ישראל פרקר – סן פרנסיסקו

עברו כבר כ11 ימים מאז נחתנו בארה"ב. תיק החוויות הולך ומתמלא, אך למי יש זמן לשבת ולהעלותם על הדיסק במחשב. חבל על כל רגע.... ארה"ב היא ענקית, בכל פינה מסתתר משהו חדש ומפתיע.
למרות זאת אני מוצא שוב זמן פנוי לספר קצת מהעובר עלי בארה"ב ולנסות להמליץ. אני מחכה לעליה על המטוס בשדה התעופה בלוס אנג'לס כשהפעם המטרה סוף שבוע בסן פרנסיסקו. מתקרבים לנאפה ואלי וסונומה. ריח הגפנים מתחיל לדגדג באף, הטעם עוד רחוק. השבת תוקדש כולה לנסיעה בין  הכרמים והיקבים הקליפורניים. חלום של שנים עומד בקרוב להתגשם – פרקר בנאפה ואלי.... (רוברט פארקר הידוע כבר מזמן מסתובב שם ומשפיע על עולם היין בביקורותיו על יינות שלגם.)

אתמול בערב ליד מנת סלט ירקות ענקית(כאן הכל הרי חייב להיות ענק), בתוספת ריבועי אבוקדו, נתחי בשר עוף וקרוטונים פריכים, הזמנתי גם יין זינפנדל לבן. את אהבתי לזן זה התחלתי עם רכישות שבועיות של בקבוקי זינפנדל אדום תוצרת "גאלו" ב"דרך היין" לפני מספר שנים, בתחילת דרכי ספוגת ארומות היין וטעמיו. הזינפנדל האדום היה הפייבוריט שלי אז, עד שהכרתי את היינות הישראלים והבנתי שיש עוד יינות מענגים בעולם.

מעולם לא שתיתי זינפנדל לבן ולכן החלטתי לטעמו כאן. הוא היה ורדרד (מין רוזה), מקורר הייטב, בעל ניחוח של בושם וטעם שושנים קצת נוטה למתקתק, בין יבש לחצי יבש, קרוב יותר ליבש. 4 דולר עלתה כוסית שמולאה עד שפתה, עד שנאלצתי להתכופף לשולחן ללקיחת הלגימה הראשונה למניעת שפיכת היין מהכוס בעת הרמתה.

המלצה: נסו ללגום זינפנדל לבן קר כתוספת לארוחה קלה. הוא בטח מרענן  יותר כשמסביב מזג אוויר חם.

לפני מספר ימים היינו 3 ימים בניו אורלינס. מרכז הפעילות בערב במקום מתרכזת ברחובות BORBON ו ROYAL ברובע הצרפתי. המלון שלנו היה ALEXA שהוא חלק ממלון ASTOR CROWN PLAZA המפואר יותר (שני המלונות של אותם בעלים, הם בלוק שלם והם מחוברים יחד). הראשון זול יותר.

המלון הכפול  נמצא בין שני הרחובות ההומים בעשרות אלפי אנשים בערב ובלילה. מאות נגנים, במסעדות ובבארים, משמיעים מוסיקה רעשנית ושמחה עד שאפשר כמעט להתחרש מעוצמתה. אלפי אנשים שמחים מסתובבים במקום רוקדים ושרים.

המלצה: בניו אורלינס לקחת רק מלון הסמוך לרחובות שהזכרתי. כל מקום אחר רחוק יותר הוא בזבוז זמן.

קיים במקום מנהג שעל מרפסות הקומה השניה בבארים שונים עומדים אנשים כשכוס משקה בידיהם, וזורקים שרשרות חרוזים צבעוניות על בחורות שחושפות חזה ובחורים שחושפים ישבנים. אספנו למעלה מ20 שרשרות כאלה.

המלצה: יש לעמוד ליד בחורות שניראה שהולכות להרים חולצתם (גם נשים מבוגרות) . כשהשרשרות נזרקות עליהם יש להושיט יד ארוכה (בשביל זה אנחנו גבוהים), לתפוס את השרשרות לפניהם ומיד לשים על הצוואר.

יצאנו הבוקר מסנטה אנה, דרום לוס אנג'לס, ממלון נהדר הממוקם סמוך לדיסנילנד. ביקרתי במקום במספר מפעלי אלקטרוניקה עימם אנו עובדים. דיסנילנד היא לדעתי אחת מהתעשיות הגדולות בעולם. כל כך הרבה כסף נשפך שם מדי יום שממש קשה לתאר. אפילו בתור למנת גלידה נהדרת צריך לעמוד בתור, בסבלנות אחרי כ50 איש, אישה וילד. )

המלצה: דיסנילנד, זהו עולם החלומות בהתגשמותו. הכל כל כך מושלם, מקצועי, נקי, נהדר מרשים. אבל למי שאין סבלנות לתורים – ארוכים מאוד, אין מה לחפש שם.

המלצה לקונסול התרבות של ישראל בLA : אחד האטרקציות היפות היא "זה עולם קטן". שטים בסירה בתוך מבנה כשמסביב אלפי בובות השרות את שיר המקום. כל קטע מוקצה למדינה אחרת בה הבובות לבושות בבגדי המדינה, שרות בשפת המדינה. ויש כידוע הרבה מדינות בעולם... ניראה לי שהאמריקאים שכחו שיש עוד ארץ קטנה ונחמדה שנקראת ישראל. באחת העיקולים אמנם ניתקלנו בשלט "שלום". אך זהו. קונסול יקר, אנא העבר מחאתך המהירה בפני בעלי דיסנילנד, מהר מאוד ניתן לתקן את המעוות. האמריקאים טובים בכל דבר...

באחד הערבים ישבנו במסעדה OUT BACK STEAK HOUSE . בתפריט היינות הגדול היה חלק את ליינות הלבנים וחלק לאדומים. האדומים התחלקו לשלוש קבוצות: קלים, בינוניים ובעלי גוף מלא.

ליד שם היינות צוינו כמובן היקב המייצר ושנת הייצור. ולא רק זה. על כל יין בתפריט היה תיאורו, כמה זמן שהה בחביות עץ וכו, וכן פירוט טעמיו וניחוחותיו. בצורה כזו קל יותר לסועדים לבחור את היינות שיכולים להתאים להם לארוחה.

אנחנו בחרנו בשני יינות:
ROBERT MONDAVI PRIVATE SELECTION CABARNET 2002

בעל גוף בינוני, טעם של פטל שחור עם  טעם עדין של עץ. בשבילי יין הוא טוב אם הוא מאוזן ללא משיכה לכיוון איזה טעם או חומציות. זה היה יין מעולה לטעמי ! 6.25 דולר לכוס.

FRANCIS COPPOLA BLACK LABEL CLARET DIAMOND SERIE

יין אדום סמיך, ספוג טעם של תבלינים ופירות יער עם טעם המזכיר שוקולד שחור. 8.25 דולר לכוס. האמריקאים  אוהבים למלא את גביעי היין עד למעלה. יין עם גוף מלא ומאוזן, שוב כאהבתי.

המלצה חשובה למסעדות ישראל ובהם תפריטי יין: יוסיף המון אם ליד כל יין בתפריט יסופר קצת עליו כולל תיאור טעמיו והארומות שלו. זה יעזור המון לסועדים לבחור את היין המתאים להם. זה גם יסקרן אותם להזמין יינות לפי טעמים ולנסות לחוש בהם בעצמם. רק באמצעות התאורים אפשר יהיה לדעת להבדיל בין היינות.

במסעדה אחרת החלטתי לטעום את הפינו נואר הקליפורני שכל כך הרבה שמענו עליו בסרט "דרכים צדדיות". טעמתי והבנתי למה משבחים אותו האמריקאים. טעמיו וניחוחיו רחוקים מאוד מהפינו שלנו שאני מכיר בארץ. הוא בעל חומציות קלה ועדינות מרעננת, והיה תוספת מעולה למנת הבשר שאכלתי.

המלצה: פינו  נואר צריך לייצר במקום המתאים לגידול הענבים מזן זה. הזן לא מתאים לגידול בכל מקום בעולם.

נכנסתי לחנות יין אקראית בשוק ובדקתי מהם היינות היקרים ביותר במקום.
ב180 דולר רצו למכור לי בקבוק של:

STAG'S LEAF WINE CELLARS - CASK 23

יין אופוס 1 של רוברט מונדבי והברון פליפ דה רוטישלד הוצע לי במחיר 156 דולר הבקבוק. העדפתי לנצל את הכסף למטרה אחרת.

הטיסה היום מלוס אנג'לס לסן פרנסיסקו ארכה פחות משעה. את הכתבה אני מסיים כשמחלון חדרי במלון נשקף גשר שער הזהב המפורסם.

מחר  אטעם הרבה יינות ביקבי הנאפה וואלי וסונומה. אני כבר מצפה לזה.

להשתמע בכתבה הבאה.

1 ביולי 2005

גיליתי את אמריקה באמריקה - הכתבה הראשונה בסידרה.

                

פינו נואר בקליפורניה