בס"ד

מאת: רונן פרלמוטר

מתוך מוסף היין של "קו עיתונות דתית"

רב, יינן ורופא נפגשים על כוס יין...

לא, אין זו תחילתה של בדיחה עסיסית. זהו פאנל המומחים שכינסנו, ערב ימי הפורים, אל מערכת מוסף היין, לדון בנושא אלו הימים - היין.

חיוב השתייה וההתבשמות בפורים מעורר לא מעט תמיהות הלכתיות ואף רפואיות ומקצועיות. כיצד זה מצווה אותנו התורה לאבד את הדעת ביין ביום קדוש זה? הרי בכל השנה כולה אנו מוזהרים להתרחק מן השטות ומן השכרות, ומה בזוי ושפל הוא מראה השיכור המתגולל בקיאו. מאידך גם מבחינה רפואית ידוע כי יש אמנם סגולות טובות לשתיה מתונה של יין, ואולם שתייה מופרזת אינה מומלצת.

גייסנו למערכת המוסף פאנל מומחים שכלל את הרה"ג ישעיה שטיינברגר הכהן שליט"א, רב שכונות רמת שרת ודניה ור"מ ישיבת הכותל בירושלים, את הרב דר' יצחק קופרמן, קרדיולוג בכיר במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי בתל אביב (המוכר יותר בשמו – בית החולים איכילוב) ובבית החולים סורוקה בבאר שבע, ואת היינן המומחה שיקי ראוכברגר היינן הראשי של יקבי טפרברג 1870 (יקבי אפרת לשעבר), לתהות על קנקנם, על השלכותיה של השתייה, ואולי אפילו ללמוד ולחדש דבר או שניים שיקלו עלינו את חיוב הבישום ואת תופעות הלוואי שלו.

"הראשון המוזכר בתורה בהקשר עם יין הוא נח", פותח הרה"ג שטיינברגר "ולאו דווקא בהקשר חיובי. התורה מותחת עליו ביקורת נוקבת. לביטוי 'ויתגל בתוך אוהלו' יש משמעות שלילית ביותר. יש אומרים שהיה כאן גילוי עריות ויש שאומרים עבודה זרה. גם לוט, אחיינו של אברהם אבינו, נכשל באיסורים דומים לאחר שמאבד את דעתו ואת עצמיותו ביין שמוצא במערה, והוא אף הופך לביטוי וסמל שלילי עד ימינו 'שיכור כלוט'".

מצד שני ברכת יעקב ליהודה מלאה בתיאורי יין חיוביים-

הרה"ג שטיינברגר: "זה נכון. זהו המקור החיובי הראשון ליין בתורה. יהודה נתברך בשפע גפנים בנחלתו ועד היום אנו יודעים שהרי יהודה הם אזור גידול מועדף לגפני יין. היין הוא גם משל לנפש. "דם ענבים סותה" אומר יעקב - הוא ממשיל את היין לדם, לא רק בצבעו האדום אלא גם בעוצמות הטמונות בו, ממש כמו בדם הנפש. בחסידות הרחיבו בזה והדגישו את מאמר חז"ל ש'גדולה לגימה שמקרבת את הלבבות' ונהגו לברך זה את זה בברכת 'לחיים' שכידוע "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" וגם יין בגימטרייה שבעים". "גישת התורה ליין היא מורכבת ודואלית" ממשיך הרה"ג שטיינברגר "מצד אחד כל ענייני הקדושה נקבעו על יין – קידוש היום, קידושי איש ואישה וכו'. גם ברית מילה, פדיון הבן, ברכת האילנות בהרבה מקומות ועוד הרבה נקבעו על הכוס, אך מצד שני התורה מרחיקה אותנו מן השכרות הרחק כמטחווי קשת".

היכן מצינו התייחסות לשכרות בהלכה?

הרה"ג שטיינברגר: "חז"ל אסרו לאדם להורות הלכה לאחר ששתה רביעית, עד שיפיג את יינו מעליו. כמו כן כהן אסור להיכנס למקדש שתוי יין (וכן לשאת כפיו בימינו). גם להתפלל כשהוא שיכור אסור לו לאדם, אם כי בדיעבד אם לא היה שתוי כל כך ויכול היה לעמוד לפני מלך בשר ודם תפילתו מתקבלת. הדוגמא הקיצונית ביותר אולי היא בן סורר ומורה. הכמות ששתה אותו בן כדי שיחשב לסורר איננה גדולה כל כך. 'חצי לוג יין איטלקי' שהיא הכמות הנדרשת כדי שיכנס בגדר סורר היא בסה"כ מאה שבעים ושניים סמ"ק (או שלוש מאות סמ"ק לשיעור החזו"א) – פחות מכוס רגילה שלנו. עד כדי כך הרחיקה התורה מן השכרות".

מנגד, ידוע הוא כי יהודים לאורך הגלות החזיקו בבעלותם בתי מרזח -

הרה"ג שטיינברגר: "הם אמנם חכרו את בתי המרזח אולם לא הם שתו בהם. הגויים הם אלו שבאו להטביע את יגונם בטיפה המרה. אצלם השתייה הייתה מעין הוכחה לגבריות. היהודים לא השתכרו, שכן שיכור משול למת. הוא מופשט מגשמיותו ולמחרת בבוקר הוא אינו זוכר מאומה ודומה הוא לכלב הרחוב".

אז איך באמת מצווה אותנו התורה לשתות יין בפורים עד דלא ידע?

הרה"ג שטיינברגר: "קודם כל ישנן כמה דעות בהלכה בנושא. רבנו אפרים, מבעלי התוספות, כבר קבע כי אמנם רבא גרס שחובה להתבסם בפורים, אולם לא נקבעה הלכה כמותו. הראיה – משכרות יכולה לצאת תקלה גדולה כפי שהוא עצמו שחט לר' זירא. אחרים אמנם מוכיחים מכאן ההפך – מכיוון שרצה רבא לקבוע סעודת פורים נוספת עם ר' זירא בשנה שלאחר מכן רואים כי כן יש חובת שתייה, אולם גם ביניהם נחלקו הפוסקים עד כמה יש לשתות: השל"ה הקדוש והדברים מובאים גם ב"יד אפרים" טוען כי יש לשתות "עד דלא ידע" ולא עד בכלל. כלומר עד שמגיע לגבול איבוד הידיעה. ובכלל שכרות בארמית זה "לרוויי" ולא "לבסומי". הגדר לשתיית הפורים לדבריהם (וכן במאירי) – מעט יותר משתיית יום טוב".

האם כוונת הרב לביטוי ההלכתי ש"ישתה יותר מלימודו"?

הרה"ג שטיינברגר: "יותר מלימודו זו דעת הרמב"ם והרמ"א, שישתה יותר מלימודו ויירדם ומתוך כך לא יבחין בין הארור לברוך. לרמב"ם נראה כי דין זה הוא רק בסעודה (ולא בכל היום) ואילו לרמ"א – בכל היום. גם המאירי מדגיש כי 'אין שמחה של הוללות ושטות... אלא של אהבת השם' והחיי אדם פוסק שאם אדם יודע שיגיע לקלות ראש ע"י השתייה או יבטל מצוות עשה אחרות – מוטב שלא ישתכר. אמנם ישנה דעה אחרת לקיצוניות השנייה אותה מביא השפת אמת על מסכת מגילה וכן בעמק הברכה ש"עד דלא ידע" זה שיעור מינימום לשתיית הפורים ואדם צריך לשתות עד כמה שאפשר".

מבחינה מחשבתית פנימית יש ערך לשכרות הפורימית?

הרה"ג שטיינברגר: "מבחינה רעיונית יש כאן הרבה מה להרחיב אך אין זה המקום או הזמן, נאמר רק שהמהר"ל מבין שיש להשתכר בפורים כלוט, ממש עד לאיבוד הדעת. מכיוון שנס ההצלה בפורים נעשה על גזירת הגוף ולא על גזירת הרוח (כמו בחנוכה שאם היו ממירים דתם היו ניצלים – ר.פ.) - עבודת יום הפורים היא דווקא בגוף ללא דעת כלל. 'ביטול הדעת' זו עבודת הפורים".

השנה אנו חוגגים את הפורים בצל טבח הנערים הנורא שהתרחש בראש החודש בישיבת מרכז הרב. כיצד אפשר לשתות ולשמוח?

הרה"ג שטיינברגר: "הגמרא בעירובין מביאה כי 'לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים' – היין מרומם את האדם מארבע אמותיו ומעשרת טפחיו. אמנם כשהוא שותה הוא הופך קצת הזוי, המציאות נראית טוב יותר והוא שוכח מצרותיו. השנה כולנו אבלים על האסון הנורא בו נטבחו שמונת התלמידים כשהיו שקועים בלימוד אולם דווקא בכוחו של היין לנחם אותנו ולו במעט. הגמרא גם מוסיפה שם כי 'כל המתיישב ביינו יש בו דעת שבעים זקנים', ופירוש הדברים כי היין חושף תובנות עמוקות הנצורות בלב האדם, גדלות דמוחין, אשר בשל חספוסם של החיים אינם יכולים לבוא לידי ביטוי ביומיום, ורק ביין מתגלים. מאותה סיבה שולח יוסף לאביו 'יין ישן שדעת זקנים נוחה ממנו' ומסמל לו דווקא ע"י היין את הפסקת האבלות ואת יישוב הדעת".

למעשה, כיצד יש לקיים את  חובת שתיית היום?

הרה"ג שטיינברגר: "יש חובה קדושה לשתות בימי הפורים (ולא בלילה), אולם יש להישאר תחת שליטה ולא לאבד את הדעת לגמרי. הדברים נכונים במיוחד כלפי אלו האוחזים בידם הגה ונוהגים בכלי רכב – שאסור להם לשתות כלל. ואם שתו, שיתנו לאחר לנהוג".

"מבחינה רפואית" אומר לנו הרב דר' קופרמן, "הוכח כי שתייה מתונה של יין לאורך זמן מפחיתה את הסיכוי ללקות במחלות לב וחלק ממחלות סרטניות. ישנם מקומות בעולם, כמו צרפת או איטליה למשל, שם שתיית חצי כוס  יין בכל ארוחה הפכה לדבר שבשגרה. צריכה כזו של יין אכן יעילה. זהו גם ההסבר שניתן לתופעה הידועה בשם 'הפרדוקס הצרפתי'; הצרפתים ידועים באכילת מאכלים עתירי כולסטרול ושומן ובכל זאת נמצא כי הבריאות שלהם טובה יותר מזו של תושבי מקומות אחרים. ההסבר שניתן לתופעה היה כי השתייה המתונה של יין כנ"ל היא זו ששמרה על בריאותם. הטוב ביותר הוא יין אדום יבש, אולם גם ליין לבן יש השפעה דומה. לעומת זאת מי שישתה בקבוק שלם בפורים - זה לא יועיל לבריאותו הרבה".

ישנם גם מחקרים אחרים הגורסים כי ליין יכולה להיות השפעה שלילית -

דר' קופרמן: "אכן שתיית אלכוהול מופרזת ולאורך תקופה ארוכה תגרום לחוסר תיאבון ולנזק של ממש לכבד. יש להקפיד ולא להפריז בשתיית יין שכן הכבד הוא אחד מהאיברים הפנימיים החשובים שלנו והוא אחראי על תפקוד בריא של מערכת הדם. בנוסף צריך לזכור כי יין מכיל הרבה קלוריות. בכוס יין יבש יש כפול קלוריות מאשר בכוס קוקה קולה, שלא לדבר על יין מתוק שבו כמות קלוריות עוד יותר גבוהה. אמנם שתייה תוססת ממותקת אנחנו שותים בכמויות גדולות יותר ויש למשקה התוסס תופעות לוואי משל עצמו, אבל אפשר להמיר זאת במשקה קל דיאטטי. 'יין דיאט' לעומת זאת, עדיין לא המציאו ".

יש אנשים בעלי רגישות ליין או לאלכוהול?

דר' קופרמן: "יש אנשים בעלי קיבה רגישה ששתייה של אלכוהול או יין תגרום אצלם בכיבי קיבה (אולקוס), ובשתייה מופרזת זה אף יכול להחמיר עד כדי דימום תוך קיבתי. בנוסף, האלכוהול גורם להרחבת כלי הדם בגוף ויש כאלה שזה יתבטא אצלם באדמומיות שתתפשט על העור. לכן, מי שרוצה לשמור על עצמו אך בכל זאת מקפיד לקיים את שתיית ארבע הכוסות בליל הסדר עם יין (ולא על מיץ ענבים), טוב יעשה אם ישתה יין יבש, שהשפעתו חלשה יותר או לחילופין ימזוג את היין יחד עם מיץ ענבים ובכך יוריד את רמת האלכוהול שבכוס".

מה לגבי סתם תופעות לוואי של שתייה מופרזת?

דר' קופרמן: "את תופעת ההקאות אנחנו מכירים לצערנו היטב. מחזה של בחורי ישיבה מבוסמים מתגוללים בקיאם ברחובות הערים בפורים אינו מחזה נדיר, אך בעיני הוא מביש. אין לזה כל קשר עם שמחת פורים אמיתית, שלא לדבר על איך זה נתפס בעיני הציבור החילוני. זכורני מקרה בו קרוב משפחה צעיר שהתארח אצלנו נמצא על אחת המדרכות ברחוב בליל פורים, מקיא את נשמתו. עזרתי לו כמובן, לקחתי אותו הביתה והשקיתי אותו בקפה שחור כדי להקהות את סממני השכרות. למחרת, ליל פורים דמוקפין, קיבלתי טלפון מחדר המיון  בבית החולים הדסה בירושלים, בו נאמר לי כי בני הגיע לשם שיכור וכמעט חסר הכרה. 'טסתי' כל הדרך לירושלים, וכשהגעתי גיליתי ששוב היה זה אותו קרוב משפחה. הוא כנראה חשב שיקבל יחס מועדף אם יאמר כי הוא בנו של דר' קופרמן. עכשיו לך תסביר לכל הצוות הרפואי שזה לא הבן שלך...".

אבל בכל זאת יש חיוב להתבשם בפורים -

דר' קופרמן: "נכון, אבל יש דרך ראויה לעשות זאת. קודם כל מי ששתה – שלא ינהג. כל בני חבורה ידאגו שאחד מהם יישאר פיכח. לא רק כדי שהמשטרה לא יתפסו אותם, אלא בעיקר בגלל סכנת החיים שבנהיגה בשכרות. מעבר לכך, יש כמה פטנטים שאפשר ליישם כדי שהשכרות לא תהיה כל כך קיצונית. ראשית כל, יש לשתות רק 'על בטן מלאה'. פשוט לאכול לפני ששותים. עוד פטנט הוא לשתות כמה כפות שמן זית לפני היין. שמן הזית דואג 'לרפד' את הקיבה ולמנוע מהאלכוהול להיספג מהר במערכת הדם. ויש גם את הפטנט העממי של אכילת מלפפון חמוץ. אומרים שגם זה מועיל. בכל מקרה, חשוב מאוד להדגיש – אי אפשר להתרגל לשתיית אלכוהול. בכל פעם האלכוהול נכנס למערכת הדם ומשפיע מחדש על שיקול הדעת. אם שתיתם יותר מכוס בירה או יין אחת – אל תנהגו, זו ממש סכנת חיים - לכם, ליושבי הרכב ולכל מי שיהיה בסביבתכם. אני מצטרף לרב שטיינברגר בקריאה לכל הציבור - לא יותר מכוס בירה או חצי כוס יין, ועל קיבה מלאה, עם ארוחה. לא בגלל המשטרה – אלא בגלל החיים!".

ומי שבכל זאת קיים את מצוות היום בהידור, מה יעשה למחרת בבוקר עם כאב הראש?

דר' קופרמן: "מי ששתה והתבסם לגמרי, טוב יעשה אם ילך לישון. השינה כבר תפיג את השכרות. מי שקם למחרת, ועדיין סובל מכאב ראש - הכי טוב זה להרבות בשתיית מים וקפה שחור, ואם גם זה לא עוזר – שפשוט ייקח כדור נגד כאבי ראש".

אחרון חביב פנינו אל מומחה היין שבחבורה. ר' שיקי ראוכברגר, שבימים אלו עושה בקיץ ההביל של ארגנטינה, הסביר לנו בשיחת טלפון טרנס אטלנטית כיצד מתחולל הפלא והסוכר שבענב הופך לאלכוהול: " כאשר השמרים הנמצאים על קליפת הענב, ובמקרים רבים מוספים גם שמרים מבחוץ, באים במגע עם הסוכר שבמיץ הענבים הם גורמים לו לתסוס. במהלך התסיסה משתחררים חומרים כימיים ממולקולות הסוכר והוא הופך לאלכוהול".

האם יש הבדל בין סוגים שונים של אלכוהול?

ראוכברגר: "ייתכן שבבדיקות מעבדה יצליחו להבחין בין אלכוהול שהגיע מענבים לבין כזה שייוצר מתפוחי אדמה (חומר הגלם לוודקה – ר.פ.), אולם אין הבדל בין ההשפעה שלהם. שניהם משכרים אותו דבר. יותר מזה, למיטב ידיעתי אין הבדל בין שתייה של סוג אלכוהול אחד לבין ערבוב של מספר סוגי אלכוהול. אם הכמות והריכוז של האלכוהול במשקה זהה – השכרות תהיה אף היא זהה".

האם כל האנשים מגיבים באופן דומה לשתיית אלכוהול?

ראוכברגר: "קודם כל, יש אנזים בגוף האחראי על פירוק האלכוהול ואצל גברים הוא עובד במרץ יותר. לכן נשים רגישות יותר והן תשתכרנה בקלות יותר. מעבר לכך, ככל שמסת הגוף גדולה יותר כך צריך יותר אלכוהול כדי שהוא ישפיע. במילים אחרות – אנשים גדולים ושמנים ישתכרו פחות מאנשים רזים. בניגוד לדר' קופרמן, אני דווקא יודע כי אנשים ששותים יין דרך קבע מתרגלים במידה מסוימת לאלכוהול ולכן כדי להשתכר הם יידרשו לשתות כמות גדולה יותר מכאלו שאינם מורגלים".

איך אתה ועמיתיך הייננים לא משתכרים במהלך העבודה?

ראוכברגר: "בניגוד לדעה הרווחת, אנחנו הייננים, איננו שותים כלל יין במהלך העבודה. אנחנו אמנם טועמים עשרות יינות ביום, אולם אנחנו לא בולעים את היין. לאחר שאנו מזהים ומבחינים בטעמים ובארומות, אנחנו פשוט יורקים את זה החוצה".

שני מיתוסים שאני מנסה לבררם. האחד - האם יין מתוק משכר יותר, והשני - האם אכילת מלפפון חמוץ מונעת שכרות?

ראוכברגר: "לגבי הראשון, לא כל כך משנה רמת הסוכר ביין אלא רמת האלכוהול. על גבי כל בקבוק מצוינת רמת האלכוהול ביין באחוזים ולזה צריך לשים לב. ייתכן שיין יבש פחות גורם לכאבי ראש, אך הוא משכר בדיוק כמו המתוק. לגבי המלפפון החמוץ, זכורני בימי נעורי בישיבה כי גם אז הסתובבה השמועה. יתכן שהמלפפון החמוץ מונע את תחושת הבחילה וההקאה שנגרמת לאחר שתיית יין רבה למי שאינו מורגל, אך הוא אינו מונע שכרות".

מהי הדרך הבטוחה לשתות יין בפורים אך לא לאבד את הדעת לגמרי, כהמלצת הרה"ג שטיינברגר?

ראוכברגר: "אני ממליץ לשתות יין רק לאחר שאכלתם משהו. לא על בטן ריקה. נדמה לי גם שזוהי אף דעת רוב הפוסקים שחיוב השתייה הוא דווקא בעת הסעודה ולא לאורך כל היום".

ביקשנו מהרה"ג שטיינברגר לסכם את הדיון -

הרה"ג שטיינברגר: "פורים, כפי שהסברנו הוא יום קדוש ונורא. 'כל הפושט יד נותנים לו' – גם ברוחניות. אין יפה ומרומם יותר מאשר לראות בני תורה מבוסמים ביינם ושופעים דברי תורה. מצד שני כל אחד יודע ומכיר את עצמו ואת גבולותיו. לכן חשוב להיזהר ולא לחצות קו דק זה, שכן קל מאוד להגיע אל שפל המדרגה ע"י השכרות. מי שחושש ששכרותו לא תרבה קדושה - יסתפק בדברי הרמ"א, ישתה מעט יותר מלימודו וילך לישון. ומי שנוהג ברכב כאמור, ודאי שאין לו כל היתר להתבסם ביין. לצערנו אנחנו כבר למודי אסונות בפורים הזה ואין אנו רוצים להרבות בהם יותר ממה שאנו כבר. בפורים צריך לשמוח!".

אדר ב' תשס"ח