קטגוריות:

גלריות תמונות
אביזרים, מונחים והמצאות
ארועים עד מאי 2003
אתרים הסטוריים
ביקורת בגובה העיניים
בירה
בישול ויין
בעולם הקולינריה והבארים
גולשים כותבים
גולשים מדרגים ומספרים על יינות ששתו
הביקורת של סוניק
היינות במקרר שלכם
הכל מכל
הכל מכל ביקבים
הכרם, הגפן והבציר
המועצה לגפן היין
הצגות וטיולי יין בארץ
חנוכת יינות
טעימות יין
יין בעולם
יין ובני הנעורים
יין ובריאות
יין וגבינות
יינות ישראל בפחות מ60 ש"ח
יננים כותבים
יקבים ביתיים
יקבים מהעבר
כתבות
לא רק יין
לומדים באקדמיה ליין ובמכללת תל חי
מאמרים
מגזין פורטל היין הישראלי
מומחי יין טועמים ומעלים דעות
מידע על יינות ישראלים
סטודנט ישראלי בצרפת
ספרי יין ישראלי
על היין וייצורו
עם יננים בישראל
פרסים והמלצות יינות ישראל בחו"ל
קורסי יין
רשמי ביקור ביקבים
שונות
שועל בכרם
שמן זית ישראלי
תמונות מכרמי ישראל
תערוכות וירידי יין
Articles
Handcrafted Wines of Israel
History
Israel Wine Industry
Israeli Olive Oil
Kosher / Holy Land
Letters
New Wines
News
Rogov's Tastes
Welcome
Wine Tourism
Wineries
>> עם יננים בישראל » רוני ג'יימס, היינן האגדי מצרעה, איננו

רוני ג'ימס, היינן האגדי, מר טרואר, מייסד ומקים יקב צרעה, ב29.2.2008ב 4 לפנות בוקר ממחלת הסרטן. רוני הותיר אחריו 5 ילדים. אחד מבניו, דור גי'מס, הינו מנהל הכרמים של היקב. רוני השאיר אחריו יקב עם חזון ושאר רוח שעבר בשנה האחרונה מהפכה שרוני כ"כ רצה להגשים ולראות את תחילתה.

יהי זכרו ברוך.

 

חברים כותבים על רוני ג'ימס ז"ל

 

בחודש אוקטבר 2007 נפגשתי עם רוני בפעם האחרונה בחדרו שביקב צרעה. הוא נאות לשוחח עימי שיחה קצרה שהלכה והתארכה כשרוני מתלהב כדרכו, עיניו נוצצות והוא משוחח באהבה רבה ובהתלהבות אין קץ על הכרמים, היין ותורת הטרואר שלו. עד שלפתע חשתי שכוחו תם והחלטתי לסיים את הראיון. היו לי עוד כל כך הרבה שאלות לשאול וידעתי שבסיטואצייה אחרת הייתי יכול לקבל עליהם תשובות ארוכות ומרתקות.

פורטל היין הישראלי מרכין ראש ומשתתף בצערה של המשפחה ובצערו של כל עולם היין הישראלי באובדן אחד מעמודי התווך החשובים בתעשיית היין המתחדשת שלנו.

 

29.2.2008

 

מאת: ישראל פרקר

ביום שישי אחד החלטתי שהפעם אתמקד בטרואר, כרמים, יין ויקב. בשבילי רוני ג'יימס מצרעה הוא אבי תורת הטרואר הישראלי וידעתי שאם רוצים להבין מהו הטרואר הזה חייבים להתחיל את המסע המסקרן בנושא רק ביקב צרעה ובכרמיו. הצטרפתי לסדנת הטרואר הנערכת מדי מספר שבועות בהדרכתו של היינן הצעיר ומלא המוטיבציה ערן פיק. על מה שעבר עלי בגילוי השפעת הטרואר על כרמי שורש, ובכלל מה חושב ערן על הנושא אביא בכתבת המשך.

אי אפשר להתחיל במסע המרתק של הטרואר הישראלי בלי לשוחח עם רוני ג'יימס, אותו פגשתי באותו יום, ביקב שהקים בקיבוץ צרעה. כשרוני שוחח עימי על הנושאים הכל כך אהובים עליו חשתי באור הקורן מעיניו כשיצאו מהם ניצוצות של נחת. הוא הגביר קולו מדי פעם ברצונו להדגיש נושאים מסוימים. חיוך עלה על שפתיו כשראה שהוא מיטיב להעביר אלי, הצעיר בעולם היין, את תחושותיו, והרגשותיו מהעבר, מההווה ומחזונו לעתיד.

צמרמורת הרעידה גופי לפרקים, במשך השיחה, כשחשתי בעוצמת אהבת האיש הזה בדרכו האפופה במסתרי הכרמים, היין והטרואר. תמיד זה כיף עבורי לשהות במחיצת אנשים מאוהבים, שכל כל מאמינים בדרכם...

 

על הקיר במשרד היקב תלויה תעודה שהוענקה לרוני ע"י המועצה האזורית מטה יהודה ימים מספר לפני ביקורי. נכתב בה: "יקבי יהודה מודים לך על תרומתך החשובה בפיתוח דרך היין באיזור יהודה". תעודות דומות קיבלו גם אלי בן זקן, מיקב קסטל ויוסי שחם, מיקב שורק.

"למה בכלל חשוב לדבר על טרואר בהקשר ליין?" פתחתי ושאלתי את רוני ג'יימס.

רוני: "אני לא חדשן גדול בנושא. במשך שנים רבות באזורים היין שונים של הארצות המסורתיות הקלאסיות ( רוני מנה את שמות האזורים במהירות ובידע רב. י.פ) לא קיים שום דבר חוץ מטרואר כשמדברים על יין. מכיוון שלא היו לנו אמצעים לנסוע ללמוד מהם על השפעת הטרואר, חקרנו זאת בצורה טבעית, כאן אצלנו. היין הוא תנובת האדמה בשונה מתפוזים, שזיפים או בננות."

"מהי הייחודיות באזור זה בו אנו נמצאים?"

"יש להפנים את מה שאני אומר על האזור שהייחוד שלו הוא הייחוד שלו והוא שונה מכל דבר אחר שלידו. בשורש (כרם שורש ליד היישוב שורש שבהרי ירושלים. י.פ) הטופוגרפיה משתנה, הגיאוגרפיה, תבנית הקרקע משתנה... בשורש יש הבדלים של 100 מטר בין הנקודה התחתונה לעליונה. הגוורצטרמינר הנטוע במדרון העליון הוא ייחודי. שום מקום אחר בארץ לא יכול להניב טעם כזה של עינב.
היינן שלנו ערן הוא מקסים, יודע, רגיש, מבין וחש. אבל העינב לא תלוי רק בו. אל תחשוב שיינן אחר היה עושה מזה משהו אותו דבר, אבל ערן יודע לעשות את הטוב ביותר מעינב זה. נטעתי את הזן הזה במיוחד במקום זה. היה לי ידע מספיק מוקדם שהגוורצטרמינר שגדל באלזס ובמוזל, ולא זה הגדל בקליפורניה או בערבות אוסטרליה, מוציא את התכונות הטובות ביותר. זהו מין אל חוש שהתפתח אצלי מגיל ילדות. נטעתי אותו שם כמו שנטעתי את המרלו בחלקה המתאימה ומתקבלים ממנו טעמים שאין בכל המדינה. קשה להסביר את התופעה, אבל נולדים בתוך זה. זאת תחושה עמוקה שאתה מפתח, עובד עליה, מלמד אותה, מלעיט אותה. זה כל הזמן לחשוב על כל מיני דברים כדי לפתח את התחושה הזאת, תחושה עם גיבוי שגם התוצאות המתקבלות טובות. איך אני יכול להסביר את זה אחרת? מיומי הראשון אני בתוך זה. גם בתור תלמיד הייתי שקוע בזה כשלמדתי בנהלל ואחר כך ביד נתן גידולי מטעים (אז עוד לא חשבו על יין). גם את המטעים גידלתי מתוך תחושה פנימית להיות מחובר ליכולת להיות קשור לשלב ולהבין מה הטוב ביותר שאתה יכול להוציא מהקשר שבין האדמה לשורשים של הצמח."

 

          הכרם בשורש 

 

"מה דעתך על צורת כתיבת ביקורת על יין בארץ?" עניין אותי לדעת.

"כשאתה בא לבורדו ובורגון ומבקש שם יינות, אתה מבקש טעם של מקום. אחרי שיש לך את טעם המקום אתה מבקר את היין ביחס למקום שלו ולשנת הבציר שלו. אתה לא רואה בשום מקום אחר שמבקרים את היין ומשווים את טעמיו לטעמי פטרוזיליה ועגבניות. אין דבר כזה."


" אז איך בכל זאת  ישוו בין היינות השונים הנטעמים?" המשכתי ללחוץ.

"זה לא התפקיד שלך. צריך להרגיל את הבן אדם להיכנס למתכונת של איך טועמים בעולם. הפטרוזיליה והעגבניות לא עוזרים לאף אחד להבין את היין. נותנים ליין 85 נקודות של פטרוסיליה מיקב אחד ו85 נקודות של פטרוזיליה ועגבניות וכוסברה מיקב שני... אז איך תדע באמת את ההבל בין היינות?

מבקר צריך לכתוב, לדוגמא, שהוא טעם את יין כרם קיומי מבציר 2006 שעשו הייננים ליאור לקסר וסם סורוקה. היינות עם נשמה עומק, רבדים. כרמל עלו בדרגה, יש כאן התקדמות. כך צריך לספר ולהראות שאתה מבין למה שאתה מתייחס... לעומת שנה שעברה השנה הוא יין מצוין, הקברנה יותר עמוק. כך צריך לכתוב.
 חבל שעדיין אין רבים שכותבים כך והמבקרים הצעירים ממשיכים בשיטה המסורתית של המבקרים הוותיקים בארץ."

 

"מה החלום שלך לגבי עתיד היקב בצרעה וכרמיו?"

אנחנו רוצים לטעת בשורש מספר זנים טובים שיש בהם פוטנציאל, כמו ריזלינג וגראנאג' ולנסות לקחת ולטעת עוד שני זנים מאזור המוזלס שטרם נלקחו ע"י משבטי הזנים שקלקלו אותם. אני רוצה לקחת משהו אותנטי מאלזס או המוזלס שמתאים לגידול כאן לייצור יינות לבנים. אני גם רוצה זנים חדשים אדומים בעלי פרי, ארומה, פרחוניות. יש עוד 100 דונם קרקע שאפשר לנצל באזור."

 " אני רוצה להדגיש את תנובת הכרם. יש כאלה שמודדים את התנובה בארגזים עם ענבים אני מודד אותה בכרם כאילו שהיא כבר יין. ערן היינן, ודור הבן, הכורם, אוהבים מה שכאן. דור אוהב מאוד את העסק וחי את זה. מילדות הוא הלך איתי לכל מקום. בשבתות הייתי מרכיב את שלושתם על הטוסטוס מאחורה ורץ לכרמים. לפתוח, לסגור ולבדוק. הם בילו הרבה שעות על הטוסטוס הזה. אפילו עכשיו דור מסתובב ועובד בכרמים. יש עוד שבועיים שלושה שיש עוד עלים על הגפנים. אנחנו צריכים לקראת החורף להשלים מחסורים בשתילים ואנחנו עושים זאת דרך השורשים. העלים עושים פוטו סינטזה והשורשים שואבים את מה שבקרקע. אנחנו מכינים את הצמחים שיכנסו לתרדמת החורף במשך כשישה חודשים. בשנה שעברה בזמן הזה הכרמים כבר היה ערומים."  

 

על הקיר, במשרד היקב, סמוך לשולחנו של רוני תלויה תמונה גדולה של כרם גבעת החלוקים.
רוני: "גבעת החלוקים הוא מושג שממחיש את התאורה שלי. היא בנויה מאבנים גדולות שהתגלגלו מההרים במי השיטפונות בעבר הרחוק. מקום זה חייב להיות משהו אחר. השורשים של הגפנים צומחים בשכבה עמוקה של חלוקי נחל. המים מתנקזים היטב. בחורף שכל כך מכביד על האדמה שהיא קרה ואטומה, כאן השורשים תמיד חיים ומאווררים. אלה שורשים שיפודיים שיורדים עמוק פנימה באדמה ולוקחים את הטוב שבה. העומק של השכבה הרלוונטית של התשתית החרסיתית מגיעה כאן עד 32 מטר. השורשים הארוכיןם מגיעים לעומק כזה.

 

"הטרואר הראשון שלי"

ניסיתי לשמוע מרוני עוד על חזונו לעתיד ופתאום הוא הרים את קולו (צמרמורת נוספת הרעידה את גופי...) ואט אט התחיל לחזור להיסטוריה.

"יין עושים מאהבה." הוא הכריז. "או קיי, אז למה נטעת את הכרם פה דווקא" התעניינתי.

"מתוך ההבנה שלי ראיתי את גבעת החלוקים והבנתי שקודם כל זה טוב לגפן. ב1975 באתי לקיבוץ צרעה מנחשולים שם גידלתי, אשכוליות, בננות ואבוקדו. פה היה כרם מ1963 על גבעות לבנות. ב1978 נטעתי כרם חדש. התפיסה הייתה לטעת בעמק במקום שיש אדמה פורייה הנותנת יבול טוב וגם ניתן לעבד את השטח עם מכונות. השורות באורך 700 מטר. זאת הייתה התפיסה והדרישה לגדל ענבים ליקב הגדול, כרמל. אני בתור חקלאי יישמתי זאת על הצד הטוב ביותר. אט לאט הבנתי והצלחתי לשנות את הגישה שכרם עם ענבים טובים צריך להיות מבוקר, ושלא יהיה עם מים רבים באדמה.
שמתי עין על חלקת גבעת החלוקים. הם לא אהבו חלקה כזאת עם אבנים על גבעה לא נוחה לעיבוד. היה לי הכי קל לקחת לעצמי חלקה זו. קניתי שתילים והתחלתי בנטיעת הכרם הראשון שלי. זה היה הטרואר הראשון שלי. ב1992 הוקם יקב צרעה ומענבי גבעת החלוקים נעגבעת החלוקיםשה היין הראשון שלנו. אחר כך הגיעו גם הכרמים בחלקות נווה אילן ושורש.

הלכתי אז למדען הראשי של משרד החקלאות ופגשתי את מזכיר הוועדה, "סבא" יעקב. כך קראתי לו. אמרתי לו: סבא, אני רוצה לטעת בחלקה הזו גפנים ולעשות מהענבים יין. רציתי שיכירו בזה בתור יזמות מיוחדת ושנקבל סיוע לבנות יקב בקיבוץ. ממי אקח כסף למטרה זו? מהקיבוץ? והוא אמר לי: נטעת גפן פה גפן שם... בלי סדר, לא בשורות, לא בעמק לא בפוריות... בתוך האבנים האלה. מה יצא בכלל מזה?

 רציתי להוכיח שם שמהחלקים השונים ייצא משהו שלם שאני רוצה לעשות ביקב שלי.  נכנסתי לוועדה שם תיחקרו אותי. למחרת התקשר אלי "סבא" יעקב והודיע לי שאושרו לי 68 אלף ₪.
באותו יום עליתי לרחוב אגרון בירושלים, למשרד המדען הראשי של משרד המסחר והתעשייה, וסיפרתי שם שקיבלתי את הכסף הראשון ממשרד החקלאות ואני רוצה לעשות בעזרתו יין, אבל אני צריך עוד.. הוא שאל אותי באיזה קריטריון אעמוד לדעתי אם יין הרי עושים ברמת הגולן. אמרתי לו מיד שיין שיהיה משהו מיוחד יעשו גם ביקב שלי. הוא ביקש המלצות ושאל בכמה אמכור את היין יותר מיין פשוט. אמרתי לו שהעניין שלי לייצר משהו מיוחד שאותו אפשר למכור ביותר. לבסוף קיבלתי 162 אלף ₪ נוספים. ובזה הקמתי את היקב. שתלתי גפנים, מצאתי מישהו שפשט את הרגל והשגתי אצלו ציוד. מצאתי כמה מיכלים, האב פול מלטרון הביא לי את הקרשר והמפריד, תשבי תרם לי משהו והכל יחד עם הכסף שקיבלתי הספיק לי להקמת היקב בצרעה."

"גבעת החלוקים הפך למונח מדובר בקהילת יצרני היין בארץ. זה כמו פטרוס בצרפת. זה אותו דבר עם אותם גבעות אפורות שמישהו במקרה היו לו תחושות נהדרות אמר ששם יגדלו ענבים טובים והם גדלו. הפרסום הוא לא בגלל השם אלא בעקבות האיכות."

 

"האם גם היין שלך יכול להישמר הרבה שנים כמו שנשמר היין בשאטו פטרוס?" התעניינתי.

רוני: "הדעה שלי שאם אחיה יותר שנים ויהיה לי עוד ניסיון אז גם היין שלי יחיה יותר שנים. ביין יש שילוב שלכרם שורש איכויות אדמה, טכנולוגיות וניסיון. היין של ערן פיק בעוד שלוש שנים יגדל בעוד שלוש שנים (חיו יתארכו בעוד שלוש שנים. י.פ). בעוד שש שנים היין יגדל וישתמר עוד בשש שנים. זה עניין של ניסיון והכרה ביכולת האדמה וסוגיה, בתהליך ייצור היין עם ההיגיינה הטובה ביותר ועם החביות המתאימות. הכל עניין של ניסיון. בשאטו פטרוס ביום הראשון שלו היין נגמר לפני שהתחיל. זה הכל עניין של לחיות עם זה. כשאנחנו באים ליקבים האלה המייצרים יינות משובחים, אנו מבינים שהיינות מיוצרים ביקבים מדורי דורות עם הרבה ניסיון ולימוד תהליכים. השילוב של כל המרכיבים צריך להיות נכון. צריך ללמוד לחבר הכל ולעשות יינות טובים. ככל שיש ליינן ניסיון יותר גדול מאותה נקודת מוצא מאותו כרם היינות שלו יגדלו וישתבחו בטור עולה."

 

תורה מעניינת יש לרוני בנושא עשיית היין. היו לי עוד המון שאלות לרוני ג'יימס, היינן המייסד של יקב צרעה, המכריז בכל עת שהטרואר הוא מה שבאמת חשוב ליין. למרות התשובות המהירות והמפורטות לכל שאלה שהעלתי חשתי שהוא מתחיל להתעייף ממני והחלטתי לעצור...

נותר לי רק לאחל לרוני, לערן וליקב צרעה שחזונו של ג'יימס יתגשם במהרה ומבית היוצר של יקב צרעה ייצאו עוד הרבה יינות מעניינים עם הטעם שרוני רוצה שיהיה בהם. אלה יהיו ינות שישתבחו עם השנים, ככל שילך ויתעצם ניסיון יוצריו.

 

לחיים, לחיי היין הישראלי.

 

אוקטובר 2007

 

יש ערמה של ענבים על הדשא

טעימת חביות עם רוני ג'יימס

רוני ג'יימס, תלמידו של הטבע