זן הפינוטאז' עלה לארץ ביוזמת הנהלת יקבי ברקן. זהו היקב הראשון שייצר את יינות הפינוטאז' בארץ.

הפינוטאז' נוצר בידי חוקר הגפנים הדרום-אפריקאי אברהם-יצחק פרולד (Perold).

ב-1906 נשלח פרולד לאירופה והביא משם 177 זנים, ששמורים עד היום באוסף בסטלנבוש, בלב הכרמים של כף התקווה הטובה. בין זנים אלו נכללו גם פינו-נואר, הזן האצילי ממנו מופקים היינות האדומים הנודעים של חבל בורגון בצרפת, וכן סינסו (Cinsault), זן דרום-צרפתי. זה האחרון נודע כזו פורה, עמיד וקל לגידול, אך קשה לומר שהפיק יינות איכותיים במיוחד; ההפך הגמור לפינו-נואר. לא ברור למה בחר פרולד להכליא בין זוג הורים כה שונים – כנראה קיווה למזג את איכויות הפינו עם העמידות וקלות הגידול של סינסו. מכל מקום, ההכלאה בוצעה בגינה שבביתו של פרולד בתחנת המחקר בה עבד, בשנת 1925. אגב, כינויו המקומי של הסינסו בדרום-אפריקה היה "הרמיטאז'", ומכאן פינו X הרמיטאז' = פינוטאז'.

מכל מקום, נראה שפרולד עצמו לא תלה בניסוי זה תקוות גדולות ומיהר לשכוח ממנו. ארבעת השתילים שיצר נותרו זנוחים בגינתו. פרולד עזב את תחנת הנסיונות והמשיך לתפקיד חדש בקואופרטיב הענק של ממשלת דרא"פ ה- KWV. ביתו הישן עמד ריק וגינתו, כדרכן של גינות מוזנחות, הפכה למעין ג'ונגל. הנהלת המקום שלחה צוות גננים לנקות את הגינה, ופה מן הסתם היה מסתיים סיפורו של הזן הצעיר. במקריות מדהימה, רגע לפני שהחל הצוות בעבודתו, דיווש ליד הבית חוקר צעיר שנזכר לפתע בקיומם של ארבעת השתילים, נכנס לגינה והצילם מהשמדה! השתילים הועברו למשתלה של בית הספר לאגרונומיה, גם שם נותרו זנוחים, ורק ב-1935 הורכבו על כנות. פרולד נהג לבקר במקום מדי פעם, ובאחד הביקורים הראה לו מנהל המשתלה את הגפנים. התלהבותו של פרולד ניצתה מחדש והוא הורה להתחיל מיד בריבוי הזן. ניטעה חלקת ניסוי, ובשנת 1941 יוצר יין הפינוטאז' הניסיוני הראשון.

יינות הפינוטאז' הראשונים העידו שבמקרה זה התפוח נפל די רחוק מהעץ- הזן החדש שונה לחלוטין משני הוריו. היינות הלהיבו חלק מהטועמים בשל צבעם העמוק בהרבה מאשר של יינות הזנים ההורים. טועמים אחרים התלהבו פחות, בין היתר מאחר ולחלק מהיינות היה ריח שהזכיר אצטון. ביצועיו של הזן בכרם היו טובים – צבירת סוכרים מהירה והבשלה מוקדמת- וכורמים רבים נטעו כרמי פינוטאז'. הזן זכה להכרה איכותית לראשונה ב-1961, כאשר יין הפינוטאז' המסחרי הראשון, מבציר 1959, הוכתר כאלוף תחרות היין של הכף. נטיעות הזן ברחבי הכף התגברו, אך רוב המגדלים והייננים לא ידעו כיצד יש לטפל בו, הן בכרם והן ביקב; על פי רוב איכות היינות הייתה ירודה ולכן שימשו בעיקר לערבוב ביינות זולים ואף זוקקו לייצור ברנדי. תדמיתו של הזן הלכה והידרדרה. כנקודת שפל ניתן לציין ביקור של משלחת Masters of Wine בריטיים ב-1976. האורחים המכובדים כלל לא אהבו את יינות הזן החדש: האף תואר כ"חם ואיום",עם ניחוח אצטון, ולגבי טעם היין, "מסמרים חלודים" היו בין מילות התיאור היותר מנומסות. נדמה היה שזהו המסמר האחרון בארונו של הפינוטאז'. רוב הכורמים במדינה האמינו שלזן אין כל עתיד, ורבים עקרו אותו מכרמיהם.

עם זאת, יצרנים אמיצים בודדים המשיכו להאמין בזן ולטפחו. התעוררות מסוימת החלה בסוף שנות ה-80'. ב-1991 זכה ביירס טרוטר (Beyers Truter) מיקב Kanonkop, היינן שעשה יותר מכל לקידום הזן, בתואר "יינן השנה הבינלאומי"  בתחרות ה- IWSC היוקרתית בלונדון. הייתה זו הפעם הראשונה בה זכה יינן דרום-אפריקאי בתואר יוקרתי זה, וזאת בעיקר בזכות פועלו לקידום הפינוטאז'.  זכייה זו, באותה עת בה יצאה דרא"פ מבידוד פוליטי מתמשך, עוררה עניין בינלאומי רב והביאה להערכה מחודשת של הזן ויינותיו. יצרנים רבים מאזור הכף התעוררו לפתע לעובדה שניתן להשיג תוצאות נפלאות עם הזן,החלו לצמצם יבולים בכרמים ולהשקיע אמצעים ותשומת לב מיוחדת לעשיית היין. התוצאות לא אחרו לבוא. משלחת נוספת של מומחי יין בריטיים ביקרה באזור והגיעה, בפעם הזו, למסקנות שונות בתכלית: פינוטאז' הוכתר כ"זן מצויין בעל פוטנציאל עצום" וכ-"עתידה של דרום-אפריקה". מאז זוכה הפינוטאז' לתהילה לה ציפה זמן כה רב, הן בארצו והן מחוץ לה, ויינותיו נמכרים בהצלחה ברחבי העולם.

איך נולד הפינוטאז' של ברקן?

עם זאת, גפן הפינוטאז' עצמה כמעט שלא יצאה מתחומי דרום-אפריקה, למעט ניסיונות ספורים בקליפורניה, ניו-זילנד וזימבאבווה, שכנתה של דרום-אפריקה. דווקא לישראל הגיע הזן לפני כמה עשרות שנים, וגפנים ממנו נשתמרו בפאתי חוות הכרמים בתל- צפית.

כרם תל- צפית שוכן בגבעות יהודה, בשיפולי הרי יהודה. הכרם אשר בבעלות היקב, משמש מזה שנים לניסיונות החקלאיים של יקבי ברקן.

משנת 1995 מתבצעים בכרם ניסיונות ההולכים וגדלים בהיקפם בזן פינוטאז'. החל ממספר שורות בודדות בקצה הכרם ועד לחלקה חצי מסחרית שהניבה לראשונה בשנת 2001.

הניסיונות בכרם נמשכו גם ביקב. בשנים הראשונות הופקו כמויות זעירות של יין שהספיקו לחביות בודדות. בשנים אלו נבדקו שיטות התססה שונות ודרכי יישון שיביאו לידי מיצוי מיטבי של פוטנציאל הענבים שהתקבל. ניסיונות אלו ביססו את ההשקפה החקלאית והייננית בנוגע לזן נדיר זה ועיצבו את סגנון היין לשנים הבאות.

הפינוטאז' בתל צפית מתאפיין ביבול רב מחד גיסא, וצימוח מתון ומרוסן מאידך גיסא. לפיכך יש לנקוט במספר פעולות אגרו-טכניות להקטנת היבול ולאיזון בין כמות הפרי לבין הצימוח הוגטטיבי. פעולות אלו כוללות דילול שריגים צעירים באביב ודילול אשכולות בתחילת הקיץ לאחר תהליך 'שבירת הצבע' בגרגרי הענבים. לאחר הדילול מתקבל היבול הרצוי, בין 800 ל-1000 ק"ג ענבים לדונם. בשל אופי הצימוח המרוסן, קל לאזן את הגפן על ידי פעולות אלו בלבד. גפן מאוזנת מניבה ענבים עשירים בצבע, פוליפנולים וחומרי ארומה – חומר גלם משובח, אשר בלעדיו לא יתכן יין איכותי.

עם איזה אוכל שותים פינוטאז'?

הדרום-אפריקאים ממליצים על פינוטאז' עם כמעט הכל -  מסשימי טונה ועד מרק שעועית סמיך וחורפי. יינות פינוטאז' קלים יחסית יתאימו לרטטוי או תבשילי קארי, אך היין שלנו שייך לקטגוריית כבדי המשקל ולכן יעדיף לפגוש תבשילי בשר צייד, ספר-ריבס ברוטב ברביקיו, אוסו-בוקו או תבשיל זנב שור עסיסי...היין משתדך נהדר גם עם מעושנים למיניהם, למשל חזה אווז, וכמובן שלא יסרב לסתם אנטריקוט בגריל.