אבי הלוי

חדר הטעימות הממוזג היטב בבית 'איש הענבים' היווה מיפלט מצוין מהחום והלחות של ראשית יולי 2004. סביב שולחן האבירים הגדול והכבד התאספנו, קומץ חובבי יין, לשמוע את דורון רב הון, היינן של יקבי עמק האלה. דורון, שלמד ייננות בעיר בון ( (BEAUNE שבבורגון, הוזמן ע"י חיים גן לספר על יקבי עמק האלה, ובנוסף, לדבר על זן הפינו נואר וסיכויי היקלטותו בארץ.

הפגישה נפתחה בדברי רקע על יקבי עמק האלה, מה שמכונה בפי דורון "הפרוייקט". בשנת 1998 החליט יהודי אמריקאי עתיר נכסים, המעונין להישאר לפי שעה בעילום שם, להשקיע בארץ לשם נטיעת כרמים והקמת יקב שייצר יינות איכות כשרים. לאחר סריקות נרחבות נבחר חבל עדולם שבאזור עמק האלה. מאות דונם של כרמים ניטעו בערוצי נחל ובנקיקים בסביבת המושבים אדרת ונס הרים והם מהווים היום את הבסיס לייצור יינות יקבי עמק האלה.

דורון מזג לנו שרדונה 2003  שבוקבק לפני כשבועיים. זהו השרדונה הראשון של היקב. הוא הוכן מתערובת של 75% ענבים שגדלו באדרת (האזור הנמוך יותר) ו- 25% ענבים מנס הרים הגבוה יחסית. היין התיישן 10 חודשים בחביות עץ אלון לא חדשות מבורגון. היין עדיין לא מוכן לשתייה ויצא לשוק רק בעוד 10 חודשים. זה לא הפריע לנו ליהנות ממנו כבר כעת.

בעמק האלה בוצרים בשעות הקרירות של הלילה ועד הבוקר כל הענבים מגיעים אל "קו הייצור". ביקב עומדים 12 איש מסביב לשולחן מיון, בוררים החוצה ענבים פגומים ומנקים את האשכולות מעלים וגופים זרים. אח"כ באה ההפרדה מהשידרות והענבים מועברים לתסיסה. היין שנוצר מענבי כל חלקה וחלקה מותסס בניפרד ויש עליו מעקב ואיסוף מידע על מנת ליצור תשתית ליינות "סינגל ויניארד" בעתיד.על פי תפיסתו של דורון היין צריך לשקף את הפרי והאזור ולכן לא רצוי להגזים בטעמים הבאים מהעץ. מסיבה זו מיישנים ביקבי עמק האלה את היין בעיקר בחביות לא חדשות.

בשלב זה עברנו לדבר על זן הפינו נואר, ה'פינו' כפי שמכנה אותו דורון בקיצור. את הבעיה העיקרית בהיקלטות הפינו בארץ רואה דורון בתקופת ההבשלה של הפרי. הפינו זקוק לתקופת הבשלה ארוכה ואילו האקלים אצלנו בארץ מקצר את תקופת ההבשלה. לשם כך נעשים נסיונות בחלקת הפינו נואר של יקבי עמק האלה לתת לגפנים הצללה מלאכותית במגמה להאט את קצב ההבשלה ולמשוך אותה לאורך זמן.

היין הבא שנמזג לכוסותינו הוא ה-  EVER RED 2002 . זהו בלנד של 80% קברנה ו- 20% מרלו ששהה 12 חודש בחביות חלקן חדשות וחלקן ישנות. היין בעל גוף בינוני מלא, כמעט 14% אלכוהול והוא מוכן כבר כעת, בהיותו צעיר, לשתייה.

המשכנו לדבר על הפינו נואר. דורון הסביר שתכונתו של הפינו שהוא משקף בצורה הטובה ביותר, לעומת זנים אחרים, את הטרואר שבו הוא גדל. בארץ טרם נמצא הטרואר שמפיק פינו נואר אופייני. גם בבורגון, מספר דורון, רק 10% מהפינו נואר הוא איכותי במיוחד ומעניק את החוויה לאוהבי הזן הזה. החום והשמש בארצנו גורמים לפינו להיות "ריבתי" ולא מעניין. יש חשש, על כן, שגם אם הזן הזה ייקלט בארץ הוא לא יפיק יינות מהסוג האיכותי שיש בבורגון.

הפינו הוא זן מפונק ורגיש. העינב הוא בעל קליפה דקה ורגישה לפציעות, האשכול צפוף מאוד – מה שעלול לגרום לרקבונות. גם בתור תירוש הוא בעייתי ויש לו נטייה להתחמצן בקלות לעומת זנים אחרים. "אז מדוע להתעקש לייצר פינו" שואל אחד הנוכחים. "בגלל היוקרה" עונה דורון. "יינן שמצליח ליצור יין פינו נואר טוב זוכה להערכה מקצועית רבה".

"האם יש מה ללמוד מהאמריקאים" שאלתי את דורון. "יש מדינה שלמה, מדינת אורגון, שבה סוגדים לזן הזה". דורון השיב שהוא באופן אישי לא אוהב את הפינו נואר האמריקאי, למרות שיש לו את מאפייני הזן והוא ברמה גבוהה מהפינו המיוצר בארץ. בעת לימודיו בבורגון הוא השתתף בטעימות השוואתיות של פינו אמריקאי והוא התרשם דווקא מפינו המיוצר בכמה יקבים בקליפורניה.

כעת טעמנו את הקברנה סוביניון 2002.. המיוחד ביין זה, לדברי דורון, שהוא הוכן משני סוגי קברנה סוביניון במובן של שני סוגי הבשלה שונים: האחד מענבים שנבצרו לאחר שעברו את ההבשלה הראשונה שהיא ההבשלה הפיזיולוגית. הסוג השני מענבים שעברו גם הבשלה פנולית שבה העינב מקבל את מגוון הטעמים והצבע. הענבים מהסוג השני גם מושרים עם הקליפות כחודש ימים. בסה"כ לאחר 12 חודש בחביות עץ, חלקן חדשות,  מתקבל יין אלכוהולי (14.7 %) אך פירותי ואלגנטי.

אח"כ הגיע תורו של המרלו 2002. בניגוד לתדמית המקובלת של המרלו, שהוא כביכול יין נשי, המרלו של עמק האלה הוא פגז. הוא בעל צבע אדום חזק ועשיר בטעמים. טעמתי את היין הזה בעבר ולא התאכזבתי גם הפעם. יופי של יין.

סיימנו ביין הקינוח של יקבי עמק האלה ה- מוסקט קינוח. את היין הזה מכינים מענבי מוסקט אלכסנדרוני שנבצרו בבציר מאוחר. תהליך הייצור של יין זה הוא מורכב יותר. התירוש בא במגע קצר עם הקליפות, אח"כ סחיטה עדינה, תסיסה קרה, הוספת אלכוהול ויישון בחביות עץ חדשות מחוץ ליקב. טעים ומענג.

משהסתיים החלק ה"רשמי" של הערב שלף חיים גן ממרתפו בקבוק פינו נואר כלשהו ונשארנו כמה חברים עם דורון לשוחח על הפינו וללגום ממנו. אני, כחובב פינו נואר בעצמי, מייחל כבר ליום שדורון יוציא את יין הפינו הראשון שלו שאולי ייקרא "נס הרים גרנד קרו"...