קטגוריות:
| >> מומחי יין טועמים ומעלים דעות » עלייה ברמה | |
בביקור מקרי, בבוקר יום שישי, בחנות וינו סיגר שבקניון עזריאלי פגשתי את אורי חץ ובועז סולש מיקב שאטו גולן מטעימים חלק מיינות 2003 של היקב. לפני כמה חודשים השתתפתי בהשקת יינות אלו ואני זוכר שהתלהבתי מהם מאוד. חזרתי על הטעימה ובדקתי את רשימותיי מההשקה ומצאתי עקביות מפתיעה ברשמים, אם כי מצאתי ברישומים שלי שאז אהבתי יותר את הקברנה סוביניון והפעם את האליעד. קברנה סוביניון 2003 – 89% קברנה סוביניון ו- 11% קברנה פרנק. יין בצבע אדום כהה, גם הוא נוטה לשחור. באף שפע של ריחות פירותיים בשלים מהסוג ה'שזיפי'. בפה טעם עמוק ומחמם עם אפטר טייסט נעים. נזכרתי בדבריו של גיאורג רידל על חשיבות האפטר טייסט באומרו שהוא אשר קובע את הפקודה מהמוח האם להושיט שוב את היד ולבקש מזיגה נוספת. ביקשתי. אליעד 2003 – בלנד בתרכובת לא שגרתית, לפחות אצלנו, של 66% קברנה סוביניון, 20% מרלו ו- 14% קברנה פרנק. צבע היין אדום כהה, כמעט שחור. באף ריחות פירותיים מעורבים של כל האדומים-שחורים האלו: דובדבנים פטל, אוכמניות וכו'. בפה חגיגה של טעמים. יין מורכב ועשיר אם כי לא כבד מדי, למרות 14% האלכוהול שבו. אהבתי את היין הזה מאוד. חשוב לציין שהקברנה סוביניון באליעד הוא לא אותו קברנה סוביניון שבקברנה סוביניון... כך בכל אופן הסביר לי חץ. נזכרתי בטעימה שהוא העביר לפני כשנתיים ואמר: " יש לנו הרבה מאוד קברנה סוביניון בכרם. יש חלקות שונות, קלונים שונים ושיטות הדליה שונות כך שמכל חלקה יכול להתקבל יין שונה. את היינות מהחלקות השונות אני שומר בנפרד והם משמשים אותי בהכנת האליעד". מסתבר שהאיש עקבי... אם כבר מדברים על רישומים ורשמים, מצאתי במחברתי דברי שבח ותהילה גם ל- מרלו 2003 (צבע אדום רובי, ריח פרי אדום, דמעות נאות על דפנות הכוס, טאנינים רכים ואיזון טוב). ל- קברנה פרנק 2003 (צבע שחור כמו דיו, ריחות וטעמים חזקים של פלפל, יין 'פרא אדם') ולסירה 2003 (צבע אדום - סגול כהה, ריח ארומטי ונעים מאוד, טעמים פירותיים-שוקולדיים). לעניות דעתי, יינות 2003 של יקב לפני כמה שנים, כאשר יקב שאטו גולן עוד היה שמועה מפה לאוזן, הגעתי ביום שישי אחד, אחר הצהריים, ביחד עם קבוצת חברים לביקור ביקב החדש שבנייתו עוד טרם הושלמה. קיבלו אותנו מאוד מאוד יפה, כמו שאומרים: 'חבל על הזמן'. אני זוכר שישבנו בחצר משקיפים על הנוף המדהים של רמת הגולן וטעמנו את יינות 99 ו- 2000, כובדנו בכיבוד עשיר ואחר כך סיירנו בכרמים ממש ליד הגבול עם הסורים. כאשר הגיע הרגע להיפרד, לקנות קצת יין ולזוז חזרה למרכז, הוכינו בתדהמה. המחיר של היינות היה בלתי סביר, לפחות לאותם ימים. הבלנד קברנה-מרלו 2000, למשל, (לימים יקרא יין מסוג זה 'אליעד') היה 190 ₪ (!) ולאחר הנחה 175 ₪. גם היינות הזניים, הקברנה והמרלו לא עלו בהרבה פחות. אני זוכר שריבק נע בכיסאו בחוסר נוחות והתנצל על המחירים הגבוהים. ניכר היה בו שהוא מממש מדיניות מוכתבת מלמעלה, מדיניות שאולי נמשכת עד היום: מיצוב היין במקום גבוה דרך תג המחיר. אלא, שבשנים האחרונות משהו השתנה בכל זאת, ולזה אני מתכוון במשפט "המחירים מתחילים להצדיק את עצמם". מה שהשתנה הוא הנוכחות המורגשת היטב באמצעות היינות, של היינן המוכשר אורי חץ. אני לא ממש יודע מי עשה את היינות הראשונים של היקב אבל, לכל הדעות, מחיריהם היו בלתי סבירים ביחס לאיכותם ה"בסדר" אך לא יוצאת דופן שתצדיק מחירים כאלו. אורי חץ הציל את ההימור של יקב שאטו גולן.
|










