן – מנכ"ל חברת המחשבים NOVEL, סיגל שילוני, סמנכ"ל השיווק של שטראוס, קרן הירשזון, מנכ"לית TheMarker ואחרות.

 כל אחת, בצירוף חברה קרובה, הוזמנה למפגש המפנק. וכדי להפוך את הפינוק למושלם ארגונו לכל אחת רכב יוקרתי (וולוו ויגואר) עם נהג צמוד לאיסוף מהבית ליקב ובחזרה.

ההתכנסות החלה ברחבת מרכז המבקרים, במבנה משומר ומרשים בעיצובו, עם כיבוד קל ויין פתיחה – גוורצטמינר 2005 - ספיישל ריזרב, יין בעל מתיקות קלה ומאוזנת עם חמיצות מרעננת וארומה פירותית נעימה של ליצ'י. הנשים באירוע (ונחזור ונדגיש – נשים בלבד), מרביתן (באופן טבעי למעמדן ועיסוקן) ממטרופולין תל-אביב, לבושות באלגנטיות, כיאה לאירוע חברתי במעמדן, מלאות חיוכים וערניות, עד שלרגע נשכח שאנו ביום ד', אמצע שבוע עבודה, לאחר יום עבודה ארוך ולפני עוד יום.

לאחר ההתכנסות, הוזמנו לחדר האירוח בו התיישבנו מסביב לשולחנות ערוכים, כשמול כל אחת הוצבו 3 כוסות יין.  על כוסות היין שהוגשו לנוכחות הוטבע הלוגו "נשים טועמות בנימינה" - כוסות שיוצרו במיוחד לארוע...

לאחר המבואה, הגיעה השעה לטעימה. כדי להתחבר גם למזרח התיכון, הושם דגש על יינות "שיראז", הידועה גם כעיר באיראן ויש הטוענים שמשם מקור השם וזן הענבים הנ"ל.

טעימת היינות כללה שני סבבים:

סבב ראשון: נמזגו לנו יינות אדומים לשתי כוסות (אחת כוס יין נמוכה וצרה והשנייה כוס יין רגילה – המתאימה ליין אדום). התבקשנו לטעום את היינות ולחוות דעה. להפגת החששות שנראו בעיני הנוכחות, הדגישה תמנע שהדבר החשוב בטעימה הוא אם היין טעים לנו או לא. מה אהבנו יותר? אחר כך אפשר לדבר ולהבין את הסיבות לכך. תוצאות סקר הטעימה, העלו שמרבית הנשים אהבו את היין בכוס הגדולה. גם אני חשתי היטב שהיין בכוס הנמוכה הוא סגור מאוד ו"קשה" בטעימה ואינו נפתח כהלכה בחיך. אך כאן נכונה לכולן הפתעה, תמנע גילתה לכולן ששני היינות (השונים) הם למעשה אותו יין. ההבדל הוא רק בכוס. "טריק" ידוע לטועמי יין מתחילים אך בהחלט מעביר מסר נכון – טעם היין תלוי לא רק ביין עצמו אלה גם בתנאי פתיחתו והגשתו, לרבות הכוס בה הוא מוגש.

ולגופו של יין: טעמנו ספשייל ריזרב – שיראז 2004, מענבים מכרם בן זמרה. היין יושן בחביות עץ אלון צרפתי 12 חודשים וכולל 98% ענבי שיראז עם 2% ענבי ויוניה. בעל גוון אדום עמוק וניחוחות בולטים של עץ קלוי, פירות יער ופלפל. נגיש לשתיה כבר עכשיו. זוהי השנה השלישית שהיקב מייצר יין מסוג זה.

סבב שני: שוב בשתי כוסות, הפעם מאותו סוג. נתבקשנו לטעום ולחוות דעה. דעת הרוב הייתה שהיין ביד שמאל היה טוב יותר ("טעים יותר"). גם לטעמי – הרגשתי יין פתוח, פירותי, נעים לשתייה כבר עכשיו. בזמן שהיין ביד ימין היה בעל חמיצות גבוהה יותר ופחות פירותי ונראה שנדרשה לו עוד תקופת יישון לפני שיוגש לשתיה. הפעם הסתבר שיש "אמת" בתחושות. וההסבר: שני היינות זהים, בהבדל אחד – סוג החביות בהן יושנו. היין ביד שמאל יושן בחביות עץ אלון אמריקאי ואילו היין ביד ימין יושן בחביות מעץ אלון צרפתי. וממש כמו שאנו נחשוב על שני העמים – אמריקאים אל מול צרפתים, כך גם בחביות: הצרפתים בעלי סבלנות ואינם ממהרים לשתות את היין מיד. כך ראוי ליישן יין בחבית מעץ אלון צרפתי יותר זמן לפני שיוגש לשתיה. ואילו האמריקאים – רוצים הכל "כאן ועכשיו". וכך גם החביות – מתאימות ליצור יין נגיש לשתיה מיידית.

לאחר המבוא והטעימה, הגיעה שעת הארוחה. המנות הוגשו לשולחן, וליוו אותן יין ויוניה 2005 ספשייל רזרב בארומת פרי אשכולית/לימון עם עץ עדין. יין בעל נוכחות נעימה ומהנה לשתיה כליווי לארוחה קלה. בנוסף ספשייל ריזרב – שיראז 2004 וקברנה סוביניון שיראז (50% מכל זן) – מסדרת יוגב. ותוך כדי הארוחה, קלחה השיחה בין הנשים, שמהר מאוד מצאו שפה משותפת האחת עם רעותה. בעיני התגלה החיבור היפה בין "הנאה" ל"עסקים". כזכור – כולן נשות עסקים (ובל נשכח שחלקן נשות משפחה) אך בערב זה הן באו לחוות הנאה בין חברות.

הצלחתי לדבר עם כמה מהן וגיליתי כמה "ממצאים" מעניינים על תפיסתן את החיבור של "נשים, עסקים ויין":

ורד ליברמן – מנכ"ל חברת המחשבים Novel הספיקה להגיע הביתה ב-18:00, להחליף בגדים ולומר שלום לילדים (הקטן בן שנתיים) ומשם יצאה לאירוע. ורד אוהבת יין ורואה בחיבור ליין דבר נחמד ומהנה. כמשתמע מתפקידה, ורד מגיעה להרבה אירועים ונפגשת עם אנשי עסקים רבים מהארץ ומחו"ל. תמיד באירועים אלה, ולבטח אם קונים מתנה לאורח מחו"ל, היא מקפידה שיהיו אלה יינות ישראל. גם בבית בסופי השבוע עם המשפחה וחברים, יינות ישראל הם חלק בלתי נפרד מהאירוח. ורד מודעת היטב להיותה מנהלת בכירה בעולם של גברים. ודווקא מסיבה זו מצא חן בעיניה היוזמה של יקב בנימינה ליצר מפגש לנשים בלבד. המפגש מבחינה מטרתו היא בראש ובראשונה הנאה. אם ב"דרך" ייווצר גם קשר עסקי בינה לבין אחת הנשים, זה ודאי יהיה בעל ערך מוסף, אך לא זו המטרה. בכלל בעסקים, וגם בשתיית יין, נשים יכולות לתרום לא מעט להפיכת ולשינוי התפיסות הגבריות ולפחות דווקניות וליותר גמישות.

חברתה, אפרת צור – בעלת חברה להפקת אירועים, התגלתה לי כמבינת יין ברמה טובה. אפרת סיפרה לי שבילדותה אביה תמיד התפאר בהיותו חובב יינות וממנו למעשה נחשפה לתחום. עוד גילתה שגם בקרב מביני יין יש הרבה דעות קדומות. חובבי יין יעדיפו יין מסוג מסוים כפי שלמדו מאחרים, ולא תמיד מטעימה בלתי תלויה ובלתי מוטה. להמחשה היא סיפרה שאביה "התנזר" במשך שנים מיינות "יקב בנימינה". עד שביום הולדתו האחרון, לאחר שקיבל ממנה מתנה זיכוי לרכישת יינות בחנות יין, הוא שב הביתה עם יינות "יקב בנימינה" מסדרת "חושן". להפתעת בני המשפחה הוא התוודה וגילה שהם טובים וטעימים מאוד בעיניו. כך, נופצה הדעה הקדומה.  

בסמוך להן ישבו סיגל שילוני, סמנכ"ל השיווק של שטראוס, שאף היא ראתה ביין, נשים ועסקים חיבור טבעי ומוצלח. ולצידה, חברתה, מנהלת המחלקה הימית בחברת פליינג קרגו. וגם קרן הירשזון, מנכ"לית TheMarker , אמנם כנותנת חסות, אך בהחלט ניכר שנהנתה מהחברה והאווירה שנוצרה.

לצידי ישבו איריס שטרק – יו"ר נמל אשדוד ביומיום ואמא לשבעה ילדים ביתר הזמן. איריס, רואת חשבון במקצועה, משתייכת לעולם העסקים \ כבר שנים רבות ומצליחה לשלב בצורה מרשימה עסקים עם משפחה והנאה. אליה התלוותה אחותה, עידית בן-עמי, עורכת דין במקצועה. כשומרות כשרות, סיפרו לי, ששתיית יין, בעיקר בחו"ל היא בעיה. אך בארץ, חלק ניכר מיינות ישראל, כולל יינות "יקב בנימינה", מתאימים לקהל שומרי הכשרות. איריס מזהה ניצנים לרומן מעניין בין נשים ויין. היין יוצר ומעורר שיחה ומכנה משותף בין הנשים. היא כן ציינה שיש להיזהר מאובדן שליטה ולא להתבלבל משתייה מופרזת, אך במידות הנכונות היין הוא בהחלט במקום. מבנה בן ה-23, שהינו חובב יינות, כבר למדה לשמור יינות בשכיבה במרתף ועוד מספר כללים בסיסיים ביישון יין ובהגשתו.

אחרי המנות העיקריות, פתח צבי יחזקאלי בהרצאה מרתקת וסוחפת. ובאמרת אגב, כלום לא טבעי שגבר אחד בין כל הנשים מיד יהווה אטרקציה וכל תשומת הלב, באופן מיידי, תופנה אליו? נושא ההרצאה – יין שבמקורו בא מהמערב ומה בינו לבינינו פה במזרח התיכון? איך נוצר החיבור בין יין לאסלאם?

למדנו מצבי שכפי שהומצא לאחרונה ה"בורקיני" – ביקיני לנשים מוסלמיות, כך גם היין – לא מכבר הפך להיות חלק (גם אם לא רשמי ומוצהר) מהעולם המוסלמי. מכל זווית שנבחר נגלה שהמזרח מתחבר למערב. אנו (הישראלים) מתעקשים שאנו חלק מאירופה, למרות שאנו לא שם. אנו נמצאים במשא ומתן אינסופי עם הצד השני, לפתרון הסכסוך הישראלי/פלסטיני, אך לא מגיעים לסיומו. והסיבה – זו מהות קיומנו. מה יהיה בלי סכסוך? הישראלים חיים "כאן ועכשיו" עם כל הקודים האירופיים – אספרסו ומגדלי זכוכית ואילו הערבים מגלים סבלנות ("סבר" בערבית = סבלנות = כמו צמח הצבר), כמו הבדווים שחיים במדבר ושום דבר "לא בוער". כולנו רוצים שלום. אך האם בדקנו מה זה אומר? אנחנו רוצים אהבה ואילו הערבים רוצים צדק. ביחד שני הדברים לא מתיישבים. האדמה חשובה לנו פחות מהחומוס (אותו אנו מייחלים לאכול בדמשק) וזאת בניגוד לצד השני. אנחנו נהנים מהחיים בארץ – ה"נהנתנות" היא ערך ישראלי שלמעשה "לא משחק" תפקיד בקרב הצד השני. למעשה, אין לנו ערכי עם. וגם לא מודעות לצד השני. אנו סומכים על מתווכים (גורמי התקשורת). יותר מעניינת אותנו תרבות מאשר פוליטיקה. לטענת צבי, עלינו להבין יותר על האדם בצד השני (גם אם הוא שונה מאתנו). הדרך להבנה זו היא דרך הבנת התרבות של אותו אדם. כמה שנדע יותר כך נבין יותר. הבנת ערכי הצד השני היא המפתח לכל. דרך השפה (כן – כדאי לדעת ערבית ולא רק צרפתית) כך תגדל התובנה. כיום אין גבולות של ממש. העולם הערבי גם הוא חי את העולם דרך הטלוויזיה. וכך גם לנו כדאי לקרוא מעט קוראן לשם הפרשנות. ההבנה, דרך החשיפה, היא העיקר. ואם ביין עסקינן – הרי גילנו שבקוראן מופיע האיסור הבא: "עדיף לא להמר במזלות וקלפים ועדיף לא לשתות יין. הגרוע מבין השניים – הימורים". טעם הנביא יין וקבע ש"שתיית יין היא אסורה". וכך באסלאם – כלפי חוץ, ובאופן רשמי – אסור לשתות יין. בפועל: כולם שותים. וזה "לב העניין" – מתחת לפני הקרקע אין איסורים. כלפי חוץ התדמית נשמרת. עדיין לא מדובר בשתיית יין בהיקפים המוכרים לנו מהעולם המערבי אך המגמה ישנה. כפי שאיראן מובילה עולמית בניתוחים לשינוי מין כך נצפית באסלאם מגמה של עלייה בצריכת היין, יחד עם בילויים מערביים בכלל. הדינמיקה של החיים "מכשירה" את השטח. המסר שניסה צבי להעביר לנו הנשים בהרצאה: קודם כל להגיע להבנה. אם נתמקד בללגום את ה"יין" ולא בלגימת "ערך היין" נוכל להגיע להבנה. תפקידנו – לא לגעת ולא לפגוע אלה לתת לתהליך לקרות וממנו תגיע התוצאה הרצויה.

והנה כבר 23:00 בלילה, לפני שהגיעה השעה לסכם ולהיפרד, הוזמנו ליהנות מיין קינוח בליווי קינוחים ושתייה חמה. עם כוס גוורצטמינר גליל 2005, ספשייל ריזרב התלותי לגליה אלבין וממנה שמעתי שהיין הוא כבר מזמן חלק מהתרבות הישראלית ולדעתה יוצר מכנה משותף להבנה בין אנשים. גם הנשים תופסות היום במה מרכזית בעולם זה (ולא רק בעסקים), וראה דוגמא של נשים המשמשות סומליה במסעדות יוקרה, יינניות ונשות שיווק בתחום היין. גם נשים יודעות ליהנות מעולם טעימות היין ה"גברי" לכאורה. אנו לא מתביישות ל"דחוף את האף לכוס היין" כדי להריח ולאחר מכן "לירוק" אותו למרקקה. ישראל כבר עברה מהפך תרבותי ויצאה מהשלב של "יין שותים רק בפסח" לשלב בו היין הוא חלק מסגנון החיים שלנו ("לייף סטייל"). שתיית יין היא דבר סקסי ומהנה. מה עוד צריך מעבר לכוס יין טובה בסוף יום עבודה כדי ליצור הפרדה מלאה ולהתחיל את חלקו השני של היום בהנאה. גליה בהחלט בירכה על היוזמה של "יקב בנימינה" ובמידה ויתאפשר, כמו יתר הנשים אותן פגשתי באירוע, תשמחו להשתתף במפגשים הבאים.

ולרגע, לפני סיום, נחזור לנקודת המוצא. האם עדין יש מקום לשאלה איך מחברים בין "יין נשים ועסקים"? אני אישית מברכת את צוות "יקב בנימינה" ובפרט את תמנע, על המוטיבציה והפעולה להפרכת הטענות וניפוץ הדעות הקדומות, שכל מטרתה עידוד וביסוס תרבות צריכת היין בישראל, בקרב מגוון קהלי היעד, לרבות הנשים, ובדרך זו הגברת צריכת יינות ישראל.

ינואר 2007