מאת: הילה איל

צילומים: ישראל פרקר

יום ו', שעות הצהריים המאוחרות, בדרך ל"איש הענבים" ביפו, במהלך הנסיעה לעבר השמש הנעימה בתחילתו של חורף, לרגע נדמה ש"בסרט הזה כבר היינו". אולם, דף המידע, שתמציתו נשלחה למשתתפים מבעוד מועד, הזכיר שהפעם מדובר ב"ריחות", בהמשך וכמשלים לחלקה הראשון של סדרת "חושים"  – "טעמים".

חלקה השני של סדרת "חושים" התמקד כולו בעולם הריח. בהליך טעימת יין, עוד טרם הטעימה, הריח הוא החוש המרכזי שמעורר גיבוש דעה וציפיות ביחס ליין.

בהליך בחירה קפדני ומקצועי, נבחרו כ-30 יינות לטעימה, שנועדו לסייע לפתח ולפתוח, באופן מובהק ובלתי צפוי, את החוש הכה מובן מאליו – חוש הריח.

חיים גן, וצוות "איש הענבים" בחרו לחלק את היינות (ואיתם את הריחות) לשני עולמות ראשיים: "עולם ישן" ו"עולם חדש". מתוכם, נבנו תתי קבוצות, לפי סוגי היין: יינות לבנים יבשים, יינות לבנים ארומטיים, יינות אדומים מודרניים, יינות אדומים מסורתיים ויינות קינוח.

במבוא לנייר המידע, הזכירו לנו כי "הכל מתחיל ונגמר בריח – החוש המפותח ביותר שקיים אצל האדם. אדם יכול לזהות עשרות אלפי ריחות שונים". לאחר שקראתי את המשפט הזה ולמדתי את ה"תפריט", לא הייתי זקוקה לכל שכנוע נוסף. ובכל זאת, אין כמו חוויה ממקור ראשון (שכן על טעם ועל ריח אין להתווכח) וכך נעשה במהלך הטעימה.

גם הפעם, וכמיטב המסורת ב"איש הענבים", רשימת היינות כללה נציגות מכובדת של יינות ישראל. כל זאת, בהתחשב בכך שביינות מסדרת "עולם ישן" לישראל לא מעט מתחרים ותיקים (בשנים רבות), בעיקר מצרפת ומאיטליה. ורק כדי להדגיש, בטעימה נכללה גם הפתעה – טעימת בכורה של יין "אלכסנדר הגדול – קברנה סוביניון 2003" – יקב אלכסנדר.

הטעימה, ועמה צוות המטעימים המקצועיים (עינת, נועם וזן-אור), נחלקה לשלוש עמדות מרכזיות, שנועדו לסייע במיקוד ופיתוח חוש הריח על גווניו השונים. על מנת לסייע, קיבלנו דף מפורט במתכונת עריכה חדשנית, שתיאר בקצרה כל אחד מהיינות למרכיביו (זני ענב, סמני ריח, יקב ושנת בציר) והותיר מקום ל"הערות טעימה".

תחילה נפתחנו לריחות היינות הלבנים היבשים. סימני הריח הבולטים – חמצמציות, מתיקות סמויה וגם שמרים וריח של טוסט קלוי (מבורגון – "עולם ישן"), נגלו לנו במהרה.

משם, במעבר מעורר ליינות ה"אדומים המודרניים", נשמנו עמוק ריחות של פרי בשל, גרגירי יער שחורים, ריבתיות, וגם עץ, קפה ושוקולד מריר.

הנשימה וחוש הריח כבר הגיעו כמעט ל"שיא הערנות", ובאופן טבעי, דרשו הגברת עוצמות וחדשנות בתחושות ובגווני הריח. לשם כך, נרתמו ל"משימה" יינות "אדומים מסורתיים", אותם טעמנו לאחר הפוגה להתרעננות ומתן מנוחה לחושי הריח והטעם.

 בלא מאמץ רב אך כן בריכוז, לאחר שני יינות, הרחנו באופן בולט ריחות של פרי מתון, מתיקות ומרירות, טאנינים צעירים ומעט ריבה חמצמצה. וככל שהתקדמנו בסקלה לעבר היינות היותר כבדים ומיושנים (בשיאם יין Marques Del Puerto Rioja Gran Reserva 1996), התחלנו לחוש באפנו ריחות טחב, פטריות, זיתים ואדמה. ממש כמו טיול בחיק הטבע, עוד בטרם היותו פגוע ממגע ידי אדם וללא התערבות חיצונית.

בחוץ השמש כבר שקעה, אך עדיין חיכתה לנו ה"מנה האחרונה" וחושי הטעם והריח אף הם ביקשו לחוש מתיקות.

היין הלבן הארומטי – Moscato Dasti Degirgis 2005 הציף אותנו בניחוחות ליצ'י, פירות טרופיים ומי ורדים. ו"אחרונים אחרונים חביבים" נהנינו מהגוורצטמינר 2004 ו-2005 של כרם שעל, יקבי כרמל. בעיקרם היו אפופי מתיקות, עם ריחות אפרסק ומלון צהוב ובשל. וכמה הרגשנו את ההבדל בוותק ובבשלות ארומת הריח באותו סוג יין משתי שנים עוקבות.

ואילו יינות "תפסו ועוררו" את חוש הריח שלי במיוחד?

מסדרת היינות הלבנים היבשים – הפתיחה החמצמצה של ה-Erbakuce Bianci 2004 Doc, היוותה מנת פתיחת הולמת.

מסדרת היינות ה"אדומים המודרניים" – יין מרלו דובב 2002 של יקב סגל "עבר מסך" והפגין עוצמות ריח התואמות ליינות מסוגו. אליו הצטרפו, גם לדעת עמיתיי, הקברנה סופריור 2003 של יקב ברקן ואדום מריאג' 2003 של יקב ססלוב.

מסדרת היינות ה"אדומים המסורתיים", בלטו יינות מחו"ל: Capo Di Stato Llredan Gasparini Venegazzu, Veneto 2002 (לדעתי, מבין ה-3 הטובים ביותר בטעימה) – יין שהושק לראשונה לכבוד חגיגות ונציה, בריחות של פרי אדום צעיר. בנוסף – Barbera Dasti Supriore 1999, Villa Fiorita, עם ניחוחות קונפיטורת שזיף חמצמצה ועישון קל. והיין השלישי – II Bosco Corton Syrah Tanimneti Luigi d'Allesandor A Tuscany 1999, עם ריחות "כבדים" של בשר צלוי ומתובל.

מהארץ, ב"הופעת בכורה" (עדיין לא מוצע למכירה), נהנינו מיין קברנה סוביניון 2003, "אלכסנדר הגדול" מיקב אלכסנדר. היין הפגין עוצמת ריחות של פרי אדום רענן ומעט ריחות קלויים ובקטריאליים. יין שיפתיע גם בשנים הבאות עם התיישנותו. ומבעלי השם, נציין את הקברנה סוביניון 2000 של יקבי רמת-הגולן (ואחיו הצעיר, בעל פוטנציאל היישון העולה על 10-5 שנים, משנת 2003), בריחות פרי בשל, פלפל שחור וריח עץ קלוי, מרלו 2004 – יקב מרגלית, עם ניחוחות פרי שחור מרוכז, גרגירי יער בשלים, עץ אלון נקי וטבק ואת פינו נואר ירדן 2003, של יקבי רמת הגולן, בניחוחות פטריות, בשר ואדמה.

לאוהבי ה"ז'אנר הכבד", נתן מענה היין הספרדי – Marques Del Puerto Rioja Gran Reserva 1996. היין, שנפתח מבעוד מועד, שפע ריחות זיתים, עור, טחב ואדמה.

ולקינוח – נחיתה רכה עם ריחות מתיקות משכרים של גוורצטמינר כרם שעל 2004, יקב כרמל.

בטרם חלפו 24 שעות, בעודי מעלה רשמים אלה, הריחות שוב מתעוררים באפי כמעט באופן "אמיתי". כמה נכונה האמרה "הכל מתחיל ונגמר בריח".

ובינתיים, עד המשך סדרת "חושים" – "צבעים", הזיכרון והמחשבות על הריח יעבירו את הזמן בהנאה.

חיים גן וצוות "איש הענבים", תודה על המשך פתיחת הצוהר לעולם החושים האינסופי.

תמונות נוספות מהאירוע בגלריית התמונות

דצמבר 2006