קטגוריות:
| >> טעימות יין » רוגוב ב'דרך היין' תל אביב | |
ברשימת 100 היינות הטובים ביותר שטעם דניאל רוגוב בשנת 2004 נכללים חמישה יינות ישראליים. זה בכלל לא מעט, אם מביאים בחשבון את חלקה הזעום של ישראל בתעשיית היין העולמית... או קי, אז רוגוב הוא ישראלי והוא כנראה מפרגן ליינות הישראליים אבל מי שעוקב אחרי שיטת הדרוג של רוגוב מבין שאי אפשר לתכנן תוצאה כזו מראש, ונעסוק בכך בהמשך. רשת 'דרך היין' החליטה לפנק את לקוחותיה ולערוך טעימה של חלק מאותם מאה יינות. 12 יינות שקיבלו ציונים שבין 91 ל- 95 נבחרו על ידי אנשי 'דרך היין' להיכלל בטעימה זו: שלושה יינות צרפתיים, שלושה איטלקיים, שלושה אוסטרליים ו- שלושה ישראליים. יום שישי ה-25 למרץ היה יום גדוש אירועים ולא קל היה לבחור מביניהם, אבל מי שבחר להגיע לחנות דרך היין בתל אביב לא הצטער. בין לואי ז'אדו לפנפולדס ובין ד'ארנברג למאסי ורופינו חיכו לנו אלרום ואורטל 2001 של יקבי רמת הגולן, ו- קברנה סוביניון ס.ר. 2002 של יאיר מרגלית. שאלתי את רוגוב, שכבד את האירוע בנוכחותו, אין טוב מרוגוב עצמו לתאר את שלושת היינות הישראליים שהיו בטעימה (כפי שפורסם בעיתונות ובאינטרנט):
יקבי רמת הגולן, מרלו, כרם אורטל, ירדן, 2001
יין עשיר וקטיפתי, בעל גוף מלא ואופי מורכב. במתקפה הראשונה מורגש מגוון טעמים מפתה של דומדמניות, מוקה, אגוזי לוז ותבלינים, שאליהם מצטרפים בהמשך גרגרי יער ושזיפים ריבתיים כמעט. טאנינים וטעם עץ אלון נדיב - אך לא מוגזם - משקפים את 14 החודשים שבהם שהה היין בחביות עץ. בגימור הארוך והמורכב אפשר להבחין בשוקולד חלב ובעשבי תיבול. היין יהיה במיטבו בין 2006 ל-2014, אך אפשר לשתות אותו כעת, אם ממתינים כ-20 דקות עד שייפתח בכוס. ציון: 94.מרגלית, קברנה סוביניון, ספיישל רזרב, 2002
שאלתי את רוגוב על הדומדמניות. "הכל עניין של השוואה לסטנדרטים", אומר רוגוב, "נכון שאין דומדמניות בארץ וקשה לאנשים שלא טעמו את הפרי הזה לדמיין את ריחו וטעמו. אבל בערכת הריחות שמשתמשים בה להדרכה ולימוד יש תמצית שמייצגת דומדמניות שחורות, למשל, ואל מול הסטנדרט הזה אני משווה את היין שאני בודק. מבקר יין אינו כותב על טעמו האישי, הוא כותב על איכות היין שזוהי למעשה מידת ההתאמה של היין לסטנדרט מוסכם".
"מאשימים אותי שאני נותן ציונים גבוהים מדי ליינות הישראליים", אומר רוגוב, "שמעתי את זה כל כך הרבה פעמים שהתחלתי לדאוג... מאחר ואני נפגש כמה פעמים בשנה עם קולגות מחו"ל, הבאתי פעם 27 בקבוקי יין מהארץ, אותם ערבבתי עם 27 יינות זרים, מאותם זנים. בוצעה טעימה עיוורת והטועמים לא ידעו שהם טועמים יינות ישראליים, המידע היחיד שסיפקתי להם הוא זן הענבים, בסופו של דבר הציונים שקיבלו היינות היו מאוד קרובים לציונים שלי בהפרשים של נקודה-שתיים". בין צילום לצילום, בין פטפוט לפטפוט טעמתי גם אני את היינות הללו. המרלו של רמת הגולן (אורטל) מתאפיין, לטעמי, בפרי עשיר ואילו הקברנה (אלרום) בטעמים אדמתיים. שני היינות מרוכזים סמיכים ועשירים. הקברנה ס.ר. של מרגלית היה טעים במיוחד והזכיר לי בטעמו ליקר דובדבנים. לעניות דעתי, ולפי תגובות הקהל, אין ספק ששלושת היינות האלו היוו נבחרת מייצגת של טובי היינות הישראליים, על פי כל אמת מידה. מרץ 2005 |
איך הוא מצליח מתוך אלפי יינות לבחור את מאה היינות הטובים ביותר. "פשוט מאוד" משיב רוגוב "אך ורק על פי הציון. אני לא אומר שזה הדבר החשוב ביותר. מה שחשוב הוא הערות הטעימה ויש גם את העניין של תמורה למחיר, אבל לצורך הרכבת רשימה מסוג זה הקריטריון היחידי הוא הציון שמעריך את איכות היין. אני לוקח את כל היינות שקיבלו 95, אחר כך את כל היינות שקיבלו 94 וכן הלאה עד שמגיעים למאה הראשונים".
