ניר אברמוביץ

התכנסנו בשעת בוקר מוקדמת של יום שישי בסוף ינואר 2004, בבית איש ענבים ביפו.
חיים, בעל החנות, קיבל את פני הבאים במאור פנים. לאחר שהתכבדנו במשקה חם ובמאפה טרי, יצאנו לדרך.

בדרך, חיים שלף בקבוק שמפניה וכוסות תואמות בהם נמזגה השמפניה התוססת, הקרה.

לאחר כשעה  של נסיעה הגענו ליקב האלה שנמצא בקיבוץ נתיב הל"ה.

את פנינו קיבלו היינן, המנכ"ל ומנהלת השיווק.

יקב האלה הוא יקב כשר, לכן התבקשנו לא לגעת בדבר והסתובבנו מלווים במשגיח הכשרות.

בפסח מיועדים לצאת היינות הראשונים ובסה"כ כ- 120,000 בקבוקים בשנה.

היקב מייצר קברנה סוביניון, מרלו, שרדונה, סוביניון בלאן ומוסקט אלכסנדרוני.

התחלנו בסיור בחדר מיכלי התסיסה. לאחר מכן עברנו לחדר החביות הלבן (בו מאוכסן רק היין הלבן), שם טעמנו שרדונה מבציר 2003.  בחדר 'האדום' טעמנו קברנה 2003.

התחנה הבאה היתה חדר הביקבוק ומשם למרכז המבקרים היפה, בו טעמנו קברנה ומרלו 2002 מסדרת הרזרב, עדיין בחביות. לקינוח טעמנו מוסקט עשיר ומיוחד.

נפרדנו לשלום מאנשי היקב החביבים ויצאנו לכיוון רמת רזיאל, מקום משכנו של יקב קסטל, יקב המייצר כ - 90,000 בקבוקים בשנה. ביקב קיבל את פנינו ארנון, מבעלי היקב. יקב קסטל הוא יקב משפחתי ששייך למשפחת בן-זקן.

לאחר הסבר קצר על הכרם הנמצא  סמוך ליקב, נכנסנו ליקב.

החל מבציר 2003, כל יינות היקב יהיו כשרים, לכן חלו אותם כללים נוקשים כפי שהיה ביקב האלה.

סיירנו בחדר מיכלי התסיסה ולאחר מכן במרתף החביות המרשים, בו מסודרות החביות בסדר מופתי. לבסוף, נכנסנו לחדר בו ציפו לנו גבינות ויינות מבציר 2000 – גרנד וין, פטיט קסטל ושרדונה C.

מבושמים קלות יצאנו לכיוון סטף – לחוות הגבינות של שי זלצר. הרכב נעצר כחצי ק"מ לפני החווה, כך שיכולנו לצעוד באוויר הצח, בין העצים המוריקים והשמים הכחולים.

בחווה קיבל את פנינו שי, והוביל אותנו מיד לטעום מגבינותיו, תוך כדי הסבר על תהליכי הייצור ועל ההבדלים בין הגבינות השונות.

בטננו החלה לקרקר מרעב  וחיים הוביל אותנו למסעדה הלבנונית באבו גוש. התיישבנו סביב שולחנות עמוסים סלטים ובשרים רבים. קינחנו בבקלאווה ובקפה  ויצאנו חזרה ליפו.

השמש כבר נגעה בקו המים כשחזרנו חזרה. יום ארוך ומהנה הגיע לסופו.