מ. שטרים, מ. בן-יוסף, ע. הדס.

 מזה זמן לא מועט, סובב לו ספור בין הייננים החובבים והמקצועיים אודות ענבים אדומים אפילים, שזהות הזן אינה ידועה, אך הם מוכרים כענבי שלמה בן דוד מכורזים. מענבים אילו מכין שלמה יין אדום לבני ביתו וחברים שנים רבות.

 הגפן הזו וגלגוליה במשפחת בן דוד עשויה להוות חומר לסיפור משפחה מרתק בידי סופר מקצועי, אולם, גם המעט, שאנו נעלה כאן עשוי לעורר זיכרונות משלהם, אצל קוראי שורות אלו. עיקרו של סיפור הוא: סבו של שלמה, שמש כרב בטבריה בתחילת המאה. כמרבית הטבריינים, בנה סוכה ונטע ייחור גפן שקיבל כדי לקיים .."ויישב תחת גפנו"..
אכן, הגפן שהסתעפה, שמשה הן כמקור צל והן כספק ענבים להכנת יין ביתי. את הייחור, הייחורים, או שתילי הגפן שנתנו לאותו אב משפחה, קבל סבו של שלמה מסביבתו הקרובה, סביבת טבריה. כשעקרה המשפחה נסעה הגפן או צאצאיה-זמורות או ייחורים או שתיל- עם המשפחה לירושלים, הרצליה ולבסוף לכורזים. לא ברור מה הוא אותו אופיין מיוחד הצפון בגפן זו אשר הפך אותה לנכס משפחתי שאין בלתו ? אולם את העובדה הזו לא ניתן להפריך.

  הסקרנות לעמוד על מקור וזהות הגפן דחפה את שלמה לשאול ולהיוועץ ביודעי דבר החל מחברים וכלה במומחים של משרד החקלאות או אגרונומים כורמים ותיקים וייננים. אולם אף, שאלה בחנו, חקרו ושאלו, כל שעלה בידי שלמה ללמוד היה, שיתכן ומדובר בכנה כל שהיא או זן יין לא מוכר. בקצרה השאלה בעינה נותרה והאגדה המשיכה ליסוב בין יודעי יין.

  לפני מספר חודשים, נפגש שלמה בחברו לשירות בחיל האוויר, הקברניט, מ. בן יוסף, והזמינו לבוא לביתו כדי לסייר במשקו, לטעום מיינו הביתי ולהתבשם מהנופים היפים הנשקפים מביתו לכל עבר. במהלך אותה שיחה, העלה שלמה מעין בקשה-משאלה, האם יוכל חברו לתהות על קנקנה של הגפן ממנה הוא מכין את היין האדום? כדי להיענות למשאלה זו פנה מ. בן-יוסף לשותפיו לכתבה זו וביקשם להצטרף אליו במשימה זו, כל זאת בהסכמה ובדעה אחת עם שלמה. כך, באחד מימי הקיץ הלוהטים חברנו השלשה יחדיו למסע, עמוסים בספרים, חוברות, רצון עז ומעל לכל בסקרנות מרובה.

  המקום, מרהיב ביופיו, הבית כולו כ טבול בצמחיה מסונפת בגינה הסובבת אותו והנופים המרהיבים, הנשקפים מכל עבר והמרתקים את העין גם כשהם לוטים באיד ואובך, או כשהם מעולפים בחום היום. אולם, מיד עם בואנו, לא הסחנו דעתנו לזמן רב מהמטרה למענה הגענו.
לאחר מספר מילות נימוס, כוס משקה קל וצונן, העשוי מלימונית ונענע, שהכינה רעייתו ראלי, מיהרנו לפינת הכרם בה נטועות הגפנים העלומות כסוכה מעל הדרך שבין מטע הליטשי והזיתים.. העלווה מטילה צל והאשכולות הקטנים בעלי כתף זעירה העשויים, צברים צפופים למדי של גרגירים קטנים, ארגמניים עד שחורים, תלויים מתחת לעלווה, כשהם נעים עם כל משב רוח קל. הסרנו זמורות קטמנו עלים ואמירי ענפים ובצרנו את האשכולות. כל אילו הושמו בסלסלה ונלקחו לבית לצורך זיהוי הגפן.

  תחילה הופנו מספר שאלות אל הגפן לחלקיה אך זו בעיקשותה כי רבה נסתגרה ב"זכות השתיקה" ולא ענתה דבר בכל הקשור למוצאה. בשל העדר תשובה לא נותר לנו אלא להתחיל בחקירה מפורטת. העלים, הזמורות, אמירי הצמיחה והאשכולות הושמו ונפרסו על השולחן והחל הליך הזיהוי בשלבים. תוך כדי צלום הנוכחים והנעשה על השולחן נפתחו הספרים, החוברות (בשפות שונות: עברית, צרפתית ורומנית) ומביני אותן שפות התיישבו ליד החומר הכתוב בהתאמה.

  תחילה, נבחנו ונבדקו אמירי הצימוח לצבעם, אורך יחסי בין המפרקים יחס אורכי הקנוקנות ולפרקים. כך שלב אחר שלב, כאשר בכל שלב הנראה מושווה לתמונות, להסברים והגדרות באותם ספרים. התהליך היה איטי, מיגע ובחזרות מרובות כדי להבטיח שלא נטעה בסימן זיהוי זה או אחר. את הכתוב בספרים השונים ובשפות השונות היה הכרח להתאים לנאמר בעברית במהלך הבדיקה. אט אט, בין לגימת משקה קר ללעיסת תופין או "בורקס" (למהנדסים בלבד) הסתבר, שאין כאן מקרה פשוט כלל ועיקר.
מדובר כאן בגפן שבזמורותיה "דם" משל גפן היין אך אין היא מין טהור אלא תוצר של "נישואיי נוחות", כלומר מדובר בכנה שנועדה להבטיח זנים מובחרים מפני פגיעה בפילוקסרה, או במילים אחרות זו כנה של הכלאת שני מינים: מין גפן היין במין גפן אמריקנית. בשים לב לעובדה שמדובר בגפן שנתנה למשפחה בתחילת המאה צומצמה הברירה לכנות שיובאו לארץ מצרפת. משנתגלה לנו "קצה חוט" החילונו ברדיפה לאתר "חשודה או חשודות לעבירה". ככל שנתרבו הסימנים נתהדקה "טבעת חנק האשמה", סביב שתי כנות גפן שיובאו מדרום צרפת בשנות השמונים של המאה הקודמת והיו נפוצות בארץ.
האחת , מבית טיפוחיו של קודרק (Coudrec), המוכרת כ 161-49, והשניה בצור מחצבתם של מיילרד וגראסט (Millardet, de Grasset ) המוכרת כ B 41-  במהלך הדיונים והטעימה של כל הטוב שהונח על השולחן, הוחלט וההכרעה הראשונית נפלה- זו הכנה הידועה 161-49. כטוב ליבנו החלה השיחה קולחת אודות היין הממתין במרתף וימים עברו בימי חיל האוויר ונושאים נוספים. אולם מראה האשכולות שאינם דלילים ביותר ובעלי הכתף הקטנה, ותיאור קליפות הזגים ה"נמסות" לקראת תום התסיסה הביאו לספק מנקר האם הבחירה אכן נכונה???

  כדי לעזור כוחות נפש למחזור נוסף של פשפוש במקורות, נצרכו מנות משקה קר נוספות ומעט ממיני המאפים. אולם ככל שנלעסו יותר מנות ממיני המאפה הועלו סברות כרס רבות יותר לדיון בדלילות האשכולות מחד ובאפילות ההבשלה מאידך. וגם לדיון זה הושם הסוף כשלאיטה חדרה ההרגשה שמא גם אנו לאחר הכל וככלות הכל כנראה נסיים בכישלון. כדי לצנן את הרוחות ולהגיע לסיכום מהו "התמיר והנעלם" שלפנינו, החלטנו להתארגן ולעבור על כל הסימנים שנתנו בו כמו בסדר "בדיקות חיוניות טרם טיסה"?.

ושוב נבדקו העלים, אמירי הצמיחה והאשכולות, לכל הסימנים, הזויות, הצבעים, הגוונים ודרגות הכהות, השעירות והבוהק. עם ההתקדמות, עלה המתח וכשנסתיימו כל הסימנים למעט אילו של תוך הגרגירים, היה ברור שחייבים להגיע לכלל החלטה. המשך הבדיקה לפשר מבנה האשכול לא קדמנו כלל אולם המתח שהלך וגאה נפרק כהרף עין כאשר הקורא בספר הרומני בו תוארו הזנים Ampelografia)), הודיע, שיש לבצוע גרגירים ולבדוק את הזרעים שבפנים. כולם מהרו לחפש את האולרים והיה חשש מבוסס לפרוץ מהומה או תגרת סכינאים. אולם, כמו בסרטים, הושב הסדר על כנו כשבעל הבית חזר וקופיץ מרתיע בידו. הגרגירים נבקעו לשנים ובכל מחצית שכן לו זרע יחיד מחוספס בצבע נחושת קלל. כאן נפלה ההחלטה הגורלית והוסרה העלטה מעל האגדה. הגפן אינה אחרת מהכנה מבית טיפוחם של מילארד וגרסט,  B 41-. כנה זו היא הכלאה בין זן הענבים "שסלה" והמין האמריקני "ברלנדייארי". כנה זו עמידה ביותר לכמויות גבוהות של גיר וחרסית בקרקע. הכנה מעניקה פוריות רבה, אשכולות מלאים, לעיתים צפופים, בעלת עמידות ליובש ומערכת שורשיה מסועפת ביותר. כנה שהייתה מאד נפוצה בעבר ומשמשת גם כיום ככנה.

  עייפים אך מרוצים ירדנו למרתף, כדי לסכם את המאמץ המתיש, רב התהפוכות, המתח והריגושים בטעימה. בין יתר היינות מלבד האדום שבו עסקנו טעמנו גם יין שזכה למקום חמישי בתחרות יינות מתוצרת ביתית שנערכה בחסות "יקבי קיסריה". אך על כך בהזדמנות אחרת. המסע חזרה, מסע הניצחון לא היה אלא עוד נסיעת "סלאלום" מסמרטטת בין פקקים ורמזורים. היה זה יום מלא חוויות שלא ישכח במהרה.

 www.israelwines.co.il