ישראל פרקר

עוד יום חול סתמי וחמים בחודש יוני  2004 כמעט עבר. סתמי, אמרתי ולא התכוונתי למתרחש ביקבי ברקן.  יום חג היה זה ליקב, יום בו הושקו יינות הרזרב של היקב. כשאומרים רזרב, מתכוונים בארץ תמיד ליין טוב, אולי הכי טוב ביקבים אחדים.

החניתי את מכוניתי בחניה שכל כך הייתה קרובה למגוון עצום של יהלומים מלוטשים ומבריקים, שם ברמת גן, עיר היהלומים (פעם הייתה זו נתניה...)

המעלית עצרה מהר מאוד בקומה העשירית (אצלי בבית לעלות "רק " 8 קומות לוקח פי שלוש זמן), ממש לפתח משרדו של רני רהב, משרד יחסי הציבור של יקבי ברקן.

כשנכנסתי למשרדים, הייתה דרושה לי דקה וחצי של התאוששות. היה נדמה לי אני נמצא במרכזה של גלריה מכובדת (מאוד). חיפשתי את הקירות וקצת היה קשה לי למצאם. הם היו מכוסים בשלל תמונות ענק (אורגינליות בשניים ושלושה ממדים) וביצירות אמנות, שערכן כנראה לא יסולא בפז.

אך אני הרי הגעתי לטעום יינות חדשים וחובה היה עלי לנסות ולהתעלם מהקירות ומהמדפים (אך איזה בן אנוש יכול לעמוד במשימה קשה כזאת... ).

הכרזה ראשונה של המנכ"לים המשותפים, שמואל בוקסר ויאיר לרנר:

"לקוחות רבים היודעים להעריך יין איכותי מזהים כיום את יקבי ברקן עם סדרת רזרב. הסדרה מייצגת במהותה את תפיסת העולם של היקב ובעליו, וזו תמציתה:
 להציע לצרכן הישראלי יין באיכות גבוהה ובמחיר סביר."

 "באשר לתמורה מול מחיר, מעטים היינות בישראל היכולים לעמוד בתחרות עם סדרת הרזרב של ברקן וזו תמצית ההצלחה שלנו".

ה'אני מאמין' של החברה הוא להציע לצרכן הישראלי יין השווה באיכותו הרבה מעל למחיר הנקוב על הבקבוק- ולא להיפך."

"זאת הבשורה והתרומה שלנו לעולם היין הישראלי. פילסנו דרך, ואנו קוראים ליקבים הישראלים האחרים ללכת בעקבותינו !!!"
אמרו המנכ"לים שאחזו בידיהם את כוסות היין "שלהם".

מאיר שמיר, מנהל השיווק והמכירות הפנה אותו לחדר קיצוני "שם בדלת האחרונה מימין".

שמחתי לפגוש שם את היינן, שתמיד מחייך כשאנחנו נפגשים (כיף לפגוש אנשים שמחייכים), איתי להט, ה"אבא" של "סוביניון בלאן 2003 , הרזרב הראשון שנמזג לכוסי בערב החגיגי.
הי איתי, ספר קצת על הסוביניון בלאן החדש המריח כל כך טוב.

הענבים הגיעו משלושה כרמים:
תל צפית – שפלת יהודה,  כרם דובב – גליל עליון וכרם בן זמרה – גליל עליון.
מתברר שבציר 2003 התאפיין בטמפרטורות נוחות לאורך עונת הגידול ללא אירועי אקלים קיצוניים. פוריות הגפן בשנה זו הושפעה מאד מהחמסינים של עונת 2002, דבר שגרם ליבולים נמוכים במיוחד גם ללא התערבות מכוונת, טון לדונם בתל צפית ודובב וטון וחצי לדונם בכרם בן זמרה. הענבים משפלת יהודה הבשילו ונבצרו כבר בראשית אוגוסט והענבים מהגליל בסופו של אותו חודש.

ומה עשיתם עם הענבים שהגיעו ליקב? הזדרזתי לשאול, שנייה לפני שאיתי מזג לכוסי את הנוזל המוזהב בפעם השנייה.

הענבים נגרסו והופרדו מהקליפות מיד עם ההגעה ליקב ללא השריה, כאשר רק המיץ הראשוני משמש ליין זה. כל כרם הותסס בנפרד במיכלי נירוסטה בעזרת שמרים ארומטיים. חלק מהיין תסס בחביות עץ צרפתי חדשות, התסיסות  של הענבים שהגיעו מהכרמים השונים היו שונות, שמרים שונים, טמפרטורות שונות  ומכלים שונים. 10 אחוז תסס בחביות והשאר במיכלי נירוסטה.  הסוביניון בלאן יושן שלושה חודשים נוספים על השמרים. בסופו של דבר נערך בלנד של כל  התערובות. לקח הרבה זמן עד שהוחלט מה האחוז  שישתתף בתערובת הסופית מכל יין. היין הסופי מורכב מענבי  שלושת הכרמים המוזכרים למעלה, הכרם בתל צפית מהווה את הרוב.

באמצעות הבלנד הצליחו יינני יקבי ברקן לקבל את מגוון הטעמים, הניחוחות והחמיצות אותם שאפו לקבל , לצורך ייצור היין הטוב ביותר לדעתם.

לגמתי ביין ונהניתי מניחוחו והטעם הפירותי, טרופי, שלו.  נהניתי גם לשמוע שמחיר בקבוק שלו הוא רק 35 ₪.

נגסתי בכמה פרוסות גבינה  עתירות טעם ושומן  (משהו כמו 125-130 אחוז שומן) ומיהרתי לחדר הבא בו ישב היינן יותם שרון (הרציני תמיד) , והציג את יין המרלו רזרב 2002. רצתי לשם כי כבר מזמן שמעתי על הפרדוקס הצרפתי האומר שהצרפתים האוכלים מאכלים שמנים  מצטיינים באריכות ימים הודות לשפע היינות האדומים אותם הם לוגמים בכל עת. יותם מזג לכוסי את ין המרלו והאזנתי בקשב רב לסיפורו לא לפני שערבלתי את היין בכוסי והסנפתי לקרבי מניחוחותיו המשכרים.

גם ענבי יין זה נבצרו בכרמים בשלושה אזורים:
 כרם אליעד, רמת הגולן, כרמים בגליל העליון ובכרם דולב – בשומרון. 

היין מורכב מ 90% מרלו ו- 10% קברנה סוביניון.

בציר 2002 בכרמים ברמת הגולן ובגליל העליון התאפיין בטמפרטורות נוחות, אשר נעו בין 23 ל-26 מעלות בממוצע במשך עונת הגידול, כאשר הלילות קרירים ב-12 עד 14 מעלות ביחס לצהרי היום. החמסינים של יוני לא השפיעו כלל על ענבי המרלו באזורים אלו. בשנה זאת, בעוד הענבים ממרכז הארץ הבשילו ונבצרו במחצית אוגוסט, אלו מהגולן המתינו מעט יותר ואילו הענבים הגליליים נבצרו רק באמצע ספטמבר.

הענבים האדומים  נבצרו בבציר מכני לילי והובאו ליקב בחולדה בשעות הבוקר הצוננות. לאחר הפרדת השדרות וריסוק קל, הועברו הענבים לתסיסה במיכלים סטטיים וברוטופרמנטורים, אלה השוכבים אופקית ומסתובבים כל הזמן.  יותם הסביר לי, במקצועיות רבה, שבמיכלים האופקיים נוצר מיצוי מהיר יותר של טעמים ופרי ומתקבלים יינות עם אופי שונה של פרי.  ההשריה על הקליפות ארכה בין עשרה ימים לשלושה שבועות.

יינות המרלו מהכרמים השונים יושנו במשך מעט יותר משנה במגוון חביות אלון ממקורות שונים, כאשר אחוז החביות החדשות אינו עולה על 50%. לאחר תקופת היישון הראויה נעשתה המזיגה בין יינות הכרמים השונים, והיין בוקבק לאחר תקופת התייצבות במיכל. היין קיבל ביקב  טיפול מיוחד כבר מתחילת דרכו, עת הועידו לו להיות יין רזרב. השתמשו בענבים הטובים ביותר של בציר אותה שנה ונערכה בקרה מירבית בתהליכי  ייצור היינות מהמקורות השונים. היינות אוחדו בקפדנות  רק לאחר היישון בחביות. 
הגיע זמן לטעום את הבשר הקר שהוגש בשפע במשרדיו המפוארים והמרשימים של רני רהב. לגמתי ארוכות מיין המרלו הסמיך והכהה ונהנתי.  נוכחתי שוב שבשר טוב (גילתי שם פרוסות בשר כהות שמעולם לא אכלתי כמותם. כנראה שהושרו עמוקות ביין בעת תהליך הייצור) חייבים לאכול ביד שמאל כשביד ימין אוחזים בחוזקה כוס מלאה ביין רזרב שיושן ארוכות בחביות.  

 60 ₪ בלבד, עולה בקבוק יין מרלו רזרב של יקבי ברקן, אמר לי יותם, וכמעט שלא האמנתי לו.  רמת האלכוהול בדמי עלתה אמנם אבל אני בטוח שזה מה שהוא אמר...

עברתי לחדר השלישי משם בקע קול מוכר במבטא לא כל כך ישראלי. אד זלצברג, היינן הראשי של היקב עמד וסיפר ברצינות מירבית על "תינוקו" שכבר התבגר והתכונן למסעו בדרך לחובבי היין הישראלי המחפשים קברנה סוביניון רזרב שלא עולה יותר מ65 ₪.

התמונות על קירות המשרד הסיחו מעט את דעתי אבל השתלטתי על עצמי במהירות. מילאתי כוסי ביין הקברנה סוביניון רזרב 2001 , מורכב הטעמים וריחות  הפירות האדומים, והאזנתי לסיפורו של היינן העובד כבר 8 שנים ביקבי ברקן.

הענבים הגיעו מכרמים באליעד- רמת הגולן ,  עמק קדש- גליל עליון ומכרם דולב – שומרון .

היין מורכב מ 90% קברנה סוביניון, 10% מרלו.

עונת הגידול של 2001 בכרמים התאפיינה בשילוב טוב במיוחד של ימים חמים במתינות ולילות קרירים. הטמפרטורות הנוחות נעו בין 25 ל-26 מעלות בממוצע, כאשר הלילות קרירים ב-13 עד 15 מעלות ביחס לצהרי היום. החמסינים המעטים קדמו ברובם לתקופת הבוחל של ענבי הקברנה באזורים הגבוהים ולא השפיעו כלל על איכות הפרי. עם זאת, בעוד הענבים מהגולן הבשילו ונבצרו במחצית הראשונה של ספטמבר, אלו מהגליל הבשילו במהלך המחצית השנייה של  ספטמבר ובתחילת אוקטובר. בהשוואה לבציר המהולל של שנת 2000  , ציין אד, ניתן היום כבר לומר כי בעוד בציר 2000 היה טוב יותר בחתך כלל ארצי ובראיה של מכלול הזנים, הרי בציר 2001 התעלה עליו כאשר אמורים הדברים בזן הקברנה סוביניון בכרמים שבאזורי ההר של מרכז וצפון הארץ.

הענבים ליין זה נבצרו בבציר מכני לילי. לאחר הפרדת השדרות הועברו הענבים לתסיסה במיכלים סטטיים וברוטופרמנטורים אופקיים (שמעתי כבר עליהם מיותם שרון) , בטמפרטורות שבין עשרים וחמש לעשרים ושמונה מעלות צלזיוס. לאחר תום התסיסה האלכוהולית הושאר היין לתקופת השריה מוארכת על הקליפות לתקופת כוללת שבין שבועיים לעשרים וארבע ימים. היינות השונים יושנו במשך שנה וחצי במגוון חביות אלון ממקורות שונים, כאשר 50% מהן חדשות, 25% שימוש שני ו-25% שימוש שלישי. לאחר תקופת היישון הראויה נעשתה המזיגה בין יינות הכרמים השונים, והיין בוקבק לאחר תקופת התייצבות במיכל וסינון קל.

לגמתי ארוכות מהיין ולא שכחתי לאכול עוד בשר. את הגבינות השארתי לסוביניון בלאן רזרב (ולפגישה נוספת עם איתי להט). סיומת ארוכה בפה וטעם עץ שולי.

אד זלצברג הדגיש מספר פעמים  שהם משתדלים לעשות יין שיתאים ללקוחות.

"אנחנו משתדלים  תמיד להגיע ליין מורכב ומאוזן,  יין שיהיה טוב עם הארוחה. תמיד יש מחשבה על הצרכנים בעת ייצור היין. ההצלחה תהיה רבה יותר אם הם יאהבו את יינותינו".

זהו, חשתי שאני ספוג בהמון רזרב וגם בהמון אמנות ישראלית (ששווה כתבה מיוחדת וביקור נפרד במשרדי רהב). לעשות  יין זו גם  אמנות, אמנות של עשיית משהו החי ונושם המתפתח כל הזמן.

מה שאני עוד זוכר מהערב המהנה והמיוחד בו זכיתי להשתתף, הוא שהחיך שלי אהב את המרלו יותר משאר היינות (הטעימים) אותם לגמתי באותו ערב. בתחרות תמיד רק אחד יכול לנצח ולפעמים חבל שרק אחד עושה זאת.

לחיים , לחיי היין הישראלי.