קטגוריות:
| >> קורסי יין » רצה ופחד | |
מאת: וידוי אישי תמיד חששתי מהכנת יין, כמו בתולה מזדקנת גם רציתי וגם פחדתי. יש לי הרבה כבוד ליין ולא רציתי להכין משהו שלא אוכל לשתות אותו. ידעתי שיהיה לי קשה לשקר לעצמי ולאהוב משקה דלוח ועגום גם אם הכנתי אותו במו ידי. יש סביבי כל כך הרבה יינות טובים כך שחייבת להיות לי סיבה טובה מאוד לעשות יין. הוא חייב להיות שונה ומיוחד ואני חייב לדעת איזה מינימום הכרחי בשביל להיות מסוגל לעשות אותו. וכך לצד המחשבות על היין ה"מיוחד" שלי פניתי ל בערבו של יום חמישי ה 17 באוגוסט 2006 הסתיים הקורס בטקס צנוע על המדשאה שביקב. וכשחילקו את התעודות חשבתי לעצמי מהו הדבר שאותו אקח מכאן הלאה להמשך דרכי בתחום היין. האם הכלים שרכשתי כאן יאפשרו לי לטעום טוב יותר? להבין טוב יותר? לכתוב טוב יותר? הבנתי שאולי כל התשובות הללו נכונות אבל הרווח הגדול שלי הוא יותר מתחום הפסיכולוגיה. וכשהבתולה המזדקנת התגברה על הפחד היא קיוותה כמוני לפתיחתו של עולם חדש שבו התיאוריה הופכת מעשה. כבר לפני שנים רבות כשלמדתי קולנוע הבנתי שלמורים, טובים ומוכשרים ככל שיהיו, יש רק תפקיד חלקי בהתקדמות המקצועית שלי. לחברים לספסל הלימודים יש תפקיד לא פחות חשוב וכך בזכות החברים החדשים שהכרתי כאן, אוכל "לחצות את הרוביקון" ולהתחיל לצעוד במסע אל עבר היין שעליו אני חולם. הקורס המתקדם להכנת יין ביקב שורק, על שלושת אשכולותיו, היה כצפוי מרתק ומחכים. למדתי הרבה ומה ששכחתי הוא כנראה הדבר החשוב ביותר. את בחינות הסיום יעשה כל אחד מאתנו לבד, עם היין שלו - וכדי להתכונן לבחינה יש לחזור אל תקצירי המצגות. עיון בדפים הללו מחזיר אל התודעה את המורים הנפלאים שהיו לנו. רבים מהם הכרתי עוד קודם אחרים שמחתי להכיר עכשיו. דבר אחד משותף לכולם – המקצוענות. זוהי לפי תפיסת עולמי מילת המפתח להצלחה והמדד העיקרי שלה. אצל ניר שחם המקצוענות הזו באה לידי ביטוי בקלילות נעימה. ניכר שהוא אוהב את מה שהוא עושה, קשה להלחיץ אותו בדיוק כמו שקשה להוציא ממנו מילה של רוע על אדם או על יין. איכשהו אתה יוצא מההרצאות שלו בתחושה שהבנת הכול ושהדברים למעשה פשוטים מששיערת. שכל מה שנשאר, זה לעשות וליהנות. ניר היה הרוח שריחפה מעל כל ההרצאות לא רק אלו שהעביר בעצמו. לידו הייתה כמובן רג'י שהפיקה את הקורס ביד רמה וביעילות מרבית. האשכול הראשון ואולי העיקרי, ירד לפרטים הקטנים והמעשיים שבעבודה ביקב. כמעט כל חברי לקורס כבר עשו יין משלהם. (חלקם אגב עשו יין טוב מאוד, טעמנו ממנו במהלך הקורס ולגמנו אותו בטקס הסיום) ובכל זאת גם להם היו הדברים חדשים. בין הנוסחאות הכימיות והשינויים המיקרוביולוגיים צצו גם התהליכים השונים ביקב ולצד המדע והאומנות שמהם מורכבת עשיית היין נלמדו גם "כללי אצבע" ופעולות מעשיות שונות מניסיונם של המרצים, מהמובילים בתחומם, שעמדו לפנינו ושיתפו אותנו בידע העצום שלהם. אבי פלדשטיין, אחד הייננים שאני מעריך במיוחד, היה מעשי ונמרץ כתמיד. עומס החומר והזמן המוגבל השאירו רבים בפה פעור. אבל כשחוזרים לתקציר ההרצאה שלו מגלים שהנושאים שהוא הקיף הם המשמעותיים והחשובים ביותר בתהליך הכנת היין. הוא הציב את רף האתגר וחשף את הדרך הארוכה שעל מי שמתחיל להכין יין לעבור עד לרגע שבו יוכל להיקרא יינן. ד"ר זוהר כרם – המדען שטוען בקנאות שיין זה לא רק מיקרוביולוגיה אלא גם כימיה. האיש שמצליח להבין ולפעמים אפילו להסביר את העולם המופלא אך מסובך של התהליכים הללו שמבוטאים בנוסחאות כימיות, בתבניות מולקולאריות ובגרפים מרשימים. איתי להט – איש הפגמים מיקב ברקן. הוא מקצוען מסוג אחר. איש סטרילי שהצליח לגרום גם לנו להרגיש בפגמים לזהות את מקורם, להבין את התהליכים שגרמו להיווצרותם ולדעת מה יש לעשות בשלבים השונים של הכנת היין כדי להימנע או לתקן. גם ארקדי פפיקיאן הוא לוחם קשוח. אל תתנו לחביבות שלו להטעות אתכם. הוא מתייצב למערכה בבקטריות המזיקות כשהוא חמוש בביסולפיט קטלני במיוחד. שני האחרונים חזרו גם באשכול הטעימות ביחד עם ניר כמובן ואלי בן זקן שדיבר על חביות והדגים לנו בעזרת יין אחד שהיה בחביות שונות את ההבדלים בין סוגי האלון. ממנו לקחתי תובנה מעניינת: בגלל שבהכנת היין יש כל כך הרבה מרכיבים יש לקבוע מראש את רובם ולבדוק את ההשתנות של מספר מועט יחסית מביניהם ורק כך אפשר להבחין בשינויים ולתקן משנה לשנה. אשכול הטעימות לא בא לפנק אותנו ביינות טובים אלא ללמד אותנו על הפגמים, החסרונות והמגרעות. כאן נכנסו לפעולה אינטנסיבית האף והחיך. רבים מהיינות לא זכו שנטעם אותם הריח היה גרוע דיו. לזכותו של ניר ושל המרצים השונים יש להגיד שהיה גם פיצוי בדמותם של יינות טובים ומיוחדים. באשכול הכרם הצליח ערן הרכבי לתרגם את שפת הכרם לעברית. התחושה שקיבלתי ממנו היא של דיבור ישיר עם הגפנים, ממש כמו חיית מחמד שזוכה לטיפול מסור ומשיבה לבעליה כפל אהבה. פרופ' עמוס הדס ופרופ' עודד שוסיוב דיברו על השפעתם על הכרם של גורמים חשובים כמו קרקע אקלים וכמובן מגע ידו של הכורם. הרצאות שהקרינו גם על עשיית היין ועל ההשפעה של התהליכים בכרם על אופי היין. רק כשטועמים את היין של שוסיוב יורדים לפשר היכולת להשפיע על פירותיות היין בדרך של ויסות ההשקיה. לעכברי עיר כמוני שלהם הכירות מעמיקה עם הענבים שבשוק או במרכול השכונתי, היציאה אל הכרם הייתה שינוי מחכים ומרענן. ריח האדמה והגפן השינויים בצבע, מגע היד והחיך עם חומר הגלם המופלא הזה הוסיפו רובד חדש לחוויית היין שלי. והיה רגע אחד של תענוג צרוף שבו מצאתי את עצמי לבד בין השורות הירוקות משלים טיפול בכמה גפנים שהוזנחו. חוויה של שותפות לחיים ולצמיחה. גם דברים טובים נגמרים טקס הסיום היה צנוע ואינטימי. הערב ירד על היקב ועל חלקת הדשא שלפניו. החברים, כוס יין בידם מחליפים מילים, כתובות ומספרי טלפון. בין לגימה לטעימה, בין מילות ברכה לדברי תודה, חולקו התעודות ובצידן שתילי הקברנה מהמשתלה של אבי דור און שלמד כאן אתנו. אבל את ההצגה "גנבה" חלי אמו של ניר שמנקודת מבטה של עובדת סוציאלית בבית הסוהר סיפרה לנו על היין כבן אנוש. לא שהיה שם משהו חדש שלא הכרנו או שלא יכולנו לחשוב עליו בעצמנו, אבל זה היה אוסף הקבלות משובב נפש בין הכנת היין להריון ובין התבגרות היין לגידול הילדים. היין ממש כמו האדם חי נושם ופועל מינקות ועד מוות. מרתק. תמו ההרצאות, הסתיימה החוויה, נגמר הקורס אבל לי לפחות הייתה תחושה שהסיום הזה הוא התחלה חדשה. אוגוסט 2006 |
