ישראל פרקר
בקפה ביסטרו אלגנטי השוכן בלב שדרות רוטשילד, השף אייל לביא מבשל אוכל פרובנסיאלי ים-תיכוני עשיר בטעמים ומשובח. הרבה דגים, פירות-ים, בשרים איכותיים, פסטות וסלטים. האוכל, האווירה, העיצוב והשירות חוברים יחדיו והופכים את פסטיס לאחד המקומות האיכותיים והפופולרים בתל-אביב.
 כך קראתי על פסטיס, ובלוטות הרוק החלו לעבוד במרץ כל פעם מחדש למקרא הדברים.
ומה עם יין? ארוחה יכולה להיות טובה באמת רק  אם יש לצידה איזה בקבוק אחד או שניים של יין!   אחד או שניים אמרנו, ולא  לכך התכוונו. 17 בקבוקים על שולחן אחד היו שם. 17 בקבוקים של יין ישראלי, שזרם לגרונותיהם של 16 בני אנוש.
תחילת השבוע האחרון של חודש נובמבר 2003. היום שהתחיל בשמש חמימה הסתיים במטח של גשם, ששטף את אבק שדרות רוטשילד בת"א, והזכיר למי שלא ידע שבעצם ה"חורף" כבר התחיל.  ל 16 חובבי יין ישראלי, משתתפי פורום היין, זה לא היה  סתם עוד איזה ערב חורפי סטנדרטי.  זה היה ערב חוויתי ומיוחד, ערב של הורדת מסכות מפנים והלבשתם על בקבוקי יין שהיו מוכנים לטעימה עיוורת ומסקרנת..
פורום היין שלנו, באתר היין הישראלי, הפך כבר מזמן להיות מקור משיכה ו"בית שני" לעשרות "נפגעי וירוס היין", המעלים בו את כל אשר בלבבם בכל שעות היממה. המהדרים מקפידים לעשות זאת דווקא בשעות הקטנות של הלילה כשהשינה ממאנת להכניסם אל בין כנפיה. יודע כל פעוט שבפורומים באינטרנט אפשר להשתמש בשמות בדויים, לשנות גילים או מין, ואף לעבור לדירות במקומות וירטואלים, להתגרש רגעית, או לקבל תואר נשוי למספר שעות.  כך גם בפורום שלנו שמות רבים ומשונים למשתתפים שלפעמים הם רגועים ומנומסים, ולפעמים הופכים לחסרי סבלנות ותוקפנים.

8 וחצי בערב, והם התחילו להגיע אחד, אחד (ולפעמים בזוגות) לפסטיס.  כל אחד אחז בידו בקבוק יין ישראלי עטוף ומוסווה בניר אלומיניום. ליה, היוזמת והמארגנת של הערב, אספה את הבקבוקים סימנה אותם במספרים, וסידרה אותם בשורה ישרה כחיילים ממושמעים שחיכו בסבלנות כל אחד לתורו, כשהם מתאווררים ועושים מאמץ אחרון להיות בשיאם לפני שיכנסו לפיותיהם של מומחי יין, או יותר נכון מומחי ביקורות, קטילות ותשבחות. ומי היה לנו שם: מאיר כפיר ואישתו, מגן יבנה, יהודה זיידמן מירושלים, מירה ואורי מכרכור, אמרונה ממודיעין, ברונלו ממבשרת, ליה מת"א, לוריאן ואשתו מזכרון יעקב, ספרקי מאבן יהודה, אורי מפ"ת, KRAN ממבשרת, טל ואודליה, ואני פרקר מראשל"צ.  צוות לעניין שהקיף בצפיפות שולחן עמוס בכוסיות וצלחות ויצא לקרב הגדול. הקרב על היין הישראלי.
בקבוק ראשון עבר בין הנוכחים כשליה מקפידה שכל אחד ימזוג לכוסיתו לא יותר מ40 סי.סי יין. לשם כך צורפה לבקבוק כוסית מדידה מיוחדת. אבוי למי שיחרוג מהמידה...
זה היה יין לבן, ריח פרחוני , טעם מתקתק. ניחושים עפו מכל עבר. שרדונה  זה בטח לא. סוביניון בלאנק אולי. יין טעים,  אמרו אחדים ולקחו עוד שלוק...  אמרונה לחש לי באוזן שהוא יין לבן לא שותה בדרך כלל. חבל לבזבז עליו את הזמן כשיש יינות אדומים בעולם.
ליה הורידה את עטיפת ניר האלומניום וקריאת הפתעה נפלטה בחלל. זה היה
רוזמרין- מיקב  גפן אדרת (גוורצטמינר) יינו  הראשון של מאיר כפיר, משתתף פורה (יותר נכון, פורה מאוד ) בפורום. מאיר סיפר על היין ודרך עשייתו  ולכוסיות כבר נמזג היין השני. אין זמן הדרך עוד ארוכה והזמן קצר.
שוב יין לבן, הפעם בעל דרגת חמיצות גבוהה. הגיבורים הגדולים (שלא מפסיקים להשתחצן בפורום כשהם עטויי מסכות) החלו לפחד לנחש. פוחדים לפלוט דבר שטות החברה. ליה מרגיעה ואומרת שבטעימות גדולות תמיד 50 אחוז מפספסים. וזו לא בושה לפספס .   אולי זה שרדונה של שאטו גולן. נשמעים הניחושים הראשונים. טל מתקן שבשאטו גולן עשו רק סוביניון בלאן 2001.  
העטיפה מוסרת ו..... שאטו גולן-סוביניון בלאן 2001.  איזו הצלחה למנחשים. מחיאות כפיים סוערות. החברה עומדים בסטטיסטיקה העולמית...
רגע מה קרה פה אנחנו בפאב או במסעדת פסטיס. מלצריות, איפה אתן? יין על בטן ריקה זה מתכון מועד לשיכרות מהירה.
והן התחילו להגיע, גם המלצריות שחורות הבגדים וגם המנות:
ספל קטן עם ביסק סרטנים בשמנת וברנדי. למעלה צפה קציפה. מין משקה מרקי עם טעם אלוהי מבית מטבחו של איל  לביא.
פטה כבד עוף  מוגש על  עלים ירוקים וויניגראט תאנים.
טרין חצילים  עם גבינת פטה, פסטו ופלפלים קלויים.
לידם הוגשו בגטים חמים  ומהבילים שרק יצאו מהתנור. ריפדנו אותם בחמאה והחגיגה  הגסטרונומית לחיך החלה...
עברנו ליינות האדומים. הראשון נמזג. עפיצות לא קטנה מורגשת. ומיד החל דיון קצר על עפיצות ומשמעותה ביין. לוגמים, מגלגלים בפה טועמים ומנסים לנחש.
זה היה שורק - ספיישל ריזרב קברנה  1997 .
האוירה החלה להתחמם, הויכוחים התלהטו, הבדיחות פרחו והכיף ממשיך בהתפתחותו.
המלצריות נכנסו לקצב מהיר והמנות הבאות הגיעו:
סלט חסה עם פירות ים.
"מול אל אסקרגו" מוקרמים בחמאה, פטרוזיליה, שום ופרמז'ן.
מולים קטנים אך ממזרים וטעימים, ועזרה לכך חמאת השום. (אפשר עוד מנה בבקשההה...)
הגיע זמנו של היין הרביעי להימזג לכוסיות , אדום, קצת מתקתק קשה לנחש את מקורו ואת דעתי עליו אומר כנראה בגדול רק בסוף הכתבה, לאחר שאטעם עוד 12 יינות אחרים... נו ליה תורידי כבר את העטיפה:
יקב כרמי יוסף - ברבדו 2001  .
אחריו יין אדום כהה עם ריח מיוחד וטעם של זיקנה טובה . המהומה גדלה וכשהיין עולה לראש לאט לאט מתערבבים הדיבורים וקשה להפריד בין המילים והדוברים.
רמת הגולן-ירדן קברנה 1994  . חוויה מעניינת הייתה לשתות יין מכובד זה.
הבקבוק הבא הועבר במהירות בין הנוכחים  שמזגו בסקרנות את היין  וחיכו לחשיפת מקורו. רמת הגולן - גמלא 1996 . בזה הרגע החלה להתפתח שיחה ערה על יינות ירדן וגמלא. היו שסיפרו על אוסף היינות שלהם שכולל מספר רב של יינות רמת הגולן משנים רבות. ואחרים אמרו שהם מרבים לשתות את ירדן בכל הזדמנות.
הן הגיעו שוב, המלצריות . מן רעש מיוחד  בקע מהמטבח ומידי המלצריות. זה היה סטייק רוקה, נתחי אנטרקוט שהיו מונחים על מחבת לוהטת עם רוטב חומץ בלסמי , פרמיזן ועלי רוקט.  נידמה לי לרגע שהטעם המעודן  עדיין נמצא בפה עד הרגע. ( מן חוויה קטנה באמצע החוויה הגדולה)
ומה היה היין הבא? שאלה קשה  זו הייתה. התשובה כעת , אחרי שהוסרה העטיפה, הייתה הרבה יותר קלה:  ברקן-ריזרב קברנה 1993  לפי הדיבורים ניראה שהחברה התלהבו ממנו  והם מיד השוו אותו ליין הבא שהיו לו טעם וריח של יין מאוד ישן.
זה היה ברקן - ריזרב קברנה 1988 . היין הצעיר ממנו בחמש שנים עלה עליו, לדעתי. לפעמים הצעירים עדיפים על המבוגרים גם ביינות, מה לעשות, עוד לא הגענו לרמה הצרפתית.
מין הרגשת רעב החלה להציק לי. איזה פרסר נעשתי, אוכל ואוכל ועוד רעב. סתםםםם.....  אבל המלצריות לא חשבו שזה סתם ו:
צלחות גדולות של שרימפסים  בחלב קוקוס וסוייה  הונחו על השולחן הארוך וחיש קל הובלו הכתומים הטעימים  לגרונות רווי יינות ישראלים מפתיעים.
אוכל טוב לא הולך בלי יין אז ליה מיהרה להגיש לשולחן את הבקבוק הבא  שיינו נמזג במהירות לכוסיות.  שוב ניחושים וניחושים והשערות וקביעת מסקנות.  אך התשובה האמיתית הייתה  רמת הגולן-מרלו 1988  עוד קשיש מפתיע וטוב.
להכהות קצת את הטעמים הרבים,  ולרענן את הפה  אכלנו מנת ביניים , סורבה, חמוצה, ואפילו מאוד. אני לפחות הייתי מעדיף  גבינה צהובה לנטרול הטעמים והכנת הלשון ליינות הבאים.  הבא בתור היה  סוסון ים - אלול 2001 ואחריו הגיע  קסטל-גרנד וין 1997 שכבר לא מפתיע  ותמיד מקבל את הכבוד המגיע לו.
מה דעתכם על איזו מנת ביניים לפני המנה העיקרית?
שאלנו בלב והיא הגיעה: סלט גבינת עיזים חמה, חסות ופלפלים קלויים עם טוסטים חמים עגולים, ועליהם גבינת עיזים מותכת.
ההפתעה היה היין הבא - קסטל-גרנד וין 1997 . לא זו לא טעות . מתברר ששני ברנשים הביאו בדיוק את אותו יין. ההפתעה הייתה ההבדל בין הטעמים. יין אחד אוחסן בתנאים פחות טובים מאשר היין השני וזה הורגש מאוד בטעמים.  שני יינות מאותו יקב ומאותה שנה אך בטעמים  לגמרי שונים. זה היה שיעור מאלף שלימד שכדי לשמור על איכות  היין חייבים לשמור אותו בתנאי אכסון טובים, בשכיבה ובטמפרטורה נמוכה.
לצערי אני חייב לחזור על עצמי ואני מפחד שאתחיל להיות משעמם אך מה לעשות שהנסיבות מכתיבות לי את ההתנהגות. אז... הבטן החלה לקרקר... והרגשת רעב החלה לשרור בבטני והסו שיף היה חייב לטרוח במטבח ולהכין את המנה הבאה שהייתה ספק יצירת אומנות, ספק פסל או אולי מנת מזון:

פילה מוסר, בתוך טורטיה אפויה עם מחית חצילים קלויים, ובזיליקום על מצע עגבניות יבשות. מה אגיד  ומה אומר מתחילות להגמר לי המילים הטובות...חייבים אבל למצוא עוד כאלה.. מצאתי.... מפתיע, טעים ומיוחד.
הנה הוא האדום הבא. מוסתר, מיסתורי, בלתי מזוהה - גוסטבו& ג'ו-קברנה 1999 .
ואחריו רמת הגולן-ירדן קברנה 1997. יינות צפוניים בניחוחות  וטעמים טובים.
הסו שף, דוד, יצא מהמטבח וזכה למחיאות כפים סוערות. אני בסתר הוספתי עוד כמה מחיאות כפים לכבוד היינות ששתינו עד כה.
לוריאן אמר שעד כה הוא לא זכה לטעום בחייו יין ישראלי שאחרי שטעמו יצאה לו  איזו קריאת התלהבות מפיו. לעומת יינות זרים שכן עשו לו את זה.
שורת היינות האדומים טרם תמה . הגיע תורו של פלם – ריזרב קברנה 2000   ואחריו  מרגלית – ספיישל ריזרב קברנה 1998 .  על פלם ומרגלית לא צריך להגיד הרבה.   צריך רק לשתות ולהנות.
הגיע זמנה של המנה העיקרית סוף סוף :
מדליוני פילה בקר עם חמאת בזיליקום מעל, בתוך רוטב יין אדום.   בשר רך וטעים  שגרר אחריו קריאות התלהבות מ16 פיות נודפי ריח אלכוהול.
מטבח פסטיס לא מפסיק להפתיע.  והאמינו לי, זה עוד לא תם. המשך יגיע מיד...
בקבוק  יין אחרון נשאר יתום בפינה, והיין חיכה לסופו. 16 אחיו כבר נמצאים במקומות אפלים  בתוך ביטנם של 16 אוהבי הפתעות, חוויות, שמחה וכיף... וגם יין.
צחוקים מכל עבר, עליזות, בדיחות. הכל מאשר את ההנחה שהיין עושה טוב לאנשים. מלכד  ומחבר בין אנשים. הפעם היו אלה אנשים שלפני שעתיים בכלל לא הכירו אחד את השני.
היין האחרון הגיע מקיבוץ צרעה – אילן 99  . סיום מהנה לסדרת יינות מהנים בערב מהנה שטרם הסתיים. זה היה ערבם של משתתפי פורום היין של אתר היין הישראלי.
בלי מנה אחרונה אי אפשר לסיים ארוחת גורמה, והן הגיעו, קינוחי הגורמה:
קרם ברולה, מוס שוקולד בלגי על בסיס פרלין ואגוזים מסוכרים, מכוסה בשבבי חלבה ברוטב אנגלז. היה גם נוגט גלסה, פרפה דבש ונוגטין עם חתיכות מארנג  קצפת וסירופ שוקולד.  קשה לי כבר לזכור מה היה שם עוד, והיה. טעמתי מכל דבר שהגיע  לשולחן והתחלתי להשתכר מהמתיקות ומהשמות ומהאנשים ומהבדיחות ומהאווירה ומהמסעדה ומהכיף, מהעליזות והשמחה.
השולחן  היה עמוס בבקבוקי יין ריקים , שהיו אלה  שבעצם  הזכירו לי שהתחלתי להשתכר בעיקר מהמון יין ישראלי שהיה שם. אוף כמה שאני אוהב יין ישראלי והערב מוצתה אהבתי.

               

אם הייתי מנתח ביסודיות כל יין שטעמתי באותו ערב נדמה לי שהכתבה הייתה מתארכת ומתארכת, ולכל דבר הרי צריך שיהיה סוף. אך בכל זאת אני מוכרח לציין שאם הייתי עוצם את העינים לרבע שעה (ומשתדל לא להירדם איזה שבע פעמים...) והייתי טועם את כל היינות שוב ברצף, הייתי ללא ספק מעמיד את ברבדו מכרמי יוסף בראש הרשימה. החיך שלי, חוש הטעם והריח הפרטיים שלי, בחרו בו בעצם במקומי...
תודה לליה שאירגנה בעזרתה של מירה, תודה לחברי הפורום שהביאו יינות מעניינים, ובכלל על זה שהם ממלאים את הפורום בהודעותיהם ודעותיהם  ותודה גם לי למה שהצלחתי להגיע בעצמי ועם עזרת החברים הטובים. אומרים שלשיכורים חלקית מותר להודות גם לעצמם... איזה כיף.

לחיים – לחיי היין הישראלי !!!.

היי, כמעט שכחתי, להתראות במפגש הכיפי הבא.

 תגובות גולשים

1.  ישראל,
התעלית על עצמך - רמת הניסוח של מה שעברת, עברנו בערב נפלא זה, ראוייה לציון איכותה, כמקבילה ללא פחות מן היין שהינה אותך יותר מכל בערב זה.
הפעם, עשית את זה. ואילולא השתתפתי בערב נפלא זה, הייתי נהנה לעצם קריאת הדברים שנוסחו ביד אמן, על אחת כמה וכמה שהייתי חלק מערב זה, מחבורה מקסימה זו, עם יינות ישראליים שעושים לי, ועושים לאחרים את זה, וכל זאת תחת כיפתה של מסעדה ברמה כל כך גבוהה, עם צוות נהדר ושף מעולה - מסעדה, שאם הייתי מגיע אליה בעיניים עצומות, או אם היו עוטפים אותה בנייר כסף, הייתי מנחש וטועה שהיא שוכנת בלב ליבו של המטבח העולמי. הייתי טועה, אמרתי? לא אני לא טועה, לא בעיניים עצומות ולא בפקוחות.
אכן, כן! תודה לכל צוות מסעדת פסטיס בתל אביב.
הבחירה שלך היין, הינה גם הבחירה שלי - ברבדו 2001. ועתה אני יכול להסתכל על שני הבקבוקים שישנם ברשותי, בערגה ותוך כדי הזלת ריר של ציפיה - אימתי ימצאו בקבוקים אלה את דרכם לפי.
החבורה הנפלאה שהתקבצה תוך סקרנות מתח וציפיה לחשיפת פרצופיהם, פרצופינו, שהסתתרו במשך תקופה לא קצרה תוך מתיחת ביקורת האחד על רעיהו, כאשר ביקורת זו התמתנה ככל שעבר הזמן מן ההתגבשות לכדי קבוצה, ועד לפגישה עצמה.
כמה היה נחמד לחשוף את זהותו של אמרונה, ברונילו ואחרים, שכה היטיבו להעלות את המתח בדיונים בפורום.
אכן, חבורה נפלאה שאני תקווה שתמשיך להתגבש ולהתגבש עד שתהפוך ליהלום זוהר, שיקרין על כל הסובב אותו ויהווה מקור לגאווה.
מאיר כפיר – גן יבנה

2. כתבה נהדרת, עניינית, מקצועית, לא ארוכה מידי וממצה.
בסיום הקריאה מתחשק מיד לארגן ערב נוסף.
 אמרונה - מודיעין