ישראל פרקר
לא הרחק ממושב גבעת ישעיהו דרומית לבית שמש נמצא מושב צפרירים. אנו בדרכנו אליו, בתחילת נובמבר 2003. לצידי הכביש גפנים שבקרוב ישירו עליהם ויכנסו לתרדמת חורף. הבציר כבר הסתיים באזור זה. היינות  נמצאים במכלי פלסטיק או נירוסטה, קצת לפני הכנסתם לחביות ליישון, או לבקבוקים לשתייה כיינות צעירים.
עברנו את שער המושב ומיד פנינו ימינה בדרך עפר משובשת. נסיעה איטית, קופצנית לאורך כמה מאות מטרים והגענו לקרוואן ולידו סככת היקב \ גלריה של יקב רוטה. כלבים אימתניים קפצו עלינו, מנסים לבתר את בשרנו החם. מספר מילים מפי ארז רוטה והאימתניים הפכו גם הם לחברינו בהפסידם מנת בשר מכובדת...
ארז רוטה, דמות מיוחדת ססגונית של אמן ותיק ואיש חינוך, שהתחשק לו יום אחד לעסוק בתחום אמנות נוסף, אמנות ייצור היין, ומאז השתנו דרכיו ומעשיו. (לקח את העניין בשיא הרצינות הבחור).
מסביב בחצר וביקב מפוזרים פסלים, על הקירות תלויות תמונות ובפינה דגם ענקי של חירייה המחודשת בתוך מארז פרספקס שקוף. בפרוייקט חירייה השתתפו 120 אמנים מכל העולם כשבסוף הציגו 20 אמנים נבחרים מבניהם את עבודתם. ארז היה אחד מהם. הפרוייקט הציג אופציות לשינויי חירייה.  הצעתי הר בגובה 90 מטר שישמש כפרק ענקי. סיפר ארז שבנה דגם להצעתו בעבודה שארכה כשנה. העבודות הוצגו בתערוכה במוזיאון תל אביב. אף אחד לא זכה והפרוייקט נעצר, כמו בהרבה פרוייקטים בארץ שמישהו או משהו עצרם באמצע הדרך, ומנע את המשכתם...
גם במספר גלריות ובמוזיאון ת"א הוצגו עבודותיו של הצייר יליד ת"א המקפיד לציין שהוא בן למשפחה חקלאית  מעמק יזרעאל. אמא מכפר ברוך. הוא גדל במושב וקיבוץ, וחקלאות תמיד הייתה בדמו. אחרי צבא היה לו משק חקלאי בבקעת הירדן. ענבי מאכל גידלה משפחת רוטה במקום. ארז, המורד, חזר לת"א והתחיל ללמוד אמנות. תמיד  אהב לצייר עוד  מגיל צעיר. על תמונותיו הוא חותם שישוקה, כשם משפחתו של הסבא מצד האמא.
15 שנה עסק  ארז גם בהוראה, וחינוך בירושלים תל אביב ומבשרת.
היו אלה פרוייקטים למניעת נשירה של תלמידים מבית הספר. הוקמו סדנאות לאומנות. העוסקים במלאכת הקודש קיבלו גיבויי מהסוכנות היהודית  ומתורמים מחו"ל. אחרי שש שנים סגרו את הפרוייקט. נגמר הכסף... ארז המשיך בדרכיו, בפיתוח שאיפותיו וחזונו.

שימו לב, אני כבר חצי שעה במקום, טרם התחלנו לשוחח על יין, וכל דקה במחיצתו של ארז יותר מרתקת מקודמתה. אני לתומי, בדרכי להיפגש עם ארז,   הרהרתי בשאלות שאציג לארז.  עוד יקב קטן, חשבתי לעצמי, קברנה סוביניון ואולי גם מרלו. את ארז לא צריך הרבה לשאול, הוא מספר ומספר. צריך רק לדעת לעצור את שטף סיפוריו בזמן...
אני אמן של צבע. ביין ובתהליך הבדיקות יש המון עניין של צבע וריח ופחות עניין של טעם. כך ארז.
לפני שש שנים קיבלתי פלש ליין. ומאז אני אוהב יין. טיילתי הרבה בעולם. ביוון, ספרד, איטליה, צרפת וגרמניה. כשחזרתי לארץ התחלתי ללמוד לבד את מלאכת עשיית היין וראיתי  שזה דומה לציור. אני חקלאי \ אמן בנשמה. כדי להוסיף ידע למדתי בקורס עשיית יין  שנערך ביקב שורק. יצא לי  יין טוב וההתלהבות הלכה והתגברה.  יין ראשון עשה ארז בדרום תל אביב, בסטודיו  לציור שלו, שהיו בו מקרר קטן ושני דמיג'נים מזכוכית.  בשנת 2001 הוא עבר למושב צפרירים ובשנת 2003 יש לו כבר יינות שימלאו  כ2500 בקבוקים. הם מהזנים קברנה סוביניון ומרלו וכן מוסקט לבן מחוזק לקינוח.
סוף סוף נפתח הבקבוק, ויין אדום בעל צבע חזק נמזג לכוסנו היבשה. זה היה קברנה מרלו 2002. ריח חרובים ופירות בשלים. טעם מעודן, מאוזן. רוח חזקה נשבה בחוץ והקישה בחוזקה על קירות סככת היקב. הפריעה קצת את השלווה שבמקום.
ארז נעלם וחזר עם ספל קפה שחור מהביל וחזק מאוד. ושיא סיפורו הגיע.
הוא החליט להגיע להתיישבות בודדים. מגלגול לגלגול הגיע הבחור לדרום. ארז  קרא בספרו של מיכאל בן יוסף תיאור על היין בדרום בתקופות קדומות, ועל ההיסטוריה של שיבטה וניצנה והכרמים שהיו בהם. אני מתמצא היטב בהיסטוריה ובחוות  ובחקלאות הנבטית  ובתל אל עינב. ממשיך ארז בדבריו.  באזור הזה  יוצר יין משובח והרומאים חגגו הרבה בשתייתו.  יש הרבה אתרים רומאים וביזנטים שאנשים לא מכירים באזור. הרבה שנים ומאות פעמים טייל במקום ונישבה בקסמיו. פתאום כל הפזל מתחבר לתמונה אחת. חקלאות, אהבה לדרום  ויין.  הוא מאמין שחוזרים לאן שצריך, לאן שנקבע מלמעלה, תוך כדי גלגולים  ומעשים שונים בדרך. החלטתי  ללכת דרומה לאן שהנשמה שלי הולכת ולא לצפון. מכריז היינן האמן.
הפרוייקט בדרום הוגדר כיחודי.  הוא החל להשקיע חייו בפרוייקט החווה.  ככה עם כל דבר שעשה עד כה. הוא מתכונן בשיא הרצינות להקים את חוות יין, חוות רוטה,  ע"י  קיבוץ רביבים, בנגב הצפוני. תהליך  ההקמה כבר מתבצע שש שנים. במרכז החווה, באמצע הכרמים, יוקם היקב.

       

בקרוון הצנוע, שבו ריהוט מינימלי וגם מחשב לעבודה, בין ציורי נוף  תל אביבי, תלויות מפות טופוגרפיות של האזור עם סימוני מודדים מדויקים של  הגבהים במאות נקודות שונות בשטח. כעובד שירותי הביטחון לשעבר ארז מעביר את תוכניותיו לאישור הרשויות. עד שרשויות המדינה לא יגמרו לאשר לו את הקמת החווה הוא לא יעלה לשטח. בפינת היקב, על מכבש ענבים, מצאנו את קופסת קרן הקיימת אותה ראינו פעם אחרונה כשהיינו ילדים, בגן. כל יום שישי תרמנו לתוכה כמה פרוטות וכשהיא התמלאה היה מגיע לגן איש קרן הקיימת, מרוקן את הכסף לתיק עור גדול. בכסף השתמשו אנשי הקרן הקיימת לנטיעות והכשרת קרקע, כך הוסבר לנו, הפעוטים.
על המפה המצויירת בכחול על דופן הקופסה (קראנו לה קופה) מסומן באזור הנגב  "רוטה",  וכתוב עוד  "עיזרו ותירמו". זהו אקט אמנותי. אם קרן הקיימת עוזרת כדי להקים את המדינה  גם חוות רוטה אולי תקבל עזרה מהם. סבא אחד של ארז  היה בין מקימי משטרת ישראל.  הסבא השני היה בתפקיד חשאי בשרות הביטחון הישראלי. הנכד האמן בחר לבסוף לייצר יין.
עברנו בין הפסלים והתמונות,חשנו כאילו אנו מסתובבים בתערוכה (עם הרבה אבק, אך מה זה משנה בעצם). חביות הפלסטיק מלאות היין מבציר 2003 , וריחות היין העזים והנעימים, הזכירו לנו שאנו בעצם ביקב. יקב שיעבור למרכז חוות יין בצפון הנגב בעתיד הקרוב.
בהצלחה ארז, אנו כבר מחכים ליום בו נוכל לבקר בחווה הייחודית, חוות רוטה, ומאמינים שיצטרפו אליך עוד אלה האוהבים יין ללא קץ וגבולות.

לחיים. לחיי היין הישראלי !!!