מלכת אנגליה והלורדים המכובדים נפקדו מהאירוע, אבל עשרות חובבי יין ישראלי לצד בני משפחת בן זקן  חבושי מגבעות לבנות - היו גם היו. אירופה מזמן לא הייתה קרובה יותר.

מאת: ישראל פרקר

בבוקרו של יום שישי האחרון בחודש ספטמבר מיהרנו להיפודרום בפרדס חנה, שם התקיים לראשונה בישראל מרוץ סוסים יוקרתי בהפקתם של אנשי יקב "קסטל" כחלק מחגיגות הבציר ה-14 של היקב. המרוץ היה בסגנון אירוע "האסקוט", הנערך באנגליה מדי שנה, ונחשב שם לאחד האירועים היוקרתיים, החשובים והמתוקשרים.

את מלכת אנגליה בכובעה המיוחד, ואת משפחת המלוכה הנוהגת להגיע לאסקוט ולצפות במרוצים יחד עם אנשי החברה הגבוהה של לונדון וסביבתה - לא פגשתי שם, אבל פגשתי את בני משפחת "קסטל" החבושים במגבעות לבנות, רחבות שוליים ומרשימות, שהתהלכו בגאווה על רחבת הדשא המטופח בין אורחיהם. פגשתי גם עשרות חובבי יין ישראלים וגם זרים, שהגיעו למקום לכבד את משפחת בן זקן באירוע החגיגי.

יין זה מאוד בריא

מתברר שבארץ יש כ-20 רוכבי סוסים מקצועיים (הלבושים במדים צבעוניים כאופנת המסורת הבריטית), ושמרוצי סוסים מקצועיים מתקיימים כאן משנת 1999. אורכו של מסלול המרוץ בהיפודרום הוא 1100 מטר ורוחבו 20 מטר, כשארבעה מרוצים בסך הכל הוזנקו במשך האירוע. הקהל התבקש לנסות ולנחש מראש מי יהיו הזוכים בכל מרוץ, מה שאמנם לא דומה למערכת ההימורים המשומנת הפועלת במדינות אחרות, אבל כאן, כיאה למעמד, המנחשים נכונה זכו בבקבוקי קסטל גראנד וין מגנום.
מרוץ הסוסים כלל גם טעימת יינות של יקב קסטל. בביתן הטעימות טעמנו את יינות היקב גראנד וין מהשנים 2001 ו-2002, ויינות עתידיים מהשנים 2003 ו2004. אהבתי במיוחד את זה משנת 2001 שהזמן היטב לו. זהו יין מאוזן עם גוף בינוני ושיורת ארוכה בפה. טעמנו גם שרדונה C מהשנים 2003 ו-2002, שניהם עם ניחוחות פרחוניים מענגים.

נוסף לחוויית הצפייה במרוצי הסוסים, שלוו בהסברים מקצועיים של קריין, ששטף דיבורו לא פסק לרגע, הצלחתי ללמוד דווקא במקום זה קצת מההיסטוריה של בעל היקב, אלי בן זקן.

בן זקן סיפר שהוא לא נולד עם כוס יין ביד - אפילו להפך. "כילד בכלל לא אהבתי יין", הוא מספר, "בימי ילדותי באלכסנדריה, הסבתא שלי שהיא ילידת איטליה, הייתה חוזרת ואומרת שוב ושוב בשפתה האיטלקית: 'תשתה יין, זה מאוד בריא'. אני לא אשכח את הרגעים בהם ניסיתי לשתות יין ששרף לי מהגרון ועד הבטן, ודווקא הרחיק אותי מאהבת המשקה".
בשנות העשרה שלו היה בן זקן תלמיד בפנימייה בברייטון שבאנגליה. ביחד עם חברים הם הזמינו יין עם שם מרשים, אך היין לא עמד בציפיות וטעמו היה נורא. היין הזול והפשוט הרחיק אותו יותר מהמשקה האלכוהולי. רק בשנות השמונים, בעת טיול בצרפת הוא נתקל ביינות טובים, ואז הבין סוף סוף שיין זה לא מה שחשב עד כה. יש גם יינות משובחים...

יקב אורווה

מתברר שזה לא מקרה שבן זקן החליט לערוך את חגיגת הבציר דווקא באתר מרוצי סוסים. היה זה בשבילו מן סגירת מעגל, משום שהחיבור שלו עם עולם הסוסים החל דווקא בתחילת שנות השבעים, אז עלה ארצה עם מוניק אשתו והם והתיישבו במושב רמת רזיאל, שבהרי ירושלים, שם הוא בנה אורווה והקים בית ספר לרכיבה. בית הספר לרכיבה קרס במהלך מלחמת יום הכיפורים, לאחר שרות מילואים בן חצי שנה שאליו גוייס בן זקן. הוא השאיר במושב את מוניק לטפל לבד בשלושה ילדים קטנים, 12 סוסים, שני כלבים ואלפיים תרנגולות מטילות. מוניק, במעט זמן חופשי שנותר לה, הספיקה ללכת לשעורי נהיגה.
בן זקן מציין שהיא עברה את הטסט בפעם הראשונה תרתי משמע: "מוניק היא הגיבורה האמיתית של המלחמה הזו", אומר בן זקן באהבה גדולה. אך כאן הסתיימה תקופת בית הספר לרכיבה של משפחת בן זקן.
את הכרמים הראשונים הוא נטע בשנת 1992 ו- 1998. כשהבשילו הענבים הוא התחיל לייצר יין ביקב הקטן שהקים במבנה האורווה. "היין הראשון שנוצר היה יין אורווה", נזכר בן זקן, "לא היו לי ציפיות לעתיד, לא חלמתי להיות יינן ולא בעליו של יקב מצליח. הייתי אדם סקרן שאוהב לחקור דברים לעומק, ואוהב לדעת איך דברים עובדים ולמה. הבציר הראשון הפתיע את כולם וגם אותי". לעזרתו התגייסה דליה פון לרנר ששלחה את היין החדש של "קסטל" לידידתה מנהלת מחלקת מכירות של סותבי'ס באנגליה. הבריטית, מומחית יין, טעמה את המשקה שקיבלה, וכתבה שהיין פנטסטי ומושלם. כאן התחילה להתגלגל בעולם הצלחתו של היקב. למרות זאת, בן זקן אומר שהביקורת העצמית שלו הייתה פחות מחמיאה. עדיין הוא חושב שהיינות שלו יכולים להיות טובים יותר ושהוא יכול לעשות יין טוב יותר.

בהפסקה בין המקצים הודה בן זקן בחום ללקוחות היקב על התמיכה בו לאורך כל הדרך, ועל כך שהם בוחרים ביינות "קסטל" בהתמדה. "ללא תמיכתכם", הוא אומר, "לא היינו יכולים לעבור משנות ההקמה הקשות, ולבסס עצמנו כיקב מוביל בארץ הזוכה להערכה רבה בעולם. מאמצנו השתלמו. המגזין הבריטי החשוב דקנטר בחר פעמיים בקסטל גראנד וין כיין החודש (יינות 1997 ו- 1998), ובשנת 2002 נבחרנו על ידו כאחד מ-100 היקבים הטובים בעולם. העיתונות הצרפתית והאמריקאית שיבחה אותנו מספר פעמים, והיקב כיום מייצא ל-15 מדינות ויינותיו זוכים להערכה רבה. אמר עלינו בעבר יינן צרפתי: 'מה יהיה איתנו אם גם היהודים יתחילו לעשות יינות טובים'...".

בהצלחה ליקב קסטל גם בעתיד. לחיים, לחיי היין הישראלי!!!