ישראל פרקר

זה היה יום חם במיוחד, ערב פסח 2005, כמעט 35 מעלות בחוץ. אנחנו ממשיכים בטיול הגיאוגרפי שלנו ברחבי המדינה בחיפושי אחרי יקבים חדשים. הפעם היעד הוא צפון רמת הנגב. אופקים וקיבוץ צאלים כבר מאחרינו. הכביש שומם מאוד, כמו הנוף משני צידיו. אנשים מעדיפים כנראה להסתתר באותה עת בחדרים ממוזגים. מסביב חול וחול ורק חול (וגם קצת בדואים רועי צאן). המזגן ברכב עובד באון ומקרר כראוי.

סוף סוף הגיע השלט לו ציפיתי "קיבוץ רביבים". יקב יש בו בקיבוץ הוותיק – יקב שדמה. רק יקב יש בקיבוץ חשבתי לתומי עד אותו בוקר (וטעיתי מאוד בגדול... מיד תבינו מדוע). שער הברזל הגדול והצהוב נע באיטיות על גלגליו המשומנים ונסגר אחרינו.

קיבוץ רביבים עלה לקרקע בשנת 1943 בשנה זו הוחלט על הקמת שלושה 'מצפים' ב'נגב הרחוק.' מטרתם הייתה כפולה: חקלאית ומדינית. המצפים היו: גבולות, רביבים ובית-אשל.

ב-1949 נעזב המצפה ורביבים עברה לנקודת הקבע, כקילומטר צפונה.

מקימי רביבים היו צעירים מגרמניה ואיטליה, שהתחנכו בגבעת ברנר והקימו את קבוצת רביבים בראשון לציון בשנת 1938. אליהם הצטרפו ב1945- בני הכשרת "שדמה" של הפלמ"ח.

הכשרת "מעוז א" שהשתחררה באותה העת מהפלמ"ח, החליטה לרדת לרביבים, וזמן קצר אחריה הגיעו למקום כשבעים בני הכשרת מעוז ב", כאחד המחזורים הראשונים של "הנח"ל. ולאחריהם סדרת גרעיני "לנגב" של הנח"ל, שהגיעו לרביבים בזה אחר זה. לאלו הצטרפו עולים חדשים שלמדו עברית באולפן רביבים, התאהבו במקום ונשארו, כמו גם משפחות צעירות ישראליות, שהציצו ונפגעו.

את השם "רביבים", נתן למצפה ברל כצנלסון, ממנהיגי תנועת הפועלים בארץ. הוא ביקש להדגיש את הזיקה של הגרעין החדש לקיבוץ האם (הסופר י. ח. ברנר, שעל שמו נקרא קיבוץ גבעת ברנר, ערך בשעתו ביטאון בשם "רביבים").

את פנינו ביקב הקטן קיבלו מוטי שליו האחראי על שיווק מוצרי היקב ועומרי קלוסקי, היוזם, היינן, והרוח החיה של היקב, שיחד עם שותפו לאורך כל הדרך רני פיסק, אגרונום, החליט לייצר אלכוהול בקיבוץ כתחביב.
עוד לפני כן ייצר עומרי ליקרי מפרי עץ מרולה שהגיע מאפריקה. העצים הענקיים גדלו בשטח המטע של קיבוץ רביבים בצורה ניסיונית.

פרי המרולה מבשיל בקיץ. תחילה צבע פרותיו ירוק אפרפר ובהבשלה סופית הפרי נעשה צהוב וניראה כמו מישמש עם גרעין ענקי. לאחר ההבשלה מפיצים הפירות ריח טרופי עז המגיע למרחקים ומושך לפרי בעלי חיים רבים. הפילים באפריקה אשר מגיעים לאזור העצים בשל הריח, מסתובבים שיכורים בג'ונגלים לאחר שהם אוכלים את פירות המרולה הבשלים, שנפלו לקרקע ותוססים בשמש החמה. כתוצאה מהתסיסה נוצרת תכולת אלכוהול קטנה בפרי וטעמו נעשה מתוק יותר.

הליקר שנוצר ברביבים היה מצוין. אבל ההתעסקות בו שיעממה את עומרי, שהתברר שגם אינו אוהב ליקרים מתוקים הוא הפסיק בייצור הליקר. לדעתי הוא היה יכול להיות להיט לא קטן גם בגלל טעמו וגם מפני שלליקר מייחסים תכונות של הגברת התשוקה המינית, ולכן יש לו תפקיד מרכזי בטקסי פריון השבטים באפריקה. ישנם גם שבטים אשר מקיימים טקסי הנישואין תחת ענפיו הפוריים של העץ.
אני מקווה שבעתיד נוכל שוב לשתות את ליקר מרולה של יקב שדמה.

בשנת 2002 לקחו עומרי ורני מיובל בן שושן, מיקב בן שושן שבקיבוץ ברור חיל, גפת (קליפות מענבים שנסחטו) שנשארה מייצור היין שלו, והתסיסו אותה בפעם שנייה. מוטי בנה מזקקת פשוטה יחסית, ובעזרתה זיקקו את תוצר ההתססה עד לקבלת מספר ליטרים של גרפה. "התוצאה הייתה מאוד מכובדת ואהובה ע"י חברי הקיבוץ". ציין בפני בסיפוק עומרי.

מהמזקקת יצאה גרפה נקייה במיוחד ובה בין 50% ל-70% אלכוהול. גרפה זאת נמהלה במים עד לקבלת כ- 42% אלכוהול שהיה להיט אזורי.

2 סוגי גרפה מיוצרים ביקב שדמה, האחת שקופה רגילה, טבעית, והשנייה היא גרפה פרע בצבע מוזהב. יש בה צמח מרפא שהרוסים מאוד אוהבים, דרך אגב. צמח הפרע נמצא כמרכיב במשקה האלכוהולי ייגר מייסטר. הוא נותן מרירות עדינה למשקה. פרע (Hypericum Perforatum) הוא צמח מרפא אנטי דיכאוני ואנטי חרדתי.

ביקב שדמה מייצרים גם ברנדי מיין שלא נאהב ע"י יוצריו וגם מגרפה. עומרי מדגיש את ניקיונו הרב של המשקה האלכוהולי. נשארים בו מעט מאוד שמנים אתריים (הגורמים לכאבי ראש) ומתנול. בבדיקות מיוחדות שנערכו במכון היין צוינה לחיוב דרגת ניקיון הברנדי הגבוהה של יקב שדמה.

בשלב מסוים החליטו עומרי ורני לעלות מדרגה ולהתחיל לייצר גם יין אדום. עומרי עבר קורס יין אצל יובל בן שושן ושאב עצות גם מסנדרו, מיקב לה טרה פרומסה. מענבי בציר 2003 הוחל לייצר ביקב יינות קברנה סוביניון ומרלו. יוצרו כ1300 בקבוקים.
הענבים מגיעים ליקב מאזור המדברי של רמת הנגב. חלקם מגיע מחוות נעמה בבעלות מאיר בן ישי (ממייסדי ירוחם) וחוות זוהר במדבר של זוהר ואורן אפשטיין.

היקב מייצר יינות מענבי הכרמים הייחודיים מאזור רמת הנגב בלבד.

היינות משני הכרמים מופרדים. לא מערבבים בין התוצרת המתקבלת מהחוות השונות. ובאמת ניתן לחוש בהבדל בטעמי היינות משני מקומות הגידול.

בחדר החביות נמצאות כיום 5 חביות עץ אלון מלאות ביין 2004 שיבוקבק בשנת 2006. הייתה שם גם חבית פלסטיק מלאה בברנדי המתיישן עם שבבי עץ.
עומרי מפרק חביות ישנות מנקם, משייף, שורף קצת באמצעות מבער מיוחד ומרכיבם מחדש.

מהיקב עברנו ל"חי נגב רביבים", פארק מיוחד, שהוא פרי יוזמתו של בני אוסדון, והתיישבנו במבנה שקירותיו מחופים בטיח בוץ מקומי. הצטרפו אלינו גם אורי יוגב, מנהל מפעל השמן חלוצה של הקיבוץ ובני אוסדון הרוח החיה ומקים של הפארק.

על השולחן חיכתה לנו פלטת גבינות מקסימה בסידורה, במגוון הגבינות ובטעמם. הגבינות נעשו במחלבת הקיבוץ והיה טעים ונעים מאוד לנגוס בהם בליווי באגט לבן וטרי קצת לפני שהתחיל חג המצות. לוו להם גם זיתים בשרניים ועסיסיים שנכבשו בידיו המסורות של בני.

לכוסות נמזג היין הראשון, מרלו, מענבי חוות זוהר במדבר. היין מרוכז מאוד, בשל ומורכב ויש בו טעמים פירותיים השונים מאוד מטעמי היינות הצפוניים המוכרים לכולם. נזכרתי מיד ביינות ששתיתי בעבר בחוות בודדים בדרום. לאקלים ולקרקע יש השפעה ניכרת על טיב היין ועוצמתו.

אחריו נמזג הקברנה סוביניון, שהוא יין הדגל הייחודי של יקב שדמה. הענבים הגיעו מהכרם בחוות זוהר. שוב תאור דומה של יין עם גוף מלא וטעם מיוחד, מורכב, שונה וכיפי.

כשלגמתי את המרלו, אהבתי אותו אך טעמו של הקברנה לאחר מכן האפיל עליו. לדעתי היין מוכן לשתיה כבר עתה כמלווה נאמן למאכלים ובשרים מתובלים. בעיה אחת הייתה לי בעת הטעימה, החום הרב ששרר מסביב... יום שרבי נתן לנו האל.

בני, שבתחילה טען שאינו אוהב להתראיין, פתח בסיפורו, והאמינו לי שהיה קשה מאוד לעצור את שטף דבריו מלאי ההתלהבות. זאת הייתה התלהבות של אדם הזוכה להקים בצורה מושלמת כל מה שהוא חולם :
"אנחנו נמצאים בתוך מתחם שניקרא כפר אפריקאי, ובו פעילות הנקראת פרי, פרה ויצירה.

מגיעות הנה קבוצות אנשים מבתי ספר, גני ילדים ומוועדי עובדים וכאן מלמדים אותם.
 הפרי הוא הזית הגדל מסוף ספטמבר עד סוף פברואר. המבקרים מוסקים את הזיתים ושותפים בעשיית שמן הזית. פרי נוסף הוא ההדרים. במקום יש פרדס המטופח ע"י אנשי ענף המטע. המבקרים קוטפים פירות טועמים מבדילים בין הזנים השונים. לאחר מכן הם עושים במקום מיצים וריבות.

הפרה קשורה לנושא הרפת. הרפת ברביבים היא בשיתוף ניר אליהו וכפר עזה. יש בה מעל 1000 פרות חולבות, המייצרות מעל 13 מיליון ליטר חלב בשנה. קיימת שותפות עם מפעלי שטראוס ויוטבתה. מהרפת הגדולה גם משווקים חלב למגזר החרדי.זהו חלב כשר במיוחד.

יצירה. במקום יש סדנאות לבניה בבוץ, כל מבני המתחם מצופים בבוץ. בשדות הקיבוץ מגדלים חיטה מגרעיניה עושים המשתתפים בפעילות קמח וממנו לחם ופיתות בשימוש בטבון מיוחד.

במקום יש גם מיני סאפרי מדברי ובו חיות בר ארץ ישראליות. וגם גן אירועים במקום.

במרכז הפארק בתוך מבנה שהושלם לאחרונה מודבקות על הרצפה עצמות שלדי חיות שנאספו בסביבה. העצמות יכוסו בחול והמבקרים הצעירים שיצוידו בכלי עבודה קטנים יתבקשו לחשוף אותם כשהוריהם ישבו ויצפו בפעילותם על מושבים מיוחדים שנבנו במקום.

בעתיד יגיע גם ענף היין למקום. יבנה בית יין בו יוצגו יינות יקב שדמה והמבקרים יקבלו הדרכה בנושא הגפנים וייצור יין.

בקרוב גם יבנה כאן קיר גדול בנוסח החאנים הקדומים. החאן יהיה מחולק ל4 נושאים לימודיים, בית בד, גת, גורן ובאר אנטיליה. "

חבר קיבוץ נוסף ישב איתנו כל העת, אורי יוגב, מנהל מפעל שמן הזית "חלוצה" שברביבים. זהו מפעל חדיש ומשוכלל.

טבלתי פרוסת באגט ריחני בשמן זית מצוין וריחני שבעתיים, נגסתי בעגבנייה אדומה בעלת טעם חמצמץ אלוהי, מדברי, והקשבתי לדבריו הרהוטים:

"ברביבים נטעו 1000 דונם של עצי זית נוספים בהשקעה של שותפי חוץ. ס"ה יש כאן כ 9,000 דונם עצי זית. המקום נמצא מעל מאגר מים תת קרקעי בעומק של 700-800 מטר שהוא חלק מהמאגר הישראלי המכיל מיליארדי מטרים מעוקבים של מים. קודחים לעומק והמים עולים, ובהם משתמשים להשקיית העצים. כל החקלאות ברמת הנגב מבוססת על המים המליחים. יש תוכניות להוביל חזרה צפונה בצינור המוביל הארצי מים מליחים אחרי שיעברו התפלה מתאימה.
החוכמה של אזור רמת הנגב היא להפוך את החיסרון המדברי בו הוא נמצא ליתרון. לקחת את תנאי האקלים הקשים שבמדבר של חום יובש, קרקעות עניות וכו' ולמצוא איך בשיטה אגרוטכנית מסוימת להפוך את המוצר בו משתמשים למוצר איכותי יותר.

 יצאנו השנה ב"חלוצה" עם הסדרה הזנית של שמנים. נוספו לברנע, הסורי ופיקואל גם זנים אירופאים, ארביקינה, פישולין ופרונטויו. הפרונטויו הוא שמן מאוד מיוחד עם ניחוח אגוזים בולט מאוד. הוא מתקתק ויש בו עוצמה לפירותיות."

"מדוע אתם מייצרים שמנים מהרבה זנים?" ביקשתי לדעת ביודעי שרוב הצרכנים מחפשים שמן זית ולא חשוב להם מאיזה זן יהיה.
"הצרכן הישראלי הממוצע חושב שהשמן הערבי הוא הכי טוב כשהוא ירוק וסמיך. הוא לא שם לב שבצורת העיבוד המסורתית שלהם הם מאחסנים את הזיתים בשקים סגורים בהם הם מתבשלים ומחמיצים עד לשלב הכנת השמן.

מתברר שעל השוק הישראלי לוחצת כמות עצומה של שמן המיוצרת בגדה. מדינת ישראל צורכת 15,000 טון שמן בשנה ומייצרת רק 8,000 טון. בגדה מייצרים 25-30,000 טון שמן בשנה. הסיכוי לחדור לשוק מביני הדבר המחפשים איכות הוא רק בייצור שמן איכותי טוב ומיוחד שיהיה  כתית מעולה ולאט לאט לחדור למודעות הציבור. בשיווק לרשתות, חלוצה עושה בלנד משמנים שונים במטרה להגיע לטעם הטוב ביותר. בחנויות מיוחדות מוכרים למבינים את הסדרה הזנית."

ביקשתי להודות למארחי ולצאת חזרה צפונה רווי בחוויות הביקור, אך בני, זה שהיה קשה לו להתראיין בתחילה, החליט שהגיע הזמן להראות לנו עוד מספר אתרים מרתקים בקיבוץ.

בגן הקקטוסים הגדול ראינו עשרות קקטוסים קטנים וגדולים שחלקם עברו הרכבות מיוחדות בהן שולבו מספר צמחים יחד ועוצבו בצורות שונות ומיוחדות. ע"י אהרון נווה.

משם המשכנו לגן עיצוב בעץ גם הוא בטיפוח אהרון נווה. ההפתעה הייתה רבה (וגם החום המעיק) בהשקעה של 30 שנה, הרבה ידע, התמדה וחזון עיצב אהרון עצים בצורות שונות ומשונות ע"י הרכבות הברכה בהם ענף מוכנס לקרקע ומקבל שורשים ובשיטות איחוי בו נושקים ענפים ומתחברים ביניהם. יש בגן עצים בצורת קשרים, מגן דוד, משקפים ועוד ועוד. זה היה מראה מיוחד ואולי בלעדי בעולם.

בדרכנו לצאת מהקיבוץ לאחר שלגמנו עוד קצת יין עם ניחוחות מדבריים, חלפנו ליד הרפת הענקית וצפינו במאות עגלות צעירות נחות בחצר.

כך, בעקבותיו של יקב חדש, יקב שדמה, למדנו להכיר נווה מדבר ישראלי גדול ואיכותי. עולם קסום אני קורא לזה.
הטלפון של עומרי לקבלת מידע על היינות  050-7950231
הטלפון של בני  אוסדון לברור פעילויות בחי נגב 050-5402394

לחיים, לחיי היין הישראלי, שמן הזית והחלב, ולתפארת רמת הנגב !!!

    

אפריל 2005