מאת: ניר אברמוביץ

צילומים: ענבר כץ ויריב חפץ

זן הקברנה פרנק החל לבסס לו מעמד רם בקרב יקבי ישראל בשנים האחרונות וזו כבר סיבה מוצדקת לייחד לו טעימה השוואתית. טלפון אחד ליקב רקאנטי, שנידב בשמחה את חדר הטעימות שלו, ועוד כמה טלפונים למספר יקבים – והטעימה יצאה לדרך. לפני העלאת הרשמים מהטעימה, מספר מילים על זן הקברנה פרנק וחלקו בכרמי וביקבי ישראל.

קברנה פרנק הוא זן צרפתי שעיקר תהילתו היא ביינות בורדו בבלנד המסורתי לצד קברנה סוביניון ומרלו. כמו כן, הזן נפוץ באזור עמק הלואר, שם מייצרים ממנו יינות זניים.

מצרפת נדד הזן למספר ארצות:

איטליה – בה הוא משמש בעיקר כתוספת לבלנד באזורים טוסקנה, ונטו, טרנטינו ועוד.

ארה"ב – בקליפורניה (עמק נאפה וסונומה), וושינגטון ואורגון מייצרים ממנו בין היתר יינות זניים המוערכים מאוד בעולם.                  

כמו כן מגדלים ק"פ בדרום אפריקה,ניו-זילנד, צ'ילה וארגנטינה.

קברנה פרנק בישראל

נכון לשנת 2005 קלטו ענבי קברנה פרנק ביקבים הבאים:

רמת הגולן, כרמל, ברקן, אפרת, תשבי, בנימינה, דלתון, מרגלית, נחשון, בן חנה, קסטל, תבור, שאטו גולן, בן חיים, טוליפ, עמק האלה, רקאנטי, צובה, כפיר, ויתקין, רמים, זמורה, פלטר, שריגים ועציון.

חלק מיקבים מייצרים ממנו יין זני ובחלק מהם הוא משמש לבלנד. מייצרים מק"פ גם יין רוזה ויין קינוח.

הזן גדל במספר אזורים בארץ:

רמת הגולן, הגליל העליון, באר טוביה, גזר, דרום השרון, לכיש, מטה בנימין, בנימינה, מטה יהודה ועמק חפר.

בשנת 2005 נבצרו 563 טונות ק"פ שהם כ-1.5% מכלל הבציר. הזנים האדומים שנבצרו יותר ממנו הם (לפי הסדר): קריניאן, קברנה סוביניון, מרלו, שירז, פטיט סירה.

נכון לשנת 2004 היו נטועים כ-325 דונם של ק"פ, כשב-2002 נטעו כ-75 דונם. מכך נובע שב-2006 תחול עליה בכמות ענבי הק"פ שייבצרו. סה"כ ק"פ נטוע – כאחוז.

בישראל החלו לגדל את הזן בכרמי יקבי רמת הגולן באמצע שנות ה-80. הזן משמש מאז ועד היום כתוספת לקצרין וכן בסדרות ירדן וגמלא.

בשנת 2001 ייצרו לראשונה בארץ יין ק"פ זני – ביקב מרגלית. בשנת 2002 הצטרפו כרמל,ויתקין וזמורה ומאז הצטרפו עוד ועוד יקבים המייצרים יין ק"פ זני.

בטעימה נכחו חברי פורום היין של דניאל רוגוב וכן מספר נציגים מהיקבים:

רקאנטי – היינן לואיס פסקו והמנכ"ל נועם יעקובי.

מרגלית – הייננים יאיר ואסף מרגלית, רמי ליבנה.

אמפורה – עוזר היינן דן.

שאטו גולן – היינן אורי חץ

זמורה – אחד מהבעלים צביקה אמיתי.

שלחו יין אך לא הגיעו נציגי היקבים: ויתקין, כרמל, עמק האלה, יתיר ופלטר.

אורח בטעימה היה ארני וייר – בעלים ויינן של יקב "הגפן" בעמק נאפה.

תודה לכל היקבים שהשתתפו בטעימה. תודה מיוחדת ליקב רקנאטי עבור נדיבותו הרבה.

רשמי הטעימה

מאת: אהוד וולטר

הסקרנות, בטעימת יינות קברנה פרנק ישראלים, לפחות הסקרנות שלי, הייתה מורכבת משני רבדים:

האחד – אבחון "המותג" קברנה פרנק, ככזה, זן ענבים גנרי.

השני – לשים את האצבע על המאפיינים של הקברנה פרנק הישראלי.

לא פלא שמגדלים את הקברנה פרנק בישראל, ואף עושים בו שימוש בתעשיית היין, אבל כמעט תמיד הוא יהיה חלק מבלנד, בניסיון להקנות אופי בורדולזי ליין, או לפחות לתדמיתו המשווקת לציבור החובבים. לפעמים זה אפילו מצליח, ויש דוגמאות מעניינות בהיצע הישראלי של בלנדים סטייל בורדו עם קברנה פרנק בהם.

ואז פרצו החשק ומעיינות היצירה של חלק מהעושים במלאכה, ויינות זניים של הקברנה פרנק החלו להופיע פה ושם. חלק ראו בכך אתגר, אחרים אולי קיוו "לגלות" את הזן שיתאים לטרואר הישראלי, והיה מי שרצה להשלים את היצע היינות שלו עם משהו מיוחד, אבל ההיצע הלך והתרחב, וכיום ניתן לציין לפחות 8 יקבים, וכנראה יש אף יותר, שמשיקים יינות קברנה פרנק, לא בהכרח כול שנה.

בטעימה היו לנו נציגים של מרבית יינות הקברנה פרנק הישראלים. חלק מהייננים, האחראים ליינות, השתתפו אתנו בטעימה, וגם אם לא תמיד שררה אחדות דעים בין המשתתפים לגבי היינות, כול יינן זיהה את היין שלו, כזהות הורה את ילדו.

הטעימה הייתה עיוורת, ובמספר סבבים. בתום כול סבב דנו ביינות, ולאחר דיון – שלעתים גרר אי הסכמות בין המשתתפים – נחשפו היינות. כול המפורט בהמשך הוא אישי, מנקודת מבט של חובב יין, ולא מייצג בהכרח את מגוון הדעות שעלו במפגש ולא את רמת הניתוח המקצועי המעמיק של חלק מהייננים, אשר חלקם התייחס לכול שביב ארומה ולכול בת טעם בצורה מקצועית ביותר.

להלן רשמי הטעימה, לפי סדר הגשת היינות:

סבב ראשון – שני חלקים, יינות קברנה פרנק משנת 2004:

עמק האלה, ק"פ 2004 – אדום כהה, שוליים סגולים, אף בולט, פרי שחור, גווני פלפל ירוק, מתובלן ותחושת Reductive מהתהליך. פה מלא, אלכוהול גבוה, טאנינים בולטים, חסרים קצת מאפייני הזן, חומציות (מתוקנת?) גבוהה.

רקנאטי, ק"פ ריזרב 2004 – אדום בריק כהה וצלול, פרי אדום ושחור, מתיקות על האף, זיתים, מרווה. גוף בינוני עד מלא, פירותי, די מאוזן, פרי יער אדום בשל, אגוז מוסקט, צמחי תבלין. קצת רחוק ממאפייני הזן, וזה יכול להשתנות במידת מה עם התבגרות היין.

ויתקין, ק"פ 2004 – אחד הטובים בטעימה, מעניין ומפגין מורכבות, עם צבע אדום-סגול כהה ואטום, אף מתקתק, פרי יער כחול ושחור, סוכריית כרמל וצמחי תבלין. מלא ועגול על החיך, טאנינים יבשים, הרבה פרי כחול (אוכמניות), מעט ירק אופייני, חומציות מאזנת, צמחי תבלין.

מרגלית, ק"פ 2004 – אדום-סגול כהה וצלול. אנימליות על האף, מעט BRETT (דווקא מושך, לטעמי, למרות שחלק לא אהבו), בשר ציד, פטריות, אדמה – חבילה מעניינת ומושכת, גם אם לא בדיוק במאפייני הזן. טעמים רכים ועגולים, מוכן לשתייה, מאוזן ומורכב למדי. חלקנו אהב יותר, אחרים פחות; אני מהראשונים.

אמפורה, ק"פ 2004 – מרכיב בבלנד של היקב, לא ישוחרר כיין זני. אדום-סגול כהה, אף קצת חייתי, אלכוהולי, פרי אדום ושחור, מפולפל ומתובלן, מעט שונה מהזן. גוף בינוני, מיצוי פרי בינוני, ירק, צמחי תבלין, אבל המבנה קצת חלול, חסרה שדרה ליין. זכרתי את היין מביקור ביקב לפני כחצי שנה, אז השאיר רושם מלא יותר ואינטגרטיבי. תנודות על ציר הזמן? אולי.

פלטר, ק"פ T 2004 – יין טוב מאוד, בזוג המוביל עם שאטו גולן (בהמשך), לטעמי. אדום בריק כהה וצלול. אף מעט ליקרי, פרי שחור בשל, קאסיס, תבלינים יבשים וצמחי תבלין. על החיך פרי שחור מורכב, מאוזן, טאנינים טובים, גרפיט עפרון, שוקולד מריר, די מורכב וסיומת ארוכה. סגנון עולם חדש ללא כחל וסרק, ובאכות מרשימה.

רקנאטי, מרלו 2004 – זן אחר, במכוון, שנועד לראות אם הטועמים מקובעים או לא בגישתם. טפיחה קלה על השכם – ידעתי לציין שזה לא קברנה פרנק, אך לא את הזן (מרלו). טעמי פרי אדום ושחור, אלכוהולי, Reductive, מעט מדיציני. מיצוי פרי בטעמים חזק במיוחד, מעט פלפל ירוק, טאני, ובשלב זה הטעמים נחתכים די בחדות.

סבב שני – יינות קברנה פרנק משנים קודמות:

כרמל, סדרה אזורית הרי יהודה, ק"פ 2002 – צבע מרשים, אדום כהה ואטום. בשל על האף, ליקרי, פרי שחור, מעט ירק ותבלינים. פה מלא, תיקון חומצה בולט (גס מדי לטעמי), פרי בשל, כמעט בשל מדי, ולא כ"כ מאוזן. אני זוכר יין זה לפני שנה, ואז הוא היה קרוב יותר למאפייני הזן, והפגין רמה גבוהה יותר; ייתכן ומדובר בהבדלי בקבוקים, או שמא תוחלת החיים של היין קצרה מהצפוי.

שאטו גולן, ק"פ 2003 – יחד עם הפלטר T 2004 כיכב בצמרת, צבעו אדום כהה עם שוליים צעירים, אף פרותי, גרגרי יער אדומים ושחורים עם אופי ירוק זני אופייני. מאוזן, נעים לשתייה ומורכב בטעמיו, טאנינים מודגשים, פרי יער אדום ושחור ודי מתובלן, שוקולד ואספרסו. סיומת ארוכה ומושכת. אורי חץ, היינן, שהשתתף בטעימה, טען שאין בכוונתו להוציא יין זני של הקברנה פרנק, אלא אם יענה על דרישות סף של איכות, עניין וייחודיות. שאפו לשאטו.

זמורה, ק"פ 2003 – אדום כהה ואטום, אף ליקרי עם פרי שחור בשל במיוחד. גם בטעמיו ליין אופי בשל במופגן, חסר חומציות לאיזון. אופי הפרי שזיפי, עם הרבה אלון על האף והפה. לטעמי, לא מבחינים כאן במאפייני הזן, כפי שגם ציינתי לגרסת 2005 של היקב, בסבב הבא.

סבב שלישי – יינות קברנה פרנק מחבית, 2005:

זמורה, ק"פ חבית 2005 – צבע אטום ומרשים, ארומות פרי שחור, הרחוקות לעת עתה ממאפייני הזן, אבל נראה היה שיש סימנים לכך שחלק מהאופי של פלפל ירוק יצוץ בהמשך. פה עשיר ומתובלן, ליקריץ וקאסיס, מעט סוכרייתי. יין עוברי בשלב זה, אבל עם פוטנציאל, ושווה מעקב!

מרגלית, ק"פ 2005 – יחסית קל לזיהוי (קל, לאחר שכשעתיים לפני כן טעמנו את אחיו הבוגר), עם צבע אדום כהה ואטום, פרי שחור, מאפייני ירק ופלפל של הזן, פרי שחור, ציפורן, מרווה ורוזמרין. גוף מלא, משיי ועגול, הרבה פרי, תחושה של כמעט קרם, חבית טובה, תבלינים. ליין שדרה מצויינת, והוא מחזיק על החיך לאורך זמן.

יתיר, ק"פ 2005 – ערן גולדווסר לא הגיע, אבל שלח דוגמא, מהיין שישמש בהמשך לבלנד. לתחושתי הוא הפגין מאפייני קברנה סוביניון דווקא, עם גווני דומדמניות, פטל ואוכמניות על האף ועל הפה.

לסיכום, עבורי, לא בטוח שישראל היא הטרואר האמיתי, המתאים לקברנה פרנק. קצת דרומי, קצת נמוך, בשל וחסר חומציות ברוב המקרים. אז מה, להרים ידיים? לגמרי לא בטוח, שהרי גם את הקריניאן ביכו, והוא נכנס דרך החלון, אחרי שזרקו אותו מהדלת. להערכתי הוא ניתן למיצוב כזן קאלט בישראל, מעניין וייחודי, גם אם ספק האם יגיע לאיכות בנו, הקברנה סוביניון. מצאה חן בעיני הגישה של אורי חץ, אשר מבטיח להמשיך ולגדל את הקברנה פרנק, להשביח את הבלנד של היקב באמצעותו, ובשנים יוצאות דופן גם לשחרר אותו כיין זני. למיטב ידיעתי, גם כרמל לא שחררו קברנה פרנק זני ב-2003, בעוד שב-2002 (כפי שטעמנו) ונראה שגם ב-2004 הוא מוצג לקהל.

אוגוסט 2006