מאת: אבי הלוי

בתמונה משמאל: הזינפנדל של לה טרה פרומסה

הזינפנדל התבסס בתודעת חובבי וצרכני היין כזן אמריקאי קליפורני, למרות שבמקורו זהו זן איטלקי בשם 'פרימיטיבו'. לאחרונה יש מי שטוענים שהזינפנדל הוא בכלל גלגול של זן קרואטי בשם Crljenak. כך או כך, על מנת למסד את 'אזרחותו' האמריקאית של הזן הוקם בארה"ב איגוד של אוהבי ומגדלי זינפנדל (ZAP - Zinfandel Advocate & Producers). הארגון שם לו למטרה לקדם ולבסס את מעמדו של הזינפנדל כיין אמריקאי בעל ערך ותפקיד בתרבות ובהיסטוריה של ארצות הברית. האיגוד מקיים כנסים ותחרויות, מפגשי טעימה והתאמה לאוכל, סיורים באזורי הגידול של הזן וכן הלאה - הכל בגדול, כמו באמריקה.

שתילי הזינפנדל הראשונים הגיעו לארה"ב מאירופה בערך באמצע המאה ה-19. בהמשך שימש הזן הזה כמקור להכנת יין ביתי במחתרת בתקופת היובש בארה"ב, כאשר השלטונות אסרו על יבוא וייצור משקאות אלכוהוליים. הזינפנדל הוא עינב חזק בעל קליפה עבה ותכונה זו סייעה למי שרצה להוביל בסתר ענבים לייצור יין ולמכרם בשוק השחור. במשך השנים נעשה הזינפנדל חומר הגלם העיקרי לייצור יינות שולחניים בקליפורניה. ה'בום' הגדול של הזינפנדל היה בסוף שנות השמונים כאשר יצרנים מסוימים החלו לשווקו כיין סמוק חצי יבש תחת השם "זינפנדל לבן".

מה שקרה בשוק היינות האמריקאי עם הזינפנדל הלבן היה מדהים. מדפי הסופרמרקטים היו מלאים בבקבוקים עם הנוזל הוורדרד הזה והצרכנים רכשו אותו בכמויות ענק ובמחיר של דולרים בודדים לבקבוק. אף עבדכם נפל בשביו של היין הזה. היה זה באחת הנסיעות לארצות הברית לפני שנעשיתי חובב יין 'מקצועי'. חשבתי אז שגיליתי את משקה האלים. יין בצבע ורוד יפהפה, שטעמו המתקתק והפירותי כובש כל חיך שטרם הספיק ל'התפלצן'. כל זה קרה למגינת לבם של יצרני ואוהבי יין איכותי אשר קראו ליצרני הזינפנדל הלבן 'Chateau de Cash Flow' ...

מזינפנדל אפשר לייצר יינות בקשת רחבה של סגנונות. בצורתו הקלה והפירותית הוא יכול להיות דומה ליינות הבוז'ולה הצרפתיים (אין הכוונה לבוז'ולה נובו אלא יינות  חבל בוז'ולה  שבצרפת שבו מייצרים יינות קלים ופירותיים מהזן גמאיי) ובצורתו האחרת הוא יכול להיות יין אדום כהה ומרוכז, עשיר בטעמים ומורכב בדומה לקברנה סוביניון. הכל תלוי באופן גידול הענבים (שליטה בצימוח ובכמות הפרי) ובתהליכי הייצור של היין (השרייה ממושכת עם הקליפות, חביות עץ וכו'). כך או כך הזינפנדל הוא יין שקל לאהוב. טובים במיוחד הזינפנדלים האמריקאיים שהוכנו מגפנים וותיקות בנות 70 שנה. יינות אלו מרוכזים וטעימים במיוחד. לכן, כאשר אתם בארצות הברית ולא יודעים איזה ZIN (שם חיבה בפי האמריקאיים ליינות זינפנדל) לרכוש – חפשו את הכיתוב OLD VINES על התווית.

אין הרבה זינפנדל בארץ. קומץ יינות זינפנדל אמריקאיים, לאו דווקא הטובים שבהם, מיובא על ידי כמה יבואנים ומבין היקבים המקומיים אפשר לספור בקושי על שתי ידיים את הייננים העושים זינפנדל או בלנד מבוסס זינפנדל. אלו הם: זאב דוניה מיקב סוסון ים, צבי רמק מיקב שדה בוקר, לואיס פסקו מיקב רקנאטי, סנדרו פלגריני מיקב לה-טרה-פרומסה ולאחרונה הצטרפה אל הרשימה גם נעמה מועלם מיקב דלתון. להלן לקט רשמים מטעימת יינות הזינפנדל המקומיים:

סוסון ים, לנון 2004 – זאב דונייה, ששהה כמה שנים בארה"ב, מעיד על עצמו שהוא מאוד אוהב זינפנדל ולכן החליט לטפח את הזן הזה בארץ. כאשר התיישב במושב בר גיורא שבהרי ירושלים, נטע כרם זינפנדל קטן שמניב יבול נמוך וכתוצאה מכך מפיק פרי מרוכז ועשיר בטעמים. כך גם היין שמתקבל. הרכבו של ה'לנון' 2004 הוא 95% זינפנדל ו- 5% סירה. זהו יין בעל צבע אדום כהה ועמוק. הוא שופע ריחות וטעמים מתובלנים עם מתיקות קלה ונעימה. גוף בינוני עד מלא. סיומת מהנה וממושכת. יין מעולה הדומה עד מאוד לטובים שביינות הזינפנדל האמריקאיים. (נטעם בינואר 2007 בטעימת דרך היין בקניון רננים).

סוסון ים, TWO TAKE 2004 - 88% זינפנדל, היתר פטיט סירה ועוד משהו. ריחות פירותיים וטעם מעודן. יין נוח ללגימה טעים ופירותי. שהה כשנה בחביות עץ אמריקאיות שהוסיפו לו קצת וניל. פחות "זינפנדלי" מהלנון אך בהחלט מהנה. (נטעם בינואר 2007 בטעימת דרך היין בקניון רננים).

 שדה בוקר, זינפנדל 2004 – יינן היקב, צבי רמק שעלה ארצה מקליפורניה בתחילת שנות השמונים, מתגעגע לזינפנדל האמריקאי ומנסה, בהצלחה לא מבוטלת, להגיע לאיכויות של היין הזה בארה"ב. יין בעל צבע אדום-חום כהה וריחות ריבתיים. גוף בינוני עד מלא וטעמים בשלים. (נטעם בנובמבר 2006 בתערוכת סומלייה בהיכל התרבות)

לה טרה פרומסה, פרימיטיבו 2005  - סנדרו פלגריני, שמוצאו מאיטליה, החליט להסב את שמו של הזינפנדל שלו לשמו האיטלקי המקורי – 'פרימיטיבו' שמשמעותו 'ראשוני'. אפילו על התווית של היין יש דיוקן של האדם הקדמון. לסנדרו כרם אורגני של זינפנדל/פרימיטיבו במושב שחר. הכרם מניב 400-500 קילו לדונם באשכולות קטנים, כך שמתקבל פרי עשיר ומרוכז. היין יושן 12 חודשים בחבית עץ אלון הונגרי בנפח 400 ליטר. ליין צבע בורדו כהה, ניחוחות של דובדבן שחור, פטל ותבלינים. בפה טעמי פרי עם ריבת שזיפים. הטעם רך עם סיומת ארוכה בפה. (טעם ישראל פרקר בביקור ביקב יולי 2007).

רקנאטי, פטיט סירה-זינפנדל 2004 – לואיס פסקו, שעלה ארצה מארה"ב משתמש כאן בזינפנדל כדי לעדן את הפטיט סירה. ואכן, נוכחות 30% של זינפנדל בבלנד, שרובו פטיט סירה, מעדנת ומשביחה את היין. טעמתי את היין הזה לראשונה בטעימת חבית באיש הענבים ולואיס הסביר אז שהמיץ של עינב הפטיט סירה הוא בעל רמה גבוהה של טאנינים ואילו ענבי הזינפנדל, הם ההיפך הגמור. כך מתקבל יין מאוזן טעים ומהנה. צבעו אדום-סגול כהה והוא שופע ריחות פרי לו דווקא בשל, אלא צעיר וחמצמץ. כך גם הטעם. יין שמתאים להפליא לליווי מאכלים עשירים בטעם. (טעימה עצמית, סוף 2006).

דלתון, זינפנדל 2005 – נעמה מועלם, ייננית יקב דלתון, רואה בייצור זינפנדל אתגר מיוחד. בטעימה מודרכת שהתקיימה בתחילת 2007, עת יצא היין לשוק, הסבירה נעמה שמה שמייחד את זן הזינפנדל הוא יבולים מאוד גבוהים ואשכולות כבדים. לכן יש צורך לבצע כמה וכמה דילולים כדי לשלוט באיכות הפרי. מקור הענבים בכרם ספסופה שלמרגלות הר מירון. ליין צבע אדום ארגמני וריחו כריח פטל ושזיפים. בפה איזון טוב של חמיצות-מתיקות. שנה בחביות עץ אמריקאיות יחד עם הפרי העשיר עושים את היין למשהו כמו גלידת וניל עם דובדבנים... זינפנדל מפתיע ומתקרב לאיכויות של הזינפנדל האמריקאי. (נטעם בטעימת יינות דלתון בבית אוריאל בת"א פברואר 2007).

הפסטיבל השנתי ה-17 של אוהבי ZIN יתקיים במשך 4 ימים בסן פרנסיסקו בינואר 2008. זהו פסטיבל היין החד זני הגדול, אם לא היחידי בעולם. כשלוש מאות יקבים מארה"ב ומהעולם יציגו בפסטיבל את יינות הזינפנדל שלהם וזו תהיה הופעת הבכורה של יינות זינפנדל הראשונים מבציר 2005. למקרא הדברים האלו אפשר רק לקנא באמריקאיים שהשכילו לאמץ להם זן לאומי ולטפחו. מי יודע, אולי זה יקרה גם אצלנו, עם ריבוי היקבים וחיפוש הייחודיות. בינתיים אנו יכולים ליהנות משלל היינות המצויינים המיוצרים בארץ, לאו דווקא מזן לאומי ישראלי.

ספטמבר 2007.