קטגוריות:
| >> רשמי ביקור ביקבים » ריח הסמדר ברמת הגולן | |
חול-המועד פסח. האביב קורא לצאת מהבית, ולבלות בטבע. גם אני כמהה לצאת מהבית - לבקר במספר יקבים ברמת הגולן. אך אליה וקוץ בה; כל עם ישראל ואשתו בדרכים, ולי אין כל חשק לבזבז זמן ולעמוד בפקקים, עליהם דיווחו אמצעי התקשורת. בכל חג או חול-מועד – אותה בעיה. כשאני רוצה לנסוע לאיזה מקום, אני מוצאת את עצמי מנתחת את המצב, ומגיעה למסקנות כאלה ואחרות לגבי היום הטוב ביותר לצאת לדרך. אודה שלא כל פעם המסקנה מסתברת כנכונה וההחלטה כנבונה, אך לרוב זה עובד. כך נהגתי גם הפעם. לאחר שקלא וטריא החלטתי על נסיעה צפונה ביום שישי – ערב החג השני של פסח. הרציונל: אנשים לא ייצאו לחופשה בסוף חופשת בתי-הספר או חופשתם מעבודה, ואילו שומרי השבת מקרב המטיילים, כבר יעשו באותה עת את דרכם חזרה לבתיהם לבל יחללו את השבת. אף שכנעתי בכך את חגי – שונא פקקים מאין כמוהו – וידיד שוחר יין, שיש רגליים למסקנותי. יצאנו, איפוא, שלושתנו לדרך. צפונה! כדי לא להשאיר אתכם במתח - בחירת העיתוי היתה מוצלחת מאין כמוה: תנועת כלי הרכב היתה דלילה ופקקים לא נראו באופק. מאז, שתיתי את יינות "בזלת הגולן" בביתי וטעמתי אותם באירועי יין שונים (האחרון שבהם ב"בית היין במעברות") ותמיד מצאתי בקברנה סוביניון של היקב משהו מיוחד. משהו שמאפיין רק אותו. עברו מספר שנים מיום שבקרתי ביקב. כשהגעתי הפעם, מצאתי לשמחתי כי חלו בו תמורות. היקב צמח והתפתח: נוסף בו ציוד, נוספו חביות. ביקב מייצרים עדיין רק קברנה סוביניון. (ומעט גראפה). בעתיד אולי ייצרו גם שרדונה. בחצר היקב עומד שלד בנין, עדיין לא גמור, של מה שעתיד להיות מרתף החביות וחנות היקב. ממנה תשתרע רחבה, שתפנה אל הנוף המרהיב, בה ניתן יהיה לשבת, לטעום ולשתות יין. את פנינו קבל יואב, הבעלים של היקב. זכרתי את שיחתנו הראשונה אודות יין 1998 ושמחתי שניתנה לי ההזדמנות לטעום בחברתו את יינותיו מבציר 2002 ו– 2001,ולשוחח עימו עליהם. ל"בזלת הגולן" שתי סדרות יין. סדרה רגילה של יין קברנה סוביניון המתיישן 6 חדשים בחביות עץ אלון צרפתי. וסדרת ריזרב –בה יין הקברנה סוביניון מתיישן במשך 12 חודשים בחביות כנ"ל. מבציר 2004 ייצרו ביקב 26,000 בקבוקים ומ- 2005 צפויים 35,000 בקבוקים. החל מבציר 2004 היקב כשר. נסענו לבקר באחת מחלקות הכרם של "בזלת הגולן" במושב קדמת צבי. למושב 700 דונמים של כרם – 20 מהם שייכים ליקב. הכרם מטופח להפליא. עת סמדר. הפריחה ברובה נשרה לה - פה ושם עוד ניתן להבחין בשרידי פריחה. השזרות עוטות פרי בתחילת התפתחותו. השריגים צומחים במלוא התנופה, וצבע העלווה הירוק שובה לב. חבל להיפרד, אך יקבים נוספים לפנינו. חשבתי "שאטו גולן" הוא יקב מפואר, המשדר יוקרה החל בשער היקב, המעוצב והמסוגנן, וכלה בשולחן טעימות היין (שרק פלטת עץ המהגוני שלו שוקל שביל הכורכר, המוביל מן השער אל בנין היקב, ה"שאטו", עובד בין כרמים, המהווים חלק מהדקור. כל שורת גפנים מתחילה בשיח ורדים. כל השיחים שווים בגודלם, כמו היו תוצאה של שיבוט (ואם לא הייתי רוצה להישמע לא-רצינית, הייתי אומרת בבדיחות הדעת: לו ספרתי את הפרחים הייתי מוצאת שכל שיח נושא מספר זהה של ורדים. ומחשבה נוספת: זה לא ציור?) על רחבת הדשא לפני המבנה, הוצבו מספר שולחנות, מוצלים על ידי שמשיות בהירות, ומסביבם הסבו בעלי היקב ואורחיהם על כוס יין, גבינות משובחות ומצה. אלמלא ידעתי שאני ברמת הגולן בשנת 2005, הייתי חושבת שהסצינה לקוחה מתמונה אימפרסיוניסטית. על רקע זה המפגש שלנו עם אורי חץ, היינן והשותף ביקב ""שאטו גולן", ישראלי בכל רמ"ח, שזה לי המפגש הרציני הראשון עימו (לאחר היכרות רשמית קצרה ב"אשכול הזהב" 2005) , עורר את סקרנותי. כמו בכל מפגש בין שני צדדים, שאינם מכירים זה את זה וכל הידוע לכל אחד מהם, הוא מה תפקיד נושא הצד השני, גם מפגש זה הסתיים בנקודה לגמרי שונה מהמקום בו הוא החל. לפחות כך אני חשה. המפגש החל בסיור ביקב, בהרצאה מלומדה ומאירת עיניים על שיטות הויניפיקציה הנקוטות בידי אורי חץ, פרי לימודיו באורגון והכשרתו בעמק נאפה ואצל רוני ג'יימס, ביקב "צרעה". אורי סיפר לנו על המחקר והנסיונות אותם הוא עושה ביקב, כדי להגיע לאופטימליזציה של איכות וייחוד היין, אותו הוא עושה. ואז ירדנו לחדר החביות (אותו "מקדש" שהזכרתי קודם לכן), בו הוצגו גם חלק מתמונותיה של הציירת רות דוד. התמונות, בחלקן הגדול, מאד נשא חן בעיני, אך מששמעתי את מחיריהן, הנחתי לעניין. שם, במרתף, אורי הטעים אותנו טעימות חבית, מיינות 2004. נותרתי מלאת השתאות והתפעלות מהצעיר ברוך הכישרון, בעל הזכרון המדהים והיכולת האנליטית, מעוררת הערצה. אם יצליח להגיע ולו לחלק מהיעדים שהציב לעצמו, הרי שצפויה הפתעה בראש הליגה של יינני הצמרת. הרף שאורי חץ הציב לעצמו רם ביותר. מיותר כמובן לציין, שלא נחלנו הצלחה גדולה במבחן זיהוי רוב הזנים שנטעמו. זו היתה הוכחה בפעם המי יודע כמה, ששיטת הזיהוי שנהוגה על ידי ייננים, שהיא פרי לימוד סיסטמטי רב-שנים, אינה דרכם של חובבי ושוחרי יין. אבל אולי לא היה זה כשלון. נראה לי שאדם כמו אורי, היה מקצר בפגישה, אלמלא מצא בה עניין, והרי רק אחרי שסיימנו את הטעימה ויצאנו החוצה, להתמזג באותה תמונה אימפרסיוניסטית, וישבנו על בקבוק סוביניון בלאן שהובא ממרתף היקב, רק אז החל המפגש האמיתי והמעניין עם האיש המנומס, נעים השיחה - אורי חץ. הייתי נשארת לשוחח עם אורי עוד ועוד. אך הזמן דוחק. אין יפה מלהיווכח שבעלי היקב עושים כל מאמץ כדי להגיע למטרות שהציבו לעצמם. כבר בביקורנו הקודם ביקב "הר אודם", בסתיו 2004, הביעו מיכאל אלפסי וישי בנו, את שאיפתם לטפח מרכז לתרבות יין במקום. מרכז המבקרים של היקב הוא הוכחה לכך שיש כיסוי לדבריהם. כך הם נוהגים הלכה למעשה. המבקרים ביקב יכולים לערוך סיור מודרך ביקב, לקבל הסבר על תהליך ייצור היין, על הכרם, על הענבים. הם יכולים לטעום יין, ולקבל הסבר על החלק שנוטלים חמשת החושים בטעימת היין. השמועה על הכנסת האורחים הלבבית של בני משפחת אלפסי, עדית, ומיכאל ובניהם ישי, אפרת ואדם -הבעלים של יקב "הר אודם", כמו גם איכות היין שהם עושים, עשתה לה, כפי הנראה, כנפיים. דברים מעין אלה עוברים מהר מאד מפה לאוזן. זה מסביר מדוע המה היקב אדם, כשהגענו למקום: זה בא וזה יוצא. זה סיים סיור ביקב, האחר מתעניין מתי יחל הסיור הבא וממתין עם משפחתו בחוץ. (לצערנו לא פגשנו בביקור את עדית, המחלימה ממחלה, והיא חסרה לנו מאד. אנו מאחלים לה רפואה שלמה). הנה כי כך, יקב "הר אודם" התמקם יפה על מפת דרך היין בגולן. היקב הגדיל את תפוקתו לשמחת ורווחת כל אלה האוהבים לשתות מיינותיהם. גם במסעדת יוקרה כמו "אחוזת שולמית", בראש-פינה, במסעדת "טוסקנה" בקרית שמונה ו"נימרוד" בנימרוד, תוכלו למצוא את יינות "הר אודם". זו היא בהחלט אמירה בזכות איכות היין. מבציר 2004 הפיקו ביקב 24,000 בקבוקים. ומבציר 2005 מקוים להגיע ל – 30,000 בקבוקים. בינתיים עושים כאן רק יין אדום. אולי בעתיד יעשו גם יין לבן. יינות חדשים ביקב: וולקנו 2004, יין צעיר (היין שהה חדשיים על שבבי עץ במיכל נירוסטה). נימרוד 2003 – 60% קברנה סוביניון, 40% מרלו. היין התיישן 15 חודש בחביות עץ אלון. קברנה סובינייון R - ריזרב אף הוא התיישן 15 חודשים בחביות עץ אלון. כן מייצרים יין פורט. טעמנו את "נמרוד" ואת הקברנה סוביניון R ואהבנו את שניהם. לשניהם מרקם קטיפתי, צבע אדום עמוק יפה. היינות הפירותיות., הטאנין בשל והחומציות נעימה. כל אלה עשו את שני היינות למהנים ביותר. וכל אחד משוחרי היין יטעם ויחליט לעצמו איזה יין אהוב עליו ביותר. יום ארוך עבר עלינו. לפנינו נסיעה ארוכה ומעייפת הביתה. לא קלה לנוהג ברכב. אך התמורה שקבלנו, האנשים שפגשנו, שלל הריחות ששאפנו לקרבנו, הטעמים הנפלאים של היינות וריח הסמדר בכרם – לא יסולאו בפז. לחיים ולחיי היין הישראלי! |
.jpg)
התחלנו את הביקור ביקב "בזלת הגולן", העושה יין מאז 1998. כשהיקב נפתח לקהל, הגענו לביקור. טעמנו את הקברנה סובינון 1998 ושיבחנו אותו באוזני יואב, הבעלים. בקבוק אחד של
שנלך לאיבוד בתוך הקהל הרב של המבקרים שיהיו ביקב. חששתי שמא לא נוכל למצוא מקום חניה. אחרי הכל לא בכל יום פותח יקב זה את שעריו לציבור הרחב, ולא בכל יום מוצגת במקום תערוכת ציורים. זו לה השנה הרביעית שיקב "שאטו גולן" מציג על כתליו תערוכת אמן, מהנחשבים באמנות הישראלית.
