קטגוריות:
| >> שונות » על ארומות ועל ריח נעים להתווכח | |
מאת: היה זה אך טבעי שיקב את הערב פתח מני פאר, שהזכיר לנו שכבר במילה 'ארומתי' יש אמירה מסוימת. לומר על משהו שהוא 'ארומתי' זה כמו לומר על משהו שהוא 'אומנותי', מתוך הנחה ש'ארומתי', כמו גם 'אומנותי', זה משהו טוב, זה משהו שאנו רוצים ואוהבים. מני סיפר ששמע על כך שביפן יש כעת סטארט אפ העוסק בפיתוח יכולת לשדר ריח. דבריו אלו של מני הציתו את דמיוני. תארו לעצמכם שאתם יושבים בבית, בסלון, וצופים בטלביזיה בשדה נרקיסים פורח ובו זמנית ריח נרקיסים נעים מציף את החדר... מני התלונן על כך שבתרבות המודרנית, אולי בגלל הרדיו והטלביזיה, אנו מקדישים תשומת לב יתרה לחוש הראייה ולחוש השמיעה, על פני חוש הריח. אל הבמה הוזמנו המשתתפים: פרופסור בן עמי ברבדו, מומחה בעל שם עולמי בנושא גפן היין. פרופסור עודד שוסיוב, שותפו של פרופ' ברבדו ליקב ואשר מחקרו בנושא שימור ארומות הפרי והבאתן אל היין הוא הבסיס לפילוסופיית עשיית היין ביקב כרמי יוסף. גב' גבי הופשטטר, שוקולטיירית מדופלמת המכונה "מאדאם שוקולד" אשר למדה בשטרסבורג שבאלזס והשתלמה בבלגיה. חיים שלוס, חלוץ הטיפולים בשמנים אתריים בארץ ומורה בכיר בנושא. יששכר רוטרי ,יועץ, מטפל, מגשר ומרצה בתחום המיניות. ראשון הדוברים היה פרופ' עודד שוסיוב שסיפר על האופן שבו מפיקים מן הענבים את מירב הארומות: "הכל מתחיל בכך שבעצם הענבים לא נוצרו כדי שיעשו מהם יין", אומר עודד שוסיוב. "זוהי המצאה של האדם בכמה אלפי השנים האחרונות. הענבים הם חלק ממנגנון מתוחכם להמשך הקיום של הגפן. מה שעושה הגפן, זה לייצר פרי ארומטי המושך את בעלי החיים כדי להפיץ את הזרעים ולקיים את המשך המין. כדי שאנו נרגיש את הארומות בפרי, ארומות אלו צריכות להיות נדיפות וזאת מכיוון שאנו חשים את הארומות דרך חלל האף. בנוסף, חשוב להבין שהארומות נוצרות בפרי בשלב מאוד מסוים כדי שלא למשוך את בעלי החיים לאכול את הפרי מוקדם מדי, בטרם יהיה הזרע מוכן להפצה. מאחר וחיפשנו דרך כיצד לייצר יינות עם דגש על ארומת הפרי החלטנו לנצל את תכונת הצמח לשרוד באמצעות שחרור אנזים בשם בטא גלוקוזידאז כאשר הצמח מצוי בעקה (STRESS). פעולה זו עוצרת את כל תהליכי הצמיחה הרגילים בצמח והוא עובר למסלול 'חירום'. דוגמא לתכונה זו ניתן לראות בתופעה שכאשר שוכחים להשקות את עץ הלימון שבחצר, הוא מתחיל ללבלב כדי ליצור מהר פרח ופרי, על מנת לשרוד ולדאוג לדור הבא. מה שקורה אצלנו בכרם, הוא שלאחר האביב, שבו פינקנו את הגפן, בשלב שלפני הבציר אנו מכניסים את הגפן לעקה. דבר זה נעשה על ידי על ידי הסרת הרבה מאוד עלים מסביבת הפרי וחשיפתו לקרינת שמש חזקה וכן עצירה פתאומית של ההשקיה. דבר זה גורם לגפן 'לחשוב' שהיא הולכת למות ואז היא מבצעת פעולות הישרדות כמו כניסת צבע חזק ושחרור ארומות לפרי. בשלב זה, שבו הארומות בשיא, אנו בוצרים את הפרי". על הדומה והשונה בין שוקולד ליין סיפרה השוקולטיירית גבי הופשטטר. "הדומה הוא בכך שגם בשוקולד מדובר במוצר טבעי", אומרת גבי הופשטטר, "אלא שלא כמו ביין, אין יצרני השוקולד מעורבים במה שקורה במטעי הקקאו. פולי הקקאו מתפתחים בתוך אגוזי קקאו הגדלים על גזע העץ. המטעים נמצאים ברובם במדינות העולם השלישי ולכן הנגישות של יצרני השוקולד למטעים נמוכה. חומר הגלם לייצור השוקולד עובר מספר תהליכים פיזיים בכמה וכמה תחנות עד שאנו, השוקולטיירים, מקבלים חומר מעובד שממנו אנו מפיקים את השוקולד שלנו. כמו ביין, שבתהליך ייצורו יש נטייה להתסיס את הענבים קרוב לכרם, גם בפולי הקקאו התסיסה נעשית עוד במטע. את קליית הפולים כבר מבצעים במפעלים הרחוקים מן המטע, באירופה בדרך כלל". לעזרתה של גבי הופשטטר בא פרופ' בן עמי ברבדו שהסביר, בתשובה לשאלה של מני פאר, שהדמיון העיקרי הוא בכך שחומרי הארומה גם בייצור יין וגם בייצור שוקולד, באים משלושה מקורות: המקור הראשוני הוא בפרי עצמו, המקור השני הוא מהתהליכים עצמם כמו התסיסה והקלייה (בשוקולד קולים את פולי הקקאו, ביין קולים את חביות העץ – א.ה.) והמקור השלישי הוא הפיניש של המוצר הסופי (בשוקולד אלו חומרי טעם וריח, ביין זהו היישון בחביות - א.ה.) בהמשך הדיון התבררה תכונה נוספת הדומה בין שוקולד ליין והיא רוממות מצב הרוח. בעוד שביין עושה זאת האלכוהול, בשוקולד עושה זאת חומר בשם סרטונין, אשר נמצא במוח והשוקולד משחרר אותו. המומחה לחומרים ארומתרפיים, חיים שלוס, סיפר על שמנים המכילים חומרים שהופקו מצמחים מסוימים. בצמח הקרדמון למשל, הוא ההל, הסקסולוג יששכר רוטרי דיבר בראשית דבריו על חומרים הקרויים פרומונים. "הפרומונים", כך הוא מסביר, "הם חומרים כימיים המופרשים מבעל-חיים אחד ומשפיעים על התנהגותו של בעל-חיים אחר, בדרך כלל מאותו המין. כאשר בעל חיים מסמן את סביבתו בשתן הוא משאיר למעשה אינפורמציה המעידה על מינו, הטריטוריה שלו, על היותו שליט, אמיץ או פחדן וכדומה. בין היתר ישנם פרומונים שתפקידם לעורר את המשיכה המינית. אנחנו כבני אדם איבדנו את החוש לזהות את הפרומונים בריח ולפרש את האינפורמציה הגלומה בהם. הפרומונים אצל בני האדם נמצאים בכמה מקומות, לא מהנעימים ביותר מבחינת ריח: בזיעה, בנוזל הזרע וכן בלחלוחית הואגינלית". רוטרי סיפר על ניסוי שנעשה על ידי כך שהספיגו זיעה של נשים שונות בממחטות ונתנו לכמה גברים להריח השיחה הובילה את הנוכחים בחזרה אל הלינלול, הוא החומר אשר, בין היתר, מעורר חשק מיני וזקפה. עודד שוסיוב סיפר שכאשר שמע מחיים שלוס על הלינלול בדק ומצא שגם ביין המוסקט יש רמה משמעותית של לינלול, וייתכן שהמשימה הבאה שלו תהיה לחפש דרכים להגביר את רמת הלינלול בענבי המוסקט כדי להעבירם אל יין הקינוח המופק מהם. אמירה זו הזכירה לי בחיוך את אותה הרצאה על חומרים בריאים ביין ואת אותה קריקטורה (בשינוי קל) של חלון הראווה בבית המרקחת האומר: "נגמרה לנו הויאגרה, אבל נשארו עוד כמה בקבוקי מוסקט..." יולי 2006 |
יש חומר בשם לינלול, חומר שמעודד חשק מיני וזקפה. בנוסף ללינלול מוסיפים לשמנים האלו גם חומרים כמו ג'ינג'ר ופלפל שחור. נידוף החומרים מן השמן האתרי מגיע אל האף וכאשר אנו מריחים את הריחות האלו אנו נחשפים להשפעות של החומרים הללו. "מדוע להשתמש בחומרים הטבעיים, אם אפשר להפיקם באופן מלאכותי?", שואל מני פאר. על כך השיב חיים שלוס שניסויים הוכיחו שהגוף מגיב באופן שונה לחומר טבעי מאשר כלפי חומר מלאכותי בעל אותו ריח. הוא סיפר על מחקר שגילה שתינוקות שיש להם כאב אוזניים מגישים את האוזן ברצון כשמתקרבים אליהם עם שמן לבנדר טבעי, שהוא בעל תכונות המרגיעות כאב אוזניים. לא כך בחומר סינטטי בעל ריח לבנדר.
את אותן ממחטות בזו אחר זו. הגברים התבקשו לציין, באמצעות הממחטה המסומנת, עם איזו גברת היו מעונינים לקיים יחסי מין. התברר שרוב הנשים שבהן חשקו הגברים היו בתקופת הביוץ והמשיכה אליהן נוצרה על ידי הפרומונים שבזיעה, מבלי שהגברים ידעו להסביר למה בחרו בממחטה זו, מאחר וכל מה שהם הריחו, היה ריח של זיעה. דוגמא נוספת היא הבושם המפורסם הקרוי 
