מיירב שדות

בשבוע שעבר יצאתי לטייל בחנות "בית המשקאות של שביל היין" הקרובה לביתי. אני די אוהבת לסייר ברחבי החנות הקסומה. לראות מה חדש באיטליה, לטעום מהפירות המודגשים של אוסטרליה, ואף לנוח בצל האלונים הכבדים של קליפורניה. לטעום עולם במרחק 4 צעדים מהמכונית. בעיקר אני אוהבת לפגוש במבטים השואלים של הגברברים החמושים בסיגר "דאבל קורונה" מה "זותי" עושה בחנות? ומיד מנסים לעזור לי וללמד אותי פרק בהלכות יינות ארצנו "טעמת כבר את הגראנד וין של אלי?" כאילו הם איתו עוד מהגן...
בשלב מסוים אני נעמדת ליד הקופה ומאזינה לבחור כבן 50 המגלה כבור מושלם בתורת היין אך עיקש כ "קונצ''ו אי טורו" (רק בלי הקונצ''ו...). הוא נכנס עם שקית ניילון מהסוג המשובח של "היפר-נטו" ומנסה להחזיר בקבוק יין חצי מלא. הדביל (כפי שיכונה מעתה), הינו מהזן החביב והמוכר לנו, זה החובב שיחה מעגלית (להלן הסבר מפורט) ושאינו חש כל צורך להשתמש בהגיון.

שיחה מעגלית: שיחה ארוכה המורכבת ממספר מצומצם של משפטים חוזרים בוריאציות קלות.

הדביל: "שלום, אני רוצה להחזיר את היין"
המוכר: "מצטער, אין החזרת יינות" (מראה את השלט ה ע נ ק - "אין החזרת יינות ועמכם הסליחה")
הדביל: כן, אבל היין מקולקל.
המוכר: "מתי קניתם את היין?"
הדביל: "לפני שבועיים בערך"
המוכר: "מתי פתחתם אותו"
הדביל: "לפני שבועיים בערך"
המוכר: "אני מצטער, אנחנו לא מקבלים יינות פתוחים מלפני שבועיים" ומצביע שוב על השלט. "מה הבעיה של היין?"
הדביל: "היין מקולקל – לא טוב, חמוץ" (סיפתח למעגל).
המוכר: "מה הכוונה חמוץ? אולי יבש לא מתוק?"
דביל: "בדיוק! חמוץ, לא מתוק"
מוכר: "אבל קנית יין יבש, אדום, ללא סוכר, כתוב..." (מצביע על התווית האחורית).
דביל: "נכון, אני רוצה להחליף, היין מקולקל"
מוכר: "מצטער אדוני אנחנו לא מחליפים יינות פתוחים לאחר שבועיים" (מצביע על השלט)
הדביל: "זה בסדר, היין מקולקל – תטעם בעצמך"
מוכר: מסתכל סביב לראות עם יש עדים, מנסה להרגיע את עצמו... "עכשיו הוא בטח חמוץ, לאחר שבועיים שהוא פתוח".
הדביל: "מההתחלה הוא היה חמוץ"
המוכר מתחיל לגלות סימני שבירה. "יש לך חשבונית?"
דביל: "לא, אשתי קנתה את היין?"
המוכר: "מי זאת אישתך? אולי אני אזכור אותה?"
הדביל: "אתה לא מכיר, היא קנתה את היין בסופר"
המוכר: (מתעורר לחיים בפינה הימנית של הזירה, לאחר שמצא פרצה במגננת היריב) "היין לא מהחנות שלנו?"
הדביל: "אמרו לנו שיש לכם את אותו היין, וזה (מצביע על הבקבוק) מקולקל, חמוץ" (שיחה מעגלית)
מוכר: "מצטער, אי אפשר להחזיר" (סיקול לשמאל, בהטיית הזרוע לכיוון השלט) "נסה להחזיר בסופר".
הדביל "אישתי קנתה את היין" (מעגלית...)
מוכר: "בלתי אפשרי, אנחנו לא מקבלים יינות פתוחים וגם שנקנו במקום אחר"
דביל: "אבל הוא חמוץ"
מוכר:......... (הההההאאאללללאאאווווו)
הדביל: "אני רוצה להחליף" (דז''ה וו קלאסי, מעגלית......)
מוכר: (מנסה להירגע ולהסביר בעדינות) "בא נבהיר כמה דברים בסיסים: אישתך קנתה את היין בסופר, חשבתם שהוא מתוק והוא לא, שמרתם אותן שבועיים בבית פתוח, ועכשיו אתה בא להחזיר את היין אצלנו?"
דביל: "לא להחזיר – להחליף!"

בשלב זה אני מנסה להיזכר בקיצור של מגן דוד אדום, המוכר נראה שהוא בדרך לשבץ.
המוכר: "אי אפשר!"
הדביל: (קורא לאשתו שעמדה כל הזמן בחוץ) "תגידי לו"
אשת הדביל: "כן, היין מקולקל, לא טוב (שיחה מעגלית כבר אמרנו?)
המוכר: (עעעעעעררררררררררררררררררר!) "אי אפשר להחזיר או להחליף או לקבל זיכוי"
אשת הדביל: "אז למה קראת לי?"
המוכר: "לא קראתי לך, בעלך קרא לך"
דביל: "תגידי לו נכון שהיין מקולקל" (צדיק התמר יפרח יפרח.....)
אשת הדביל: "היין מקולקל- חמוץ" (וכולם, במעגלים, ידים למעלה....)
המוכר: (חרחורי גסיסה) אי אפשר! (ריבונו של עולם) "לא מחזירים יינות פתוחים"

אני חייבת להודות שבשלב זה התחלתי לחפש את יגאל שילון. כל החנות מנסה להסביר לזוג על תהליכי חמצון והמוכר המסכן מבקש כדור (לא בטוח מאיזה סוג....)

הדביל: (מתעצבן) "יותר אני לא בא לפה"
המוכר: מראה סימני התאוששות, לא עונה.
אשת הדביל: "לא חשוב, ננסה אצל אלי במכולת"
לקוח מזדמן: "מהיכן אתם בארץ?"
הדביל ואשתו במקהלה" "מעכו"
הלקוח: "ואיפה קניתם את היין?"
שניהם: "בעכו"
כל החנות במקהלת צדיקוב: "אז תחזירו בעכו"

ואם זה לא היה אמיתי, לא הייתי טורחת לכתוב את זה.