מאת: זאב דוניה – סוסון ים

לכתוב על ארוחה הוא אקט הגובל בפרברטיות לדעתי. משום מה עולה לי אסוציאציה של סרט פורנו. אין כאן בעיה מוסרית אלא סוג של עינוי: לתאר איך אנשים מתענגים  בעוד לקורא או לצופה נותר רק לדמיין.

טוב, אחרי פתיחה כזו מה כבר נותר לכתוב? הארוחה החגיגית שיזמו ובישלו סנדרו ואירית מלה טרה פרומסה, הייתה אירוע בלתי נשכח. זהו מסוג הארוחות הנדירות שלאחריהן אינך זוכר במדויק מה הוגש בצלחת. מנות מופלאות, עשירות בטעמים מהוות בעצם "מנוע האצה" שמאפשר ניתוק מגע מהמציאות לזמן מה. זה מה שקרה במוצאי שבת של הסילבסטר ביקב לה-טרה-פרומסה שבמושב שחר.

זוהי הארוחה השלישית, כמדומני, שהייתי מוזמן אליה. אני יכול לומר בביטחון שהמטבח של סנדרו ואירית יכול לעמוד בגאווה בשורה הראשונה של המסעדות ו/או השפים הטובים ביותר בארץ. המנות היו אלגנטיות, עם מורכבות טעמים מענגת, ומקורית. מה אפשר לדרוש עוד...?

והיו גם יינות. כן, זהו ניסוח מכוון. סנדרו ואירית עיצבו את התפריט לפי היינות שהוגשו בארוחה. התאום היה מושלם. כאן אני חייב להודות שאלול 2003 (מיקב סוסון ים)  היה אחד מהיינות, ואינני מתכוון לכתוב חוות דעת בעניין זה, למעט העובדה שהמנה שהוגשה עם האלול: חזה אווז מעושן, יצרה איזון מצוין עם היין.

מתוך מיגוון היינות  שלקחו חלק בארוחה השאירו עלי שניים רושם מיוחד:  ריזלינג 2005 של צרעה, וקברנה סובניון 97 של רמת הגולן.

הריזלינג הלבן של רוני ג'ימס, שנעדר לצערי מהאירוע, חידד בשבילי את מהות ההנאה שבשתיית יין לבן: רעננות, פרחוניות, פירותיות. שילוב ייחודי שלא נמצא ביין אדום. איזה כייף של יין. שמחתי  שרוני ג'ימס חזר לייצר יינות  לבנים. התגעגעתי אליהם.

            הקברנה 97 של רמת הגולן "שיחק אותה" בגדול: יין שמשלב עוצמה ורכות. מה אפשר לצפות או לבקש יותר מיין? "שאפו" לויקטור שונפלד היינן.

יינות אחרים הראוים לציון היו:

שרדונה מסדרת שחר של יקב רמים. היין יושן בחביות עץ ובעל טעמים קלאסיים של שרדונה.  

דמעות של לה טרה פרומסה. יין מקורי, מעניין ומרתק.

קברנה סוביניון 2002  מיקב רמים. יין עשוי כהלכה: קברנה קלאסי.

 הארוחה הזאת הייתה בשבילי אקורד הסיום לשנה אינטנסיבית ומורכבת, מעייפת ומוצלחת  במובנים רבים. שנה שבה היין המשיך למלא מקום מרכזי בחיי- וזאת בלשון המעטה. הניסוח הבוטה היה אומר שהיין השתלט על חיי...

ינואר 2006