קטגוריות:

גלריות תמונות
אביזרים, מונחים והמצאות
ארועים עד מאי 2003
אתרים הסטוריים
ביקורת בגובה העיניים
בירה
בישול ויין
בעולם הקולינריה והבארים
גולשים כותבים
גולשים מדרגים ומספרים על יינות ששתו
הביקורת של סוניק
היינות במקרר שלכם
הכל מכל
הכל מכל ביקבים
הכרם, הגפן והבציר
המועצה לגפן היין
הצגות וטיולי יין בארץ
חנוכת יינות
טעימות יין
יין בעולם
יין ובני הנעורים
יין ובריאות
יין וגבינות
יינות ישראל בפחות מ60 ש"ח
יננים כותבים
יקבים ביתיים
יקבים מהעבר
כתבות
לא רק יין
לומדים באקדמיה ליין ובמכללת תל חי
מאמרים
מגזין פורטל היין הישראלי
מומחי יין טועמים ומעלים דעות
מידע על יינות ישראלים
סטודנט ישראלי בצרפת
ספרי יין ישראלי
על היין וייצורו
עם יננים בישראל
פרסים והמלצות יינות ישראל בחו"ל
קורסי יין
רשמי ביקור ביקבים
שונות
שועל בכרם
שמן זית ישראלי
תמונות מכרמי ישראל
תערוכות וירידי יין
Articles
Handcrafted Wines of Israel
History
Israel Wine Industry
Israeli Olive Oil
Kosher / Holy Land
Letters
New Wines
News
Rogov's Tastes
Welcome
Wine Tourism
Wineries
>> רשמי ביקור ביקבים » ריקוד היינן


שוקי ישוב הוא אדם מיוחד במינו, ג'ינג'י אופייני. שחקן, אינטלקטואל, איש אדמה, בעל מלאכה, מקצוען בלא פשרות, הרפתקן ללא גבולות ובצבא גם פייטר. נתן ליפשיץ פגש אותו ביקב עגור ומביא את הסיפור.


כתב וצילם
: נתן ליפשיץ
פורסם במגזין "יין וגורמה" – נובמבר 2005

 

 

הם ישבו מתחת לסככה והקשיבו. חבורת הקיבוצניקים עשתה דרך ארוכה מהצפון כדי לבקר ביקב עגור לראות את 'ריקוד היינן' של שוקי ישוב ולטעום את יינותיו. מה ששוקי מכנה בשם 'ריקוד היינן' היא למעשה הרצאה מלומדת המשלבת הדרכת יין בקוריוזים צבעוניים ומתובלת בהומור עסיסי. שוקי נהנה מההצגה ומקווה שהמבקרים התרשמו מספיק גם כדי לקנות בקבוק או שניים.

 

תסיסה פתוחה

האירוע מתרחש על מספר במות מאולתרות. בתום המבוא, בצל הסככה, עוברים כולם לתוך היקב. חדר קטן יחסית שבעורפו נמצאות החביות ובצידו תוסס היין במכלים הפתוחים. 'ריקוד היינן' מקבל תפנית מסוימת ונוגע ברקע היסטורי. שוקי מספר שכך בדיוק היו בנויות הגתות הקדומות. הוא מתאר את הרגלי השתייה של הדורות הקדמונים ומפנה אצבע לממצאים ארכיאולוגיים שהתגלו בסביבה. זהו אזור יין ותיק ועל הגבעות סביב חצובות בסלע גתות יין עתיקות.

תפנית נוספת שופכת אור על נקודות מקצועיות בהכנת היין. "תסיסה פתוחה דורשת השגחה צמודה, ערבוב בפרקי זמן קצרים", הוא אומר. "על שנת לילה רצופה אין מה לדבר". שיטת ההתססה הזו כמעט ולא מאפשרת מרווח טעות, בעיקר לא בסוף התסיסה. שכבת דו תחמוצת הפחמן המופרשת מהתירוש התוסס שומרת עליו מהתחמצנות. משתמה התסיסה נופלת ההגנה הזו וחשוב לטפל ביין במהירות פן יתקלקל. שוקי כבר בעל ניסיון, זו השנה השנייה שהוא מתסיס כך חלק מהיין. ענבים אחרים תוססים במכלי נירוסטה סגורים בחדרים אחרים. בבוא הזמן הכול יתערבב ליינות השונים של היקב.

הפרק האחרון הוא ריקוד הניצחון ומתקיים ליד הקופה, בחנות הקטנה של היקב. שיווק הוא האתגר הגדול של כל היקבים הקטנים. 'ריקודי הייננים' בחצרות היקבים לא עונים על הפן המסחרי שבמלאכת היין. לשם כך הוקמה חברת טרואר ושוקי משתמש בשירותיה גם עבור היין שלו. אבל עיניו נשואות גם אל מעבר לים והוא מדבר על ארה"ב.

 

שאלה של שייכות

האמירות הללו באות בעקבות ביקור בוושינגטון של משלחת ייננים מאזור יהודה. המסע אורגן כחלק מפרויקט שותפות 2000 במסגרת קשר שנוצר עם הקהילה היהודית המקומית. בארי פורמן, פנסיונר של חברת הפצת יין גדולה, החליט לארגן סמינר בן שבוע על יצוא יין לארה"ב ויינני האזור הפריחו בלון ניסוי והתחילו לבדוק את האפשרויות.

"די לעגו למי שנסע במשלחת הזו" מספר שוקי, "היא נראתה יומרנית, אולי תמימה. אבל במהלך הביקור התברר לנו שבמקרים רבים מה שיפרוץ את הדרך ליין הישראלי לא יהיה הכשרות אלא האיכות. המיוחדות של היין ולא חתימת הרבנים". הם חזרו ארצה אופטימיים עם מסקנה מעניינת שבמאמץ משותף גם יקבי בוטיק קטנים ולא כשרים יוכלו לעשות בוושינגטון עסקים לא רעים. "עם כל הכבוד לקהילה היהודית, כנראה שלא ניוושע מזה שיעשו לנו טובה ויקנו את היין לקידוש של שבת, אלא דווקא מהשתייכותנו למזרח התיכון". מזון ים תיכוני ומזרח תיכוני תופס מקום הולך וגדל בתודעה הגסטרונומית בארה"ב. האמריקאים פשוט הבינו שלא רק שהאוכל הזה הוא בריאותי הוא גם טעים מאוד. וכך מסעדות איכות בסגנון מזרח תיכוני הפכו פופולאריות בקרב הציבור האמריקאי הרחב ויש בהן מקום גם ליין ישראלי איכותי.

"אני עושה יין מתוך סיפוק הצרכים שלי. ההפתעה היא שלא מדובר רק בצרכים שלי אלא באלו של קהל רחב ואני מוצא את עצמי מספק אותם, גם בארץ וגם בחו"ל. היין הוא אולי רק תרוץ לצורך הרבה יותר בסיסי של שייכות". הוא מסתייג מהמילה ציונות ומעדיף להגדיר את הרגש הזה כחיבור טבעי לארץ. רגש פטריוטי שקיים בכל מדינה נורמאלית. "כולם גאים בתוצרת שלהם ונהנים ממנה וכך גם אנחנו. זה חלק מתהליך הנורמליזציה של המדינה שלנו. היין המקומי מגלה את זה גם למי שעושה אותו ולהפתעתי גם לאחרים".

מה שנכון באמריקה נכון גם כאן. למרכיב השייכות יש חשיבות רבה גם בקנה מידה מקומי. משפחות רבות בעגור, ממוצא כורדי, מייצרות יין ביתי לתצרוכת עצמית. עניין מסורתי של גאווה שמזכיר גם אזורי יין אחרים בעולם. יקבי גרז' משפחתיים קטנים מטפחים גאווה במסורת משפחתית, שבטית. כששוקי הגיע למושב בשנת 1999 התייצבו השכנים ביקב החדש עם היין שלהם ויקב עגור קיבל תפקיד חדש במרקם החברתי של האזור. שוקי היום הוא מרכז של ידע וניסיון לתועלת הסביבה.

 

ג'ינג'י זה טבע

שוקי ישוב הוא אדם מיוחד במינו, ג'ינג'י אופייני. הוא אינו מגדיר עצמו רומנטיקן. וכשאני מתבונן סביבי על הנחלה והיקב, ממקד מבט בעיניו הנוגות משהו ומרים גבה בתמיהה הוא מסביר שרומנטיקן בא להגשים חלום והוא לא. "את הסיבה למה אני מייצר יין גיליתי בדיעבד כשהסברתי לבתי הקטנה בת השלוש עשרה שרצתה להבין למה תקעתי אותה בחור הזה".

"הצורך, כפי שהסברתי לה, נוצר למעשה כשהייתי בגילה, בחגיגת בר המצווה שלי ולא הייתי בארץ. נולדתי להורים נודדים. אבי היה שליח של הסוכנות וכל ימי חייו העלה עולים ממזרח וממערב. וכך ילדותי עברה עלי מפוצלת בין ימים בארץ לתקופות רבות במקומות אחרים. באותה תקופה בקושי יצאו לחו"ל ואני הייתי מושא לקנאתם של החברים שלי, בר מזל שמדבר חמש שפות, מכיר את רזי העולם, אוכל את מיטב המאכלים ושותה יין נפלא מגיל עשר. הייתי איש קטן של העולם הגדול".

"אבל היה פער בין ההערכה של האחרים לבין העובדה שאני קינאתי קנאה עזה בכל עולה – כי הם נסעו לארץ ואני נשארתי תקוע שם. הייתי אכול געגועים עזים לריחות, לצבעים ולטעמים –  געגועים לארץ. יש לי זיכרון מצוין לריחות ולטעמים זה חוש פרימיטיבי שמסייע לי היום כיינן אבל אז רק הגביר את הגעגועים. הייתי חייב ליישב את הקונפליקט הזה בין המשיכה הפיזית לארץ לבין אורח חיי ברחבי העולם הגדול".

בגיל שבע עשרה וחצי הוא חזר ארצה. עזב הכול והגיע על מנת להתגייס לצבא. "כך לחמתי פה ונשארתי פה. ועם הזמן למדתי מדעי הרוח באוניברסיטה והפכתי נגר ובכל זאת משהו היה חסר לי". הכמיהה למשהו שורשי, יציב, ארצי, לא פסקה גם אחרי שהתבגר. געגועי הילדות נותרו שם, מטרידים את מנוחתו. "מצאתי את עצמי עושה יין בגיל יחסית מאוחר, באמצע שנות הארבעים שלי, מתוך חיפוש הדרך להרגעת הגעגועים שלא עזבו אותי מאז ימי ילדותי".

היום הוא מבין שהדבר הזה שאליו השתוקק כל כך היה תחושת השייכות. הרגשה אישית שלו שדומה אולי למה שהוא מתאר אצל היהודים בוושינגטון, שאותה מצא רק עם נטיעת הכרם והכנת היין. "פה, בנחלה שלי, אני מתחיל להירגע ואולי פעם אגיע גם אל המנוחה. אני מתחיל להבין את כרטיס הביקור שלי. היום אני קם מהמיטה ויוצא לכרם לראות האם יש עוד משהו לעשות לקראת החורף. או שאני הולך לבקר את היין – זה ה'צומוד' שלי, מכאן יהיה קשה מאוד לנתק אותי ולי יהיה בלתי אפשרי לעזוב. אני מרגיש מחובר בעבותות, קשור בעוגנים. כאן סופסוף אני מרגיש שייך. לצערי אתה עדיין רואה בי את המאמץ ואני מקווה שלמי שימשיך אותי פה זה יבוא יותר בטבעיות".

 

               

 

הרפתקן ללא גבולות

כך נחשפת ומתגלה לאיטה דמותו המורכבת של שוקי ישוב. שחקן, אינטלקטואל, איש אדמה, בעל מלאכה, מקצוען בלא פשרות, הרפתקן ללא גבולות ובצבא גם פייטר.

כנגר וכיינן הוא מאמין במקצוענות שבמלאכת הכפיים. עשיית יין אינה בהכרח אמנות וכמו הנגרות גם היא כפופה לכללים ברורים. גם בה יש כבוד לחומרי הגלם ויש מאמץ  לאסתטיקה, הרמוניה ושיווי משקל. לפעמים על היינות הפשוטים עובדים הרבה יותר קשה. והסיפוק שבא מלהגביה יין שנתוני הפתיחה שלו היו בינוניים הוא, לדעתו, התענוג המספק שבהרפתקה.

 

"ב'ריקוד היינן' אני אומר לשומעים שזה מיץ ענבים מותסס בן שנתיים, כדי להוריד אותם מהחשש מפני הדבר הלא מובן שמונח להם בכוס. וכך, בלי להמעיט מערכם של יינות גדולים, אני חושב שיש דבר כזה יין שווה לכל נפש. בסופו של דבר זה המוצר והוא בא מהאדמה. מישהו נטע את הגפן, טיפל בה, חיכה שנים, בצר, התסיס, ערבב והכין את היין הזה. תשמעו את הסיפור שלי, כשלעצמו הוא הבל הבלים אבל לא בכדי הדבר הזה מקסים, זו המציאות. ריקוד היינן הוא ריקוד מציאותי ששייך לעולם הזה, פשוט כיף – זה הכול". 

שוקי מרתק אליו את השומעים, עולם הדימויים שלו רחב והמטען האינטלקטואלי יוצא בענווה פשוטה, עטוף ברגשות. השד האדום שבתוכו חי ובועט לכל הכיוונים מחבק ומקרב. אנשים נמשכים אליו כמו מגנט והוא רק מקווה שיהיה לו פנאי ומצב רוח נכון. ריקוד היינן הוא חלק בלתי נפרד עבורו מהמסע שבהכנת היין. " חבל רק", הוא אומר,  "שלא תמיד אני במצב רוח לרקוד אותו. חשבתי שאני הולך לעשות יין ופתאום אני צריך לרקוד ולהיחשף ולפגוש אנשים שלא חשבתי שאפגוש, זו חתיכת הרפתקה".

עברו עליו לא מעט חוויות שונות ומשונות, אפילו הספרים החביבים עליו הם ספרי הרפתקאות. היין הוא בלי ספק חלק מההרפתקנות הטבועה בדמו. "אין בו ביין נדודים גיאוגרפיים אבל בהחלט הוא מסע אל הבלתי נודע. הכנת יין היא שילוב כמעט בלתי אפשרי של תשוקה וסבלנות, לפעמים אפילו בו זמנית".

"אני מבין היום איך דרך היין אני מצליח להביע הרבה מאוד. גיליתי בתוכי את היכולת לא רק לטעום ולהגיד דברים חכמים, אלא לעמוד מול טונות של ענבים ולהיתקל בבעיה קשה ודחופה, כזו שגורמת לעיניים לצאת החוצה בבהלה, וטרח, לפתור אותה באופן מעשי. זה מסע! זו הרפתקה! הים סוער, אין זמן להסביר, צריך לקום ולהסתער על הגלים. אני יודע להוביל את ההסתערות הזו ומי שיודע לעבוד אתי, באטרף הזה, הוא איתי, מי שלא – שלום".

השקפת העולם של שוקי ישוב היא טוטלית, אינטלקטואלית. יש בו הוויה כוללת של מאבק אינסופי בין תזות, אנטיתזות וסינתזות. הכנת היין עבורו היא צורך. זו דרך חיים שמושכת בכיוון אחד. "האינטלקט כשהוא לעצמו לא מביא לי את קצה קיצה של החוויה הרגשית שבאה לידי ביטוי בעשיית היין. אין סיפוק גדול יותר מלגעת בתוצאות. להתבונן במשהו שאתה עשית, לטעום משהו שאתה יצרת".

 

                

 

מציאות קסומה

"כשאומרים לי אתה נראה כמו פלח, מושבניק אמיתי, אני מגחך וחושב איך הצלחתי לעבוד עליהם. אני שחקן, ואני שומר בקנאות על עשייה כשחקן אמיתי ולא מזויף, דבר הדורש מאמץ אינטלקטואלי ועבודה קשה. חשוב לי לייצר יין לא מזויף. ההבדל הדק בין קיטש למלאכה אמיתית לא גדול ואני חושש ליפול למלכודת הזו. רגשות אבל לא רגשנות, התלהבות אבל לא קיטש, להיות שחקן ולא ארטיסט".

הדמות שהוא מזדהה אתה היא של אותו יינן באגדת סן מיקלה שצורח את המילה האיטלקית פריצנטה - FRIZZANTE שפירושה תוסס, כמו צליל ניגונה, על הלשון. והוא חצי יינן וחצי קוסם.

מכאן קל להבין את השם שנתן שוקי ליין שלו: 'קסם', שהוא גם ראשי תיבות של קברנה סוביניון מרלו וגם רמז ברור על מהותו של היינן שהכין אותו – קוסם מכשף. והוא מזכיר את שחרזדה ואת סיפורי אלף לילה ולילה ואת עלי באבא העומד מול האבן החוסמת את השער וצועק את מילת הקסם - שומשום הפתח, "איפתח שומשום" ומרמז על כך שהמילה שומשום אולי עברה שינויים בלשונות ערב והתגלגלה אל ה'קסם' וחליצת הפקק מהבקבוק תפתח לפניך את השער למחוזות קסומים.

והשער נפתח לשני יינות שהושקו לאחרונה: 'קסם' 2003 הוא יין אדום כהה עם נטייה לסגול, ארומה של פירות יער ותבלינים וגוף בינוני. גם לקברנה סוביניון 2003 צבע אדום כהה וארומה של פירות יער ותבלינים. גופו מלא והטנין בו עדיין דומיננטי, הוא היה 20 חודשים בחביות עץ אלון. את הענבים הוא מביא מחלקות נבחרות מהרי יהודה ומנחל האלה. שם נטוע הכרם בצפיפות על אדמת חלוקי הנחל, מושפע מרוחות קיץ קרירות וצינה חורפית עזה. התוצאה: יבולים נמוכים של ענבים איכותיים.

 

בשנת 2002, שהייתה שנה לא קלה בגלל מכת החום שפגעה בענבים, התוודע שוקי לשיטת הריפאסו שבה משרים יין מבציר קודם עם הקליפות של הבציר החדש. כדי לשפר את המרלו של 2002 הוא השרה אותו במשך שבוע על הקליפות הרוויות של בציר 2003. כך קיבל יין 2002 את הצבע והעוצמה מהקליפות של 2003 ואחרי התסיסה המאלולאקטית התקבל יין מורכב ומעניין. "אני לא עושה ריפאסו כי זה סקסי לכתוב על זה. עובדה היא שלפני שנה לא עשיתי כי היין לא היה צריך את זה. זו בהחלט מניפולציה, אבל זו מניפולציה יפה ואלגנטית שמשתמשת במשאבים העצמיים שלך וכשצריך, טוב לעשות אותה. אבל יש הבדל בין 'חוכם' ל'איבר חוכם' או בין חכם למתחכם! בכלל, שוקי מאמין שיש מקום לצניעות מרובה בכל הקשור ליין. "הסנוביזם שסביב ליין מצחיק אותי, הוא מרחיק במקום לקרב. היין הוא עמוק ורב מימדי והסנוביזם מגמד אותו, בוחר להתעסק רק עם רצועה צרה דו ממדית".

 

ייצור יין כתרופה

"חסר ביין ולא רק ביין, הומור ובעיקר הומור עצמי וגם זה חלק מההתבגרות. ואני הרבה פעמים שלא מדעת מצאתי את עצמי מסביר שאנשים התחילו בזמן האחרון לשתות יין אדום כי הרופאים אמרו להם שזה בריא ואילו בשבילי - לעשות יין זו תרופה.

הראיון עם שוקי מתקיים בערב יום כיפור, שלושים ושתיים שנה אחרי המלחמה הארורה ההיא שרודפת אותו עד היום. הוא מוגדר כסובל מפגיעה מאוחרת של הלם קרב ונמצא בטיפול של הצבא. הוא מדמה את עצמו להומוסקסואל שיוצא מהארון ויכול לדבר על זה ולהפנים את מצבו. "עזרו לי, סחבו אותי על הכתפיים, בעצמי לא הרגשתי עד שלא הוציאו אותי מזה. ואני מרגיש חובה לספר ובכלל לעזור לאחרים לצאת לדרך חדשה על חשבון הבושה – זו חובה קדושה".

"דרך היין יוצא לי לפגוש המון אנשים, ובפגישות נחשפים. אנחנו פגועי הקרב יש לנו חושים חדים אחד לשני ושוב, כמו אותו הומוסקסואל, אנחנו מזהים איש את רעהו בקלות. והמפגש הזה מקל. המגע הפיסי, הריח של הגברים הללו, המאצ'ואים, הבנויים לתלפיות ומסתירים עמוק בנשמתם כמוני, את אותן פציעות. המפגש אתם מרגיע ומנחם. היין מקל על המפגש הזה הוא מחדד את החושים, מפרק מחסומים, פותח דלתות ומסיר מחיצות".

"איך יכולתי לדעת לפני שש שנים שבעקבות עשיית היין אבין למה אני לא ישן טוב בלילה ולמה יש לי סיוטים ואני פוגש בחלום אנשים שלא ראיתי שלושים שנה ושחלקם כבר מתים ושזו התרופה שלי. וכשאני מרים כוסית יין ואומר לחיים אני מתכוון לזה ותמיד התכוונתי, רק שלא הבנתי מדוע אני לוקח את זה כל כך ברצינות".