קטגוריות:
| >> רשמי ביקור ביקבים » סיפור יקב גשר דמיה |
סיפורנו האמיתי מתחיל על ערב שבת חווייתי מהנה באירוחם של בנסיעה איטית לתוך חצר הבית חולפת המכונית בתוך סוכת גפנים מאורכת. שריגי הגפן מטפסות על קשתות מתכת ובראשית הסוכה מוצב השלט: "היין מעשיר הנפש ומעודד" חשתי שאני עובר בתוך מנהרת קסמים. אני עוזב למספר שעות את אווירת התלאות, מצב רוח לאומי ירוד, מצב כלכלי ובטחוני בשפל. אני עוזב הכל ועובר לעולם אחר. עולם של יין, גבינות, צמחיה, ב פעיות עיזים, נביחות כלבים, יללות חתולים, געיית ברווזים, קרקורי תרנגולות ושלויים, צהלת סוסים ואף שירתם של זוג תוכיים צבעוניים ננסיים, קיבלו את פנינו עם חניתנו בחצר סבוכת צמחיה ומשופעת בעצי פרי. ונתחיל בייצור היין, כמובן. הרי זאת הייתה מטרת ביקורנו העיקרית במקום. בשנת 1998 עבר משה קורסים להכרת וייצור יין אצל ברי ססלוב. הוא רכש את כלי הייצור והחל לייצר יין להנאת בני המשפחה וחברים. וכך בוקבק היין הראשון בשנת 1999. עלות החומרים הגדולה הביאה את ההחלטה לייצר יין בכמות גדולה יותר ולמכור חלק מהיין לפחות לכיסוי הוצאות הייצור. וכך יבוקבקו בשנת 2002 כ 4,000 בקבוקים. היין מותסס בחביות פלסטיק ולאחר התסיסה מושארת תמיסת היין עם הקליפות לעוד חודש נוסף ורק לאחר מכן נעשית סחיטת היין במכבש המיוחד. ולאחר מכן ההעברה ליישון ב10 חביות עץ האלון. על חביות העץ בחדר הקירור גילנו חריצי גבינה שחלקם היה מכוסה בעובש ירוק. את הגבינה ייצר בפינת החצר בתוך מקרר תעשייתי ישן גילנו "מצבור" של עוד גושי גבינה עגולים ומרובעים. מפעל של איש אחד, יין מרלו וקברנה וגבינות עזים במבחר טעמים. חשבנו בליבנו לרגע שבכך תמו יצירות מעשה ידי משה וטעינו בגדול. גדול מאוד. בקצה החצר, בדיר שוכנות מספר עיזים שופעות חלב. הם קפצו בשמחה ובפעייה על משה כאילו היו ילדים ואף זכו בליטוף. ניראה היה שהן עומדות לפצוח במילות אהבה אך הן הסתפקו רק בפעייה ובתנועות ראש מיוחדות. בין רגליהם שיחקה קבוצת ברווזים בתופסת... 2 סוסים יפי גוף חצו את החצר בהילוך איטי, גאה. בכלוב גדול מרושת נעו נעו אלה ליד אלה תרנגולות בצבעים שונים, אפרוחים ושלווים זעירי גוף. שלווים אמרנו, וכמעט שכחתי מלאכת משה נוספת. בחדר הסמוך לחדר ייצור היין פתח משה מכסה ארגז מחומם. היו שם ביצי תרנגולות ושלווים שעמדו להתבקע ומהם יצאו בקרוב אפרוחים. על הרצפה, בתוך כלוב קטן רצו בבהלה אפרוחי שלווים זעירים, צהובים, וצייצו במרץ. כל כך זעירים היו שהיה צריך להתכופף כדי להבחין מה מצייץ כל כך חזק.... ובחוץ עומדים סמוכים אחד לשני טבון לאפיית פיתות, לחם ופוקצ'ה ותנור מיוחד לעישון דגים, בשר וגבינות. סיורנו המיוחד במקום כמעט והסתיים. בינתיים ערכה בת הזוג יאנה שולחן ארוך תחת סוכת גפנים. הגיעו הבן אלון, אשתו, הנכדים וגם חבר טוב, מיכאל. ו (לא לשכוח יין, ליקרים, גבינות, אפרוחים, חלב עזים ו... מיד נגיע להתמחות הבאה) במסגרת סיוריו בעולם למד משה את תורת הבישול בקורס מיוחד בפירנצה שבאיטליה. ומה היה לנו שם: סלט עגבניות עם קוביות גבינה מייצור עצמי מחלב המשק. סלט חסה. דגים שלמים מעושנים במעשנת משה קפלן. (White Fish מצפון פינלנד) צלעות מעושנות. פסטה מייצור עצמי (משה הביא מאיטליה את כל כלי ייצור הפסטה) עם קוביות אווז מעושן ורוטב שמן זית. ובקדרת הברזל הכבדה היה בשר כבש לוהט עם תפוחי אדמה וירקות. הבשר נימוח בפה והיה משובח. היה גם יין. הרבה יין מכל הסוגים המיוצרים ביקב דמיה.יין אדום הולך טוב עם בשר. משה מארגן אירועים במקום וניתן אף לסעוד ממעדניו במסעדתו, וכל זאת רק עם הודעה ותאום מראש. מדוע נקרא המקום - גשר דמיה? לאורך כל השנים מאז היותו בן 12 שזורה בחייו של משה פרשת פיצוץ גשר דמיה. הגשר המחבר את שתי גדות הירדן. באירוע הפיצוץ השתתף אביו של משה, אליעזר קפלן. וזה סיפור המעשה: לאליעזר הייתה מונית ששימשה את תושבי האזור. אנשי ההגנה הטילו עליו משימה, להוביל את החבלנים וחומרי הנפץ לפיצוץ גשר דמיה ב"ליל הגשרים". שנים סוערות היו בארץ ישראל 1946-1948: תקופת סיום מלחמת העולם השנייה ההעפלה לארץ והתנכלות השלטון הבריטי לעליה זו, מאבק הישוב העברי כנגד ממשלת המנדאט, תנועת המרי של המחתרות בארץ כנגד השלטון האנגלי, הכרזת המדינה, מלחמת השחרור ופעולותיו של הפלמ"ח. אחת מהפעולות האלו הייתה המבצע ליל הגשרים. הכל התחיל באותו הלילה של ה- 16 ביוני 1946 כאשר 11 יחידות הפלמ"ח היו מוכנות ומזומנות להוכיח את עצמם לבריטים ולהראות להם למה הם מסוגלים. כך תוכננה לה הפעולה במשך כמה חודשים: 11 יחידות הפלמ"ח שאמרות לפוצץ את 11 הגשרים ברחבי הארץ: 2 גשרים במטולה, גשר בנות יעקב 2 גשרי א-זיו , ג'יסר אל האווה, גשר שיח חוסיין, גשר דמיה, גשר אלנבי, ו2 גשרי עזה , הגשרים המקשרים בין ארץ, ישראל לשכנותיה. עשרה גשרים פוצצו בהצלחה ואילו בגשר ה-11 גשר א-זיו נכשלה הפעולה, החיילים הבריטים חשפו את היחידה ו-14 לוחמים למען ארץ ישראל נהרגו באותה פעולה באותו הלילה. מוניתו של אליעזר מלאת חומרי הנפץ הגיעה לקרבת גשר דמיה בשעת לילה . חומר הנפץ, הפתילים והשעונים הורדו ממנה ומומחי החבלה החלו להתקינם על שלד הגשר. אליעזר ישב במוניתו וחיכה. לפתע הגיעו שוטרי המשטרה הבריטית וביקשו מנו להתלוות אליהם לאחר שהזדהה וסיפר סיפורי כזבים על סיבת הימצאו במקום. תוך כדי נסיעה לכיוון תחנת המשטרה הצליח אליעזר להימלט ולחזור כדי לאסוף את חבריו החבלנים. בדיוק ב12 בלילה הופעל חומר הנפץ וחצי גשר נהרס. שוטרים בריטים שהגיעו למקום ניסו לנטרל את חומר הנפץ שנשאר בחלק הגשר שלא נהרס. במקום אירע פיצוץ נוסף ושלושה שוטרים נהרגו. אותו אירוע נחרת עמוק בליבו של משה הקטן לעד. לאחר מלחמת ששת הימים נהגו בני המשפחה לנסוע מדי שנה לביקור בגשר בתאריך הפיצוץ והאירוע השנתי הפך להיות חלק בלתי ניפרד מחיי המשפחה. כששמע משה שראש הממשלה ברק רוצה להחזיר לפלשתינאים את רוב הגדה כולל גשר דמיה החדש, החליט לקרוא ליקב שלו "גשר דמיה" ועל כל בקבוק יין מודבקת תווית לזכרו של אביו, אליעזר קפלן. |