ישראל פרקר

פברואר 2004. הגעתי לקיבוץ משמר העמק, הנמצא בפאתי המורדות המזרחיים של הרי הכרמל. זהו אזור מאוד אהוב עלי, מפני  שתמיד כשאני כאן אני ניזכר בטיולי ביערות האזור, בתקופת ילדותי, בחיפושים אחרי פטריות אחרי הגשם, או כלניות וצבעונים בשלל צבעים. הפעם כהרגלי בשנים האחרונות, הגעתי בעקבותיו של יקב קטן הנמצא במקום, יקב יעד – יקבו של מיכה לין (053740655 ). ביקב זה לא מייצרים יינות מענבים אלא ליקרים, ולאחרונה הושק בו ליקר חדש, צבר לי.  "משקה ישראלי – שיהיה שמח !", כתוב על התווית, 16.5% אלכוהול.

מיכה לין, הקיבוצניק שבעונת החריש מתפעל טרקטור ענק , 300 כוחות סוס , סיפר לי שהמשקה מיוצר מפירות סברס  הגדלים בחוות אורלי הנמצאת ע"י דימונה. לנועם בלום יש במקום כ- 1,000 דונם צבר ללא קוצים. (שוב עולה בי זיכרון ימי הילדות כשהלכנו יום אחד לקטוף סברס משיחים שדווקא היו בהם הרבה מאוד קוצים. הקוצים הקטנים נכנסו לנו תחת החולצה וימים רבים לא יכלנו להיפטר מטורדנים אלה ומאלה, החדים, שנתקעו בלשון.)
מיכה  לין מצא פתרון להשתמש בפסולת פירות הסברס שאינם מתאימים למכירה בגלל מראה לא יפה או פגמים. כך התחילו שלבי פיתוח הליקר. ההתחלה הייתה קשה בגלל החומציות הגדולה של חומר הגלם.
הליקר נעשה בשיטת המיצוי  בה משתמשים בפרי עצמו, כולל הגרעינים ללא הקליפה. מפגישים אותו  עם אלכוהול ואז נפסקת בו כל פעולת הריקבון, והוא הופך אט אט למשקה אותו בונים ומעבדים מספר חדשים כולל שפיות וסינונים.
ה"צבר לי"  הוא משקה כשר, בהשגחת הרב מנשה טיירי,  רבה של פרדסייה,  שנולד ביישוב מדרך עוז הסמוך.
יקב יעד ידוע בארץ ובעולם כבר מספר שנים בזכותו של ליקר הדודאים, המיוצר מפרי הדודאים ,  הנחשב עוד מתקופת המקרא כפרי האהבה והפריון.

את הדודאים מגדל מיכה בשדות משמר העמק כבר מספר שנים.
מיכה אומר שהעולם מתחלק לשניים, אלה שאוהבים ליקר סברס יותר ואלה המעדיפים את ליקר הדודאים, תלוי במצב הרוח של הבן אדם באותו יום. ליקר  הסברס הרבה יותר חמוץ מהדודאים  המתוק.
מעניין שעד לאותו רגע הייתי בטוח שפרי הסברס הוא פרי מתוק מאוד, ורק בהשוואה בין שני הליקרים הצלחתי להבחין כמה "חמוץ" הוא.
מתברר שלאחרונה, דווקא לאחר  שבמכון וולקני נעשה מחקר 3 שנים על פרי הדודאים  והשימוש בו הותר ע" הFDA  ותקנים אירופאיים, לא מאושר השימוש בו  כפרי מזון, דווקא ע"י משרד הבריאות הישראלי. קבלת האישור כרוכה  בבירוקרטיה עצומה שלא כל כך מתאימה לקיבוצניק ממשמר העמק.
כ 7,000 שנה משתמשים בפרי הדודאים, וכבר יותר מ200 אלף אנשים שתו את הליקר שעשיתי, אומר מיכה. יש לו גם מספר הזמנות מצרפת ומארה"ב שהוא יוכל לספק רק לאחר שיקבל את האישורים המתאימים.

מתברר שלמשקה הדודאים תכונות הגברת פוריות אצל בני האדם, כנראה, אף כי עד כה לא נערכו מחקרים מבוססים בנושא.

למיכה לין מספר סיפורים גם בנושא זה:

הגיע אליו אדם דתי מכפר חב"ד וסיפר שהוא "תשוש זרע", והרופא המליץ לו על שתיית ליקר הדודאים להגדלת הפוריות. כל פעם שהגיע ליקב  קנה החסיד  תריסר בקבוקים נוספים. אחרי חודשיים חזר למשמר העמק וסיפר שספירת הזרע שלו מראה שמספר הזרעונים  הוכפל. המספר הלך וגדל מדי חודש והפוריות עלתה.

הגיעה גם בחורה חילונית מפסגת זאב, בת 43, שהייתה אם לשתי בנות שנולדו מהפריה מלאכותית עקב בעיות פוריות אצלה. אחרי ששתתה מספר חודשים את ליקר הדודאים היא נכנסה  להריון , והיא לא ידעה שהיא  מסוגלת לכך בכלל. כיום  יש לה בן נחמד בשם אביתר שהתווסף לשתי אחיותיו.

סיפורי אגדות או אמת? רק האל יודע...

מיכה מילא את  שתי כוסיותי עוד ועוד,  באחת היה ליקר הסברס ובשני ליקר הדודאים. אהבתי את שניהם למרות החמיצות הבולטת של זה המיוצר מסברס.
הפתעה נוספת ציפתה לי בסיומו של הביקור, כשמיכה הוציא מהמקרר צנצנת ריבה (קונפיטורה) צהובה שיוצרה מפרי הדודאים. מילאתי את הכף בתמיסה הצהובה הסמיכה, והיא הייתה כל כך מתוקה וטעימה, עד שבא לי לקחת עוד כמה לקים.....
הראש סחרר מהאלכוהול, בפה מתוק מהריבה, ואנו ממשיכים קדימה לעבר היקב הישראלי הבא.

לחיים, לחיי הליקר הישראלי.