קטגוריות:
| >> שונות » רוגוב - המבקר, הביקורת והיין הישראלי | |
בסתיו 2005 החל פורום היין של פורטל היין הישראלי בפעילות שמטרתה להעמיק ידע ולהרחיב את דעת חבריה בנושא יין. חברי הפורום הוזמנו להצטרף לביקורים מאורגנים ומתוכננים ביקבים, כדי ללמוד על היקבים ועל יינותיהם, להכיר את הנפשות הפועלות ביקבים ולהשתתף בטעימות מודרכות, בניצוחם של יינני היקבים. הפעילות הצליחה מעל המשוער ולכן החלטתי להרחיבה ולכלול בה גם הרצאות מפי מומחים בנושאים שונים ומגוונים הקשורים לעולם היין. המרצה הראשון שהזמנתי להתארח בפורום הוא דניאל רוגוב. קהל שוחרי היין מכיר את ישראל היא ארץ קטנה. ואינה משופעת במבקרי יין. היותה ארץ קטנה, בה כולם מכירים את הכל, אינה מקילה על מלאכתו של מבקר יין: תמיד יהיו כאלה שיאשימוהו שהביקורות שלו נוקשות מדי ואחרים שיחשבו שהיא "פרווה". יהיו כאלה שיבחנו כל מילה שכתב בזכוכית מגדלת, מחפשים את הטעות, את השגיאה ואחרים שיחפשו בביקורת היין ביטוי לטעמם האישי. זה כפי הנראה נכון לגבי כל מבקר יין - על אחת כמה וכמה כשמדובר במבקר שהוא גם סופר שפרסם שלוש שנים ברציפות את מדריך יינות ישראל, ובהצלחה, ועוד ידו נטויה. הדבר, יש להניח, מעורר קנאה, וכפי ששנו חכמים "קשה כשאול קנאה" (שיר השירים ח ו) הקנאה מזמינה השמצות, הטחת עלבונות ומה לא. הפורומים הם פעמים רבות מקום בו אנשים יכולים להביע דעתם מבלי שיהיה עליהם להזדהות. עובדה זו מספקת לגולשים מסוימים הזדמנות לשחרר חרצובות לשונותיהם מבלי שניתן יהיה לאתרם ומבלי שיהיה עליהם לתת על כך את הדין. הפורום שלנו אינו יוצא מכלל זה. מיד עם פרסום ספרו של רוגוב החלו גולשים אנונימיים להשתלח בו. העיתוי לכך, בסמיכות לצאת סיפרו של רוגוב לאור, אומר דרשני. בהיות הפורום מקום ללבן כל הקשור לעולם היין, ומתוך החלטה לשלב הרצאות בפעילותו, החלטתי על הזמנת רוגוב למפגש. המפגש עם רוגוב מאת: אבי גלזן סוף הקיץ הנושק לסוף עונת החגים הוא תמיד עת מתאימה למפגש חברים השותפים באהבתם הגדולה לעולם היין. לכן מפגש של 25 מאנשי פורום היין, בגינת ביתה של מלי, בהשתתפות לדעתו של רוגוב תעשיית היין הישראלית הגיעה לשלב בו היא יצאה סוף סוף מחיתוליה והיא לקראת מהפכה בתחום. מצריכה של להתרשמותי האישית, ניכר כי לרוגוב יש חיבה עמוקה לתעשיית היין הישראלית, ליקבים ולייננים העומדים מאחוריהם. בביקורותיו על יינות הארץ, (אותן אני קורא באופן קבוע) ניכרת בין השורות חיבה זו ואולי גם בתוספת של נקודה או שתיים לציון היין. ניתן כמובן לבקר את המבקר, להקשות בשאלות נוקבות על הביקורות ואולי גם על האיש עצמו אך בסופו של יום רוגוב הוא נקודת ציון ועוגן לתעשיית היין הישראלי. אינני מסכים תמיד לדעתו או לביקורתו על היין, אך תמיד אני אקרא אותה ותמיד אחשיב את דעתו זו. סקירה מפורטת של דברי רוגוב תפורסם בכתבת המשך שתתפרסם באתר. חלק א' – רוגוב עונה על הכל, חלק ב' – היין הישראלי, חלק ג' - טעימה מודרכת. רשמי טעימת היינות שהביאו המשתתפים לאירוע מאת: ירדן בלאן דה בלאן 1999: יין שהרבה כבר נכתב עליו, ופתיחה מצוינת לערב הטעימות. צבעו קש קל ובהיר. באף שרדונה מינרלי קצת בוסרי ומסגיר חומציות גבוהה, עם גוון שמרים אופייני שהתפוגג בהמשך. בפה החמיצות אכן גבוהה, אם כי ליין מתיקות "ישראלית" קלה, והפרי עשיר ומתפתח, לסיומת ארוכה ונעימה. אכן, יופי של יין. קצרין שרדונה 2002: צבעו של היין זהוב עמוק בוגר ויפה. האף דומיננטי בצורה כה בלתי אפשרית בווניל ועץ קלוי עד כי מתקבל הרושם שהיין יכול להיות מכל זן ענבים שהוא... חולפות דקות ארוכות עד שמתקבל גוון לימוני וטרופי אופייני. בפה שוב מתקפה עזה של תוצרי חבית, ווניל ואלון קלוי הממסכים כמעט לחלוטין את שרידי הפרי. הגוף בינוני-מלא ומוביל לסיומת ארוכה ומתקתקה, עשירה בגווני מוקה וקפה. לטעמי, יין מאד לא מאוזן, בו החבית השתלטה לחלוטין על כל חלקה טובה של פרי. לאוהבי הסגנון. עגור קסם 2004: בלנד קברנה-מרלו מאיזור הרי יהודה. צבע היין אדום סגלגל עמוק. האף מאוזן עם גווני פרי שחור, דובדבנים ונגיעות חבית (וניל). בפה הגוף בינוני-קל, החומציות גבוהה יחסית ומתפתחים טעמי פרי אדום עם הבשלה לא מלאה. הסיומת בינונית באורכה ונעימה, קצת אלכוהולית, עם גווני דובדבן ושזיף ביחד עם תבלון חבית (אלון קלוית ציפורן). סה עמק האלה Ever-Red 2002: גם כאן בלנד קברנה-מרלו מאזור הרי/שפלת יהודה. צבעו רובי עמוק עם גוון חום קל ("בריק"). האף בשל מאד, קצת ריבתי עם פרי אדום בוגר ושזיף מיובש. בפה הגוף בינוני-מלא, חם ואלכוהולי, הטאנינים מורגשים ומוצקים ומתפתחים טעמי פרי אדום בשל, לסיומת עם גווני שזיף מיובש ומרירות קלה. גם זה יין מהנה לשתיה, כבד יותר בסגנון מקודמו. עמק האלה מרלו 2002: צבע היין אדום עמוק עם גוון סגלגל. האף קל ואינו בולט עם פרי שחור, שזיף ונגיעות וניל. בפה הגוף בינוני, החומציות מאוזנת ומתפתחים טעמי מרלו ברורים ומדויקים עם פרי שחור ושזיף אופיניים, עד לסיומת בינונית-קצרה עם גוון קפה ומרירות קלה. סה"כ מרלו איכותי נקי ומאוזן לדעתי מתאים לשתיה עכשווית או בשנתיים הקרובות. סוסון-ים אלול 2002: זוהי השנה האחרונה בה האלול מכיל מרלו (בכמות קטנה), ויתרת היין הוא קברנה סובניון. צבעו אדום כהה ואטום. האף דחוס, מבושם ומורכב, קצת ריבתי עם גוון קל לא נקי קל שמזכיר שמרים ("Bret", לדברי רוגוב). בפה הפרי עשיר ועוצמתי מאד, ומתפתח היטב עם חומציות גבוהה לטעמי פרי אדום, שזיף מיובש, ביחד עם טאנינים רכים ואלכוהול גבוה ובולט. הסיומת ארוכה ומתפתחת, אלכוהולית, בגווני פרי אדום, שזיף מיובש מוקה וגוון קל של מסטיק. סה"כ זהו יין עוצמתי מאד ועשיר, כבד ומעט אלכוהולי אך מיוחד ומרתק, שלדעתי (והיכרותי עם יינון סוסון ים) יעבור מספר מחזורי נגישות בשנים הקרובות ולמרות שניתן ליהנות ממנו גם כעת, יספק חוויה אמיתית לאלו שימתינו עוד כשנתיים. אמפורה קברנה 2001: יין נפלא זה בוקבק ללא סינון, ולמרות צבעו האדום אטום שאינו מסגיר סימני גיל השאיר כמות מבהילה של משקעים בכוס. האף מובהק ליינות אמפורה בגוון תאנה וחרוב אופייני, עם פרי אדום בשל ודחוס אך רענן. בפה החמיצות גבוהה, הפרי נקי עשיר ומדויק וללא כל רמזי גיל, והטאנינים המוצקים כבר עגולים ונעימים מאד. הסיומת בינונית באורכה עם גווני פרי אדום נקי וקפה. סה"כ יין מדויק ומאוזן מאד שהחומציות הגבוהה שבו שמרה עליו צעיר ורענן. לדעתי הטוב שבטעימה. יופי של יין! לה טרה-פרומסה רובינו 2001: צבע היין אדום כהה וכמעט אטום. האף קל, קצת מעורפל ולא חד. בפה הגוף קל, יבש יותר מיתר היינות הישראלים, הפרי מתפתח מעט, החומציות גבוהה והטאנינים רכים. הסיומת קצרה עם גווני חבית. סה"כ יין לא ברור, אך יתכן שהבקבוק עמד פתוח זמן רב מדי לפני שנטעם. טוליפ קברנה רזרב 2004: צבע היין אדום עמוק וצעיר. האף בולט מאד בגווני חבית, אלון קלוי ווניל שממסכים על הפרי. בפה הגוף בינוני-קל, הפרי נקי עם מתיקות גבוהה יחסית אך שוב ממוסך לחלוטין על ידי אלון קלוי ווניל, ומתפתח לסיומת קצרה בגווני חבית. סה"כ לדעתי יין קל ומתחנף, בעל מתיקות גבוהה ובולטת המתאים אולי כאפרטיף לפני הארוחה או לקהל שאינו שותה יין באופן סדיר. ירדן קברנה 2002: שוב חזרנו ליקבי רמת הגולן. צבע היין אדום עמוק ויפה. באף גווני פרי אדום בשל עשיר ופתוח, ובאופן מפתיע גם גוון תאנה קל. בפה הגוף בינוני-מלא עם פרי בשל, שאינו מתפתח הרבה, ביחד עם חמיצות נמוכה יחסית וקצת חסרה. הסיומת בינונית באורכה עם גווני דובדבן, קפה ומרירות קלה ונעימה. סה"כ יין די אופייני ל- 2002 עם הבשלה גבוהה וחמיצות נמוכה, שקצת הפתיע בהתחשב בייחוסו האצילי (ירדן קברנה). ירדן קברנה 2000: גם כאן צבע היין אדום עמוק וכמעט אטום, אך מתחילים לקבל גווני בריק המרמזים על גילו. האף בוגר יותר, מורכב ועשיר עם מעט ריח לוואי שהתפוגג במהירות. בפה הגוף בינוני, החמיצות מאוזנת מאד והפרי מרתק ומתפתח, וכבר השתלב לאיזון מושלם עם העץ המרומז. הסיומת בינונית באורכה עם פרי אדום, שזיף מיובש ותבלון חבית מאוזנים היטב. סה"כ יין שהתחיל דרכו עדין ומאוזן ושמר על אופיו במשך השנים. יופי של יין! רשמי טעימה נוספים מאת: אבי גלזן בלאן דה בלאן 1999, רמת הגולן כל מה שיכול היה להאמר על היין הזה כבר נאמר. יין מבעבע שיוצר בשיטה שמפיין המסורתית. חד, נקי שרדונה, קצרין 2002 יין בצבע זהב עינבר בוהק. באף - חבית מעושנת, חמאה, וניל. בפה - חבית בולטת, טעמי חמאה עגור, קסם 2004 בלנד של קברנה סוביניון ומרלו. צבע רובי עמוק. אף - מעט חבית, שמיר. בפה - גוף בינוני מעט אלכוהולי, טאנינים נעימים, חמיצות מורגשת, דובדבן, שזיף מעט וניל. עמק האלה, ever red 2002 צבע אדום מלכותי. באף - חבית אלכוהול עמק האלה, מרלו 2002. צבע אדום כהה עמוק. באף - חבית, אלכוהול, תבלינים. בפה - גוף בינוני מלא, טאנינים מורגשים אך מאוזנים עם חבית וחמיצות תומכת, היין עשיר ומאוזן. טעמי שזיף, דובדבנים, רמז לקפה ומעט תבלינים. יין מצוין שמאוד אהבתי. סוסון ים, אלול 2002 יקב זה חביב עלי במיוחד בזכות יינותיו המצוינים ולא פחות בגלל היינן היין צבעו אדום רובי כהה ומבריק. זהו בלנד של קברנה סובניון, מרלו, וסירה. באף - תירוש צעיר וירוק הנפתח לאחר מכן לדובדבנים ושזיפים, מעט "ברט" שלאחר זמן מה נעלם. בפה - גוף נוטה למלא, קטיפתי. טאנינים מורגשים אך רכים ומשולבים היטב עם מעט חבית וחמיצות נעימה. טעמי דובדבן, שזיף וצמחי תבלין. סיומת ארוכה נעימה עם רמז למעט שוקולד מריר. יין מצוין, אהבתי מאוד. אמפורה, קברנה סוביניון 2001 עוד יקב החביב עלי בגלל יינותיו והיינן גיל שצברג. צבע אדום רובי מבריק ביין משקעים רבים שאינם פוגעים בטעמו. באף - עץ מעושן לדעתי היין המוצלח ביותר בטעימה. רמת הגולן, קברנה סוביניון 2000 צבע אדום גרניט כהה. באף - חבית, אלכוהול |
שיטותיו לטעימה, הקווים והכללים המנחים אותו כמבקר וכמובן תשובות לביקורות עליו, בהן הוא נתקל
"כ יין לא כבד, אופייני לאיזור, לשתייה עכשווית.