מאת: פרופ' עמוס הדס

רשימה זו אינה באה להציג את היקבים שהשתתפו בתערוכה ואת היינות שהובאו בפני הציבור לטעימה. על פי הערכה זהירה בקרו בתערוכה כאלפיים מבקרים רובם אנשי מקצוע (ייננים, סוחרים ויבואני יינות, יצרני ציוד עיתונאים הכותבים על יין בעיתונים שונים ומלצרי יין), חלקם היו חובבי יין שהסכימו לשלם דמי כניסה לתערוכה.

על פי הגדרת המארגנים התערוכה יועדה לאנשי מקצוע והם אכן היוו את עיקר המבקרים. על איכות היינות צבעם ורשימות על איכותם כתב אבי לוי באתר ולכן אמנע מלחזור על דבריו בין אם להסכמה או שלילה. אתרכז ברשמי מהתערוכה, ארגונה וההחמצה הגדולה של כמה יקבים בכך שלא הציגו יינותיהם לקהל המבקרים שנועד לשמש להם כחלון ראווה בפני קהל צרכני היין בעתיד מחד ומאידך לחינוך אותו קהל לתרבות יין של ממש.

לא מכבר נערכה תערוכת היין הגדולה באולמות גני התערוכה בתל-אביב. באותה תערוכה הוקצו שעות לא מעטות לקהל המקצועי ורק לאחר מכן נפתחה התערוכה לקהל הרחב. זה נהר בהמוניו לטעימה הגדולה אך לא להתרשמות של ממש מהיינות ואף לא נחשף לתרבות יין או נימוסים בסיסיים למבקרי תערוכה. בתערוכה "סומליה 2006" חזרה בפעם השלישית, אותה אווירה נינוחה, תרבותית ומהנה של תערוכת יין המשרה תחושה של תרבות יין בהתהוותה.

האם הייתה בכך השראה של מיקום התערוכה (מבוא היכל התרבות בתל-אביב)? מסופקני. האם הקהל היה שונה? כן, מדובר בקהל שעיקרו היה אנשים צעירים המתעניינים ביין, והרוצים לעסוק בפעילות הקשורה ביין. למקום אין השפעה, אך לקהל היתה גם היתה השפעה על האווירה והתנהלות המבקרים בתערוכה. גם בשעות שיא הלחץ לא הייתה התנפלות על דוכני הטעימה, בפינות ובמעברים לא צריך היה להיאבק כדי לדבר, לשוחח או להקשיב בניחותא לאנשי שיחה.

כל אלה לגבי התערוכה ומה לגבי החינוך וערך התערוכה בחינוך לתרבות היין? על כך עשויים רבים לתהות, אך על בסיס שיחות שניהלתי עם מגוון רחב של אנשים בגילים שונים העוסקים בהיבטים שונים הקשורים ביין נראה, שלתערוכה ולמוצג בה יהיה ערך חינוכי באם ידעו המבקרים להפוך את התרשמויותיהם למעשה. במיוחד נכון הדבר לגבי הצעירים העוסקים במלצרות יין (משמשים כסומליה במסעדות, יועצי יין מתחילים) צעירים המתוודעים מקרוב למגוון רחב של יינות מקומיים ומיובאים. בתערוכה היה חלקם של היינות של היצרנים המקומיים נמוך מהמצופה יחסית למגוון היינות מיובאים. חסרו יצרנים גדולים כיקבי כרמל , יקבי ברקן, אפרת, ובנימינה אף שהאחרון הציג תצוגה מצומצמת ביותר (יינות "המערה" וסדרת "היוגב"). חינוך בכלל, כמו גם חינוך לתרבות יין, מחייבים פעולה מתמשכת ורציפה תוך התאמת המאמץ החינוכי למשוב מצד קהל היעד אותו מנסים לחנך ולהדריך.

היעדרות יקבים גדולים מהתערוכה מטעמים הידועים להם ובכך נטישת שדה החינוך ליינות מיובאים יביאו להיכרות טובה יותר של הקהל ליינות יבוא, שיחס האיכות למחירם משתפר והולך מתערוכה לתערוכה. לדעתי, וזאת הבעתי בעבר,  לתעשייה המקומית יש עתיד אך לא ביצוא בלבד, אלא עליה לעסוק תחילה במיסוד שוק מקומי יציב ותומך. היעדרות היקבים הגדולים מהצגת תוצרתם בתערוכה, מביאה לכך שנתח הייצור הגדול של יינות מקומיים אינו מיוצג ולכן יתכן ואף לא יובא בפני קהל הצרכנים על ידי אנשי היין (מסעדנים סומליה וסוחרי היין) באותה עוצמה ותמיכה שניתן להשיג במפעל חינוך רציף, מתמיד ואיכותי. היקבים הגדולים החמיצו, ובגדול, הזדמנות למאמץ החדרת תודעה וחינוך לתרבות יין בארץ. הגורמים המתווכים היו שם על מנת לקלוט, ללמוד ולקדם את התודעה ליינות טובים ישראליים ואחרים, אך היצרנים הכבדים לא ראו בתערוכה שדה נאות לכך.

באם נסכם, הייתה זו תערוכה אלגנטית, חריגה מהמקובלות במקומותינו, ועל כך יש לברך את המארגנים. אף שלמבקרים בה נכונה חוויה של ממש הן, מבחינה חינוכית והן מבחינת החשיפה ליינות מסגנונות ומקורות שונים ובאיכויות שונות, חוויה זו נפגמה למביני דבר בשל העדרם של השחקנים העיקריים בשטח ייצור היין בארץ ועל כך נותר רק להצטער ולקוות כי מצב זה ישופר בתערוכה הבאה.

נובמבר 2006