אוליבייה פרתי הלך לרעות בשדות היין של צרפת, וחזר עם תעודה מרשימה, ועמוס חוויות כמו אשכול ענבים בשל ערב הבציר.

מאת: אוליבייה פרתי

"Monsieur Fratty Olivier" קראה המרצה במיקרופון. ליבי החסיר פעימה, עליתי לבמה, לחצתי הרבה ידיים, חייכתי לכל המוזמנים ו... קיבלתי את התואר.

ערב חלוקת תעודות הסיום של הפקולטה לייננות בשאטו רושמורן (rochemorin) היה ערב שסיכם שנתיים בבורדו. הטקס היה אירוע מרגש מאוד, בו התחילה לחלחל לתוכי ההבנה,  שהצלחתי להגשים את החלום שלי שנולד במהלך המכינה הקדם-אקדמאית באוניברסיטה העברית בירושלים אי שם בשנת 1998.

 אני זוכר, שכאשר סיפרתי על ההחלטה למשפחה ולחברים, התגובות היו בעיקר סקפטיות.  ואתם יודעים מה? היום אני מרגיש שסגרתי מעגל.

לאחר הטקס והנאומים, או למען הדיוק לאחר הנאומים והטקס (במשך שלוש שעות דיברו על בורדו, בירת היין העולמית), התקיים קוקטייל חגיגי שופע בכל הגרנד קרו של פסק-לאוניון. אלו היו בדיוק הרגעים הנכונים להחליף כתובות אי-מייל, כרטיסי ביקור, להזמין את החברים והמרצים לביקור בארץ הקודש ולשמוע "בוודאי" (ולדעת שקרוב לוודאי זה "לא"), להסתובב עם חיוך מאוזן לאוזן, לדעת שהערב עוד ארוך ושמכאן עוברים לפאב, מהפאב למסיבה ומשם, בשעה שישראל מתעוררת, אשתי ואני נחזור לדירה לסגור את הארגזים האחרונים שעוד כמה שעות יעשו דרכם לארץ.

לימודי יין במדינה כמו צרפת זו חוויה בפני עצמה. זה כמו ללמוד לגלוש בהוואי, ללמוד קפוארה בברזיל או להכין "רחת לוקום" בתורכיה, משום שבצרפת היין הוא הבסיס לצרפתיות, כמו שבארץ הולכים לנגב חומוס - אז שם הולכים לרוקן כוס יין.

זה מתחיל במסורת הצרפתית של מאות שנים בייצור יין, וממשיך בעובדה שהיין הוא אחד המוצרים הכי נצרכים בצרפת. הכל ביחד עורר צורך עז להגן על היין - בתעשייה הזו החוקים נוקשים מאוד, והעונשים על עבירות יכולים להגיע לקנסות אסטרונומים ואף למאסר.

ביטוי למסורת הזו ניתן לראות בחיי היום-יום, אם זה בעיתונים הראשיים, במוספים מיוחדים, בשלטי חוצות וכמובן באין ספור טעימות.

גם העובדים בתחום שותפים לתחושת המסורתיות הזו, כך שכל מי שעובד בתחום לא הגיע אליו במקרה. מדובר באנשים שאוהבים ומעריכים יין, ואני אפילו אגזים ואומר שהם מרגישים מעין תחושת שליחות.

בשנתיים האלו הושפעתי מאוד מכל המסורת: חייתי, קראתי, ישנתי, נשמתי, ראיתי ולמדתי יין. אלו היו שנתיים אינטנסיביות מאוד שהעניקו לי את כל הכלים הדרושים על מנת לעשות יין איכותי.

 הלימודים בפקולטה לא הסתכמו רק בעשיית יין, אלא חלק נכבד מהתואר, או למעשה כמעט כל השנה השנייה, היו מיועדים ללימודי שיווק, כלכלה, משפטים, היסטוריה, תקני איכות וכו'.

לבורדו הגעתי בחודש אוגוסט 2003, ותוך שבועיים התחלתי סטאז'. זו הייתה הנגיעה הראשונה שלי בעולם היין המקצועי של בורדו. משום שבצרפת ישנו אבסורד מטריד בנוגע  להשכרת דירות (כדי לשכור דירה אתה צריך חשבון בנק, אבל כדי לפתוח חשבון בנק אתה צריך כתובת מגורים!) גרנו בבית מלון, ולאחר זמן מה הצלחנו לשכור דירה במרכז בורדו.

שנת הלימודים הראשונה הייתה הקשה ביותר. בנוסף לעומס הלימודים הייתי צריך גם לחזור וללמוד בצרפתית, שפה שהפסקתי להשתמש בה (בכל הנוגע ללימודים כמובן) לפני 20 שנה. בתום השנה הראשונה עשיתי סטאז' נוסף שארך 4 חודשים, שזהו הסטאז' בה"א הידיעה - המעבר מהתיאוריה למעשה. השנה השנייה הייתה קלה יותר, אך היא גם השנה הקובעת לקבלת התואר, והיא גם  הסתיימה בטקס ובתעודה.  

אני מבקש לסיים בתודה, בראש ובראשונה לרינת, האישה שאיתי, על כל העזרה והתמיכה במהלך התקופה הארוכה שלנו בצרפת, ואני מאחל לה שתהנה בתחום השוקולד כמו שאני נהנה מהיין; למשפחה מהארץ ומצרפת, לחברי מהלימודים ג'אן-מרק, באסטיאן, פרנק ווינסנט; ל"קהילה הישראלית של בורדו" מייקל, תמר, דורון וגלית, לישראל פרקר על ההזדמנות המיוחדת הזו לכתוב באתר היין הישראלי, וגם לכם, הגולשים, על קריאת המאמרים. אני מקווה שהצלחתי להעביר לכם מקצת מחוויותיו של סטודנט ישראלי ליין בצרפת, ואני מקווה להמשיך לעניין אתכם בכתבות שלי.

ספטמבר 2005