על פי מקורות שונים - פרופ' עמוס הדס.

פורסם במגזין יין וגורמה – גיליון ינואר 2005

  סיבות שונות גורמות להתחמצנות מהירה של יינות. חלקן נובעות מההרכב הגנטי של הענבים, חלקן מפגמים בגידול ובטיפול בענבים טרם תחילת ייצור היין, מתקלות במהלך הייצור ולבסוף - בעת שהיינות מתיישנים וממתינים לגואלם - הצרכן הביתי.

1. התחמצנות בגלל ריכוזים גבוהים של תססים מקבוצת התססים המחמצנים (אוקסידזות) שמקורם בגנום (ההרכב הגנטי) של זן הענבים או בשל פציעות, מחלות וריקבונות הענבים בכרם. הפגיעות בענבים גורמות לתגובה של יצירת ריכוז גבוה של תססים מחמצנים.  הימנעות מבירור הענבים הפגומים עשויה להגביר את חמצון היין.
2. שימוש בחומרי ריסוס בכרם המותירים בתירוש ריכוזים גבוהים של נחושת או ברזל ומתכות מעבר. עשוי לגרום להתחמצנות עם חדירת אוויר מאחר ומתכות אלה נוטות לשמש מאיצי פעילות (קטליזטורים או זרזים) תססי החמצון ביין בעת הייצור והיישון.
3. מיעוט חומרי צבע, פולי-פנולים ופלבונואידים בענבים הבאים מהכרם, מפחיתים את כושר ההתיישנות ועמידות היין מפני חמצון מהיר. השארת כמויות חלבונים ביין לאחר תסיסתו מביאה לא אחת לשקיעת הפולי-פנולים היוצרים פולימרים עם החלבונים ובכך יורד ריכוז החומרים מעכבי החמצון של היין.  מצב זה מחמיר כאשר היין עובר סינון גס בלבד או כאשר נמנעים מלייצב את היין עתיר החלבונים עם בנטוניט המשקיע את תסס הפולי פנול אוקסידז.
4. אי שמירה על ריכוז מתאים של בי-סולפיט כחומר מעכב חימצון והתפתחות שמרים לא רצויים או חיידקים החודרים ליין במהלך ייצורו והעשויים להחמיץ את היין במהלך ייצורו ואחסונו. רמות נמוכות של חומצה וכוהל מעודדות חיידקים אלה לפעול ולהביא להתחמצנות היין.
5. תסיסה בתנאי חיזור חמורים, שאינם מאפשרים התקשרות של טנינים ופולי-פנולים לחומרי הצבע, לריכוך הטנינים על ידי פיצולם החלקי ולייצוב היין העתידי בעת ייצורו. הטנינים שלא עברו פיצול וייצוב, ינטו לשקוע תוך הפחתה משמעותית בכמות החומרים מונעי החימצון ביין. 
6. פעילות לא זהירה במהלך הייצור של היין, תוך החדרת אוויר רב ליין בעת הערבוב של התירוש התוסס, השפיות, התסיסה המאלו-לקטית, מילוי המיכלים והסינון. אי שמירה על מילוי חביות והותרת נפחי אוויר במגע עם היין. ככל שירבה האוויר כן תגדל כמות החמצן המוחדר ליין אשר מגדיל את התחמצנותו. מצב זה מחמיר ככל שטמפרטורת האחסון של היין נמוכה יותר, כיוון שבתנאים אלה תגדל התמוססות החמצן ביין.
7. אי מניעת חדירה של חיידקים עם האוויר (שאינו מסונן) החודר לצנרת פגומה, מיכלים שאינם מלאים לחלוטין, חביות שחיטוין לא היה שלם, דליפות אוויר לחביות, תהליך סינון שאינו מביא להרחקת חיידקים מהיין בעת ביצועו ובעת מילוי בקבוקים ביין.
8. שימור יין באמצעות חומצה אסקורבית בריכוזים גבוהים ללא נוכחות בי סולפיט, מצב המביא לתגובה בין החמצן החודר ליין לבין החומצה האסקורבית וליצירת מימן פראוקסיד שהוא מחמצן חריף ביותר של היין. צבע היין מאפיר עד משחיר במקרים אלה. מינון נכון של החומצה האסקורבית והביסולפיט ימנע תקלות אלה.
9. אי שמירה על טמפרטורות נמוכות בעת הייצור, האחסון והיישון של היין, מביאה, ככל שתעלה הטמפרטורה או שתנודותיה סביב ממוצע יגברו, להאצה של תהליכי החמצון של היין על ידי החיידקים או התססים שביין. כמו גם בשל האצת תהליכי הפולימריזציה והשקיעה של חלבונים, פוליפנולים וחומרי צבע מחד ומאידך לקיום תגובות כימיות בין הכוהלים והחומצות שביין וליצירת אלדהידים וקטונים, שאינם משפרים את היין אך מאיצים את התחמצנותו.
10. אי התאמה בין הפקקים לפתח הבקבוקים. פגמים בנקבוביות הפקקים עשויים להביא לחדירה מואצת של אוויר וחמצן ליין שבבקבוק ובכך להתחמצנות היין. בקבוק שקוף שמואר באור שמש, עשוי גם הוא להביא להתחמצנותו של היין בשל תגובות מרכיבים ביין עם אנרגית האור (תהליכים פוטוכימיים) תוך שקיעה של פולי פנולים ויצירת תרכובות לא רצויות ביין.

ינואר 2005