מאת: אבי הלוי

הגרֶאנָאש השחור (Grenache Noir, להבדיל מ הגרֶאנָאש הלבן - Grenache Blanc) נחשב לאחד הזנים הנטועים ביותר בעולם. מקור הזן לפני מאות שנים בספרד באזור Aragon הנמצא בצפון מזרח המדינה, סמוך לגבול עם צרפת. מספרד התפשט הגראנאש למדינות הים התיכון ואף הגיע עד לקליפורניה ואוסטרליה. היום הוא נפוץ בעיקר בספרד ובדרום עמק הרון שם הוא משמש מרכיב עיקרי בבלנדים המקומיים שהמפורסם שבהם הוא הבלנד של שטונף-דו-פאפ, בלנד של 13 זנים כאשר הגראנאש יכול להגיע עד 80% מהבלנד. באוסטרליה משמש הגראנאש מרכיב בבלנד הידוע בשם GSM, כאשר חוברים אליו הסירה והמורבדר.

לגראנאש שמות שונים בארצות שבהן הוא נפוץ. הספרדים קוראים לו Garnacha  או Garnatxa. בסרדיניה שבאיטליה שמו Cannonau. בצרפת, באזור Languedoc-Roussillon  הוא נקרא Alicante   או  .Carignane Rousse היכן שלא יהיה, הגראנאש הוא זן חסון, מבשיל מאוחר, אוהב חום ומסתדר עם מיעוט גשמים מה שעושה אותו נפוץ באזורים הנ"ל. לגראנאש יש נטייה לתת יבולי ענק וחייבים לשלוט בצימוח ובכמות הפרי. כאשר היבול נמוך ניתן להפיק מהגראנאש יינות מפתיעים. לאחרונה יצא לי לטעום שני יינות כאלו. האחד "סנטה קרוז דה ארטזו" 2003 (יבוא דרך היין) – יין ספרדי, 100% גראנאש, מאזור נווארה. יין מדהים שקיבל ציון 95 אצל רוברט פרקר. השני, יין אוסטרלי בשם 'אקליפס 2004" (יבוא מ.ר.ש) -  66% גראנאש והיתר שיראז, יין עוצמתי וטעים להפליא, ציון 94 רוברט פרקר.

ככלל יינות גראנאש 'רגילים' נוטים להיות קלים ופירותיים. תכונה זו עושה את הזן כמתאים ביותר לייצור יינות רוזה תוך השרייה קצרה של התירוש עם הקליפות. האזורים המפורסמים ביותר בייצור יינות רוזה מבוססי גראנאש הם Tavel ו- Lirac שבדרום צרפת. בצרפת כמו בצרפת הגיעו יינות הרוזה המיוצרים בשני מקומות אלו לדרגת אמנות של ממש והם נחשבים ליינות הרוזה הטובים בעולם. ב- Tavel מוסיפים לגראנאש גם זן בשם Cincaut וב- Lirac אף מעט מורבדר. היינות יבשים והפירותיות העשירה יוצרת תחושה של מתיקות אלגנטית ונעימה. מאחר ומזג האוויר השורר באזורים אלו חם (כמו אצלנו) נשתים יינות הרוזה מקוררים היטב.

בישראל נחשב הגראנאש במשך שנים רבות זן נחות ושימש בעיקר ליינות אדומים כלליים. התייחסות לגראנאש ולזני כמות אחרים מצאתי בקטע מהרצאה מלפני כמה שנים, של שלום בלייר מנכ"ל יקבי רמת הגולן, על מהפכת האיכות של ענף היין הישראלי: " מה שאפיין את תעשיית היין בארץ באותה תקופה (סוף המאה ה- 19 – תחילת המאה ה-20) הוא יינות פשוטים, ברובם מתוקים, מזני ענבים נחותים הנחשבים בעגה המקצועית זני כמות ולא זני איכות. הזנים הנפוצים היו קריניאן, גראנאש ופרנץ' קולומבר. היינות של אז שווקו בארץ ולקהילות היהודיות בחו"ל. השוק היה רגוע ושליו: עשו יין ושתו יין כי יהודים צריכים יין". יצוין שכרמי גראנאש רבים נעקרו עם תחילת מהפכת האיכות בשנות השמונים.

כיום יש רק יקב אחד בארץ המייצר יין שהוא 100% גראנאש. זהו יקב אבידן ושם היין 'גראנאש פרימיום' 2006. מספרת צינה אבידן: "הענבים מגיעים מכרם ותיק בהרי ירושלים שגיל גפניו למעלה מ-25 שנה. זהו כרם מהבודדים שלא נעקרו לטובת זנים אחרים. היבול נמוך, 600 עד 800 ק"ג לדונם, והבציר נעשה באופן ידני. מבציר 2006 הופקה רק חבית אחת והיין מבוקבק כבר כמה חודשים. הפרי עשיר וליין אופי וסגנון של הטובים ביינות עמק הרון. היין נמכר כעת בשתי מסעדות מובחרות: טורקיז והרברט סמואל. הוא יוצע לקהל החל מסוף חודש מאי 2008 במחיר של 240 ש' לבקבוק". צינה מציינת שב-24 למאי תיערך חנוכת יקב אבידן המורחב ואז תתאפשר טעימה של היין המסקרן הזה. יש למה לחכות.

פרט ליקב אבידן יש עוד כמה יקבים המייצרים יינות שבהם הגראנאש מהווה מרכיב עיקרי או משמעותי. להלן לקט רשמי טעימה של יינות כאלו כפי שהתפרסמו בשנה האחרונה אצלנו באתר:

שאטו גולן, 'גשם' 2005 - 70% גראנאש ו- 30% סירה. צבעו של היין סגול בהיר והוא צלול ונאה. באף ריחות שונים מהיינות האדומים שאנו רגילים אליהם" יותר תות שדה, תות עץ ופרחי גינה. בפה מתיקות קלה ונעימה וחמיצות נמוכה אך מספקת ("תיקון קל" אומר היינן אורי חץ). גוף בינוני, אלכוהול 13.9%, טאנינים רכים ואפטר טייסט ממושך וטעים. יין מיוחד שנעשה בכמויות קטנות, 642 בקבוקים, ומחירו בהתאם: 245 ש' (טעם: א. הלוי דצמבר 2007)

פלטר, 'T-Selection', שיראז-גראנאש 2006 – 40% גראנאש 60% שיראז. מקור ענבי הגראנאש מעין זיוון ואילו השיראז מגיע מכרמים שבהרי יהודה. צבע היין גארנט קל וצלול. באף פרי יער שחור בעיקר, סגור ובהבשלה נמוכה, עם גווני מנטה ואדמה קלים וקצת Brett. בפה הגוף בינוני-קל, הטאנינים רכים והחומציות גבוהה ובולטת, ומובילה לסיומת בינונית בגווני פרי אדום, אדמה, סיגליות דובדבן ומוקה. סה"כ זהו בלנד בעל גוף קל יותר מיתר יינות היקב, אך מציג גווני גראנאש מעניינים ואיזון טוב (טעם: יהודה זיידמן, מרץ 2008).

אלכסנדר, 'גסטון' 2004 - תערובת של 12% גראנאש, 76% מרלו ו-12% סירה מאזורים שונים. היין התיישן בחביות מעורבות, צרפתיות ואמריקאיות במשך 12 חודשים ובוקבק ללא סינון. לאחר שהיין נפתח הוא נותן תחושה של יין עולם ישן אך יחד עם זאת הוא 'קריר' ומרענן. למרות שזני עמק הרון שביין מהווים מיעוט, הם השולטים בטעמים ובארומות. היין אדמתי ומעט ריבתי ובעל טאנינים מאוד רכים. היין נגיש למרות גילו הצעיר ועל אף הטאנינים הרכים יחזיק מעמד עוד כמה שנים. יין מהנה לאוהבי יינות בסגנון עמק הרון.(רשמי טעימה: מרק סקווירס Wine Advocate, תרגום: א. הלוי, היין קיבל ציון 87).

גולשים המכירים יינות גראנאש נוספים או בלנדים שיש בהם גראנאש, מיקבים שלא הוזכרו בכתבה, מוזמנים לספר על כך בתגובות.

אפריל 2008.